עידכון לגביי

[מירב של פעם]

../images/Emo141.gif עידכון לגביי ../images/Emo141.gif

אני בתקופה קצת לחוצה מהרבה בחינות , הלחץ מתבטא כמובן בדיבור גרוע וכתוצאה מזה מצב רוחי שפוף - אני לא מצליחה לשפר את הדיבור וחוזר חלילה...זה כמו מעגל כזה. מקווה לצאת מזה בקרוב ולשוב אליכם עם כוחות מחודשים ואופטימיות זעירה.

 

[RobinhooDw]

לצאת מזה למה?

אז תצאי מזה, הדיבור שלך ישתפר ב עשירית האחוז, ואחרי כמה שבועות תגיעי לאותו מצב. לפעמים אני חושב שעדיף פשוט לוותר, חבל שהגמגום לא נותן לנו לוותר, תמיד נותן לנו לחשוב שיש לנו סיכוי שזה יעבור רק שהאמת היא שזה לעולם לא יעבור נסבול לנצח, ואף אחד לא ידע מזה. כולם תמיד יבכו להם על הדברים הקטנים וחסרי חשיבות, יחשבו שלהם כואב, ושלהם רע ,בני האדם כאלה בכיינים. טוב נו אולי בגלגול הבא לא נגמגם, לא עדיף כבר להגיע לשם יותר מהר?

 

[shuky63]

רוביןהוד,אתה נע בין תקוה ויאוש

ואני לא מאשים אותך.אצל רובנו התנודות בגימגום יכולות להיות קיצוניות מתקופה לתקופה.אצלי בחודש האחרון כשעברתי לגור עם חברה שלי הדיבור היה פשוט קטסטרופה כי הייתי לחוץ ומתוח מהסיטואציה החדשה .בשבוע האחרון השיפור פשוט מדהים ואיתו האופטימיות.סוג הבעיה הזאת הוא כזה שמצריך התמודדות יום יומית.צריך להשתמש באנרגיות החיוביות שנטענים בהם ביום של דיבור שוטף כדי לפצות על החוסר ביום של דיבור גרוע. לא יודע למה התכוונת במישפט האחרון אבל אף אחד לא יכול להבטיח לך אילו צרות יהיו לך בגילגול הבא.לא עדיף להתמודד עם הצרות המוכרות בגילגול הזה?

 

[maya111]

רציתי לדעת

שוקי שלום יש לי שאלה אליך ואני מקווה שהתשובה לא כרוכה בחשיפה גדולה מידי, אבל נורא חשוב לי לדעת ולהבין. אני לא מגמגמת אבל מטריד אותי הקשר בין גמגום לפחד מסיבות שלא אכנס אליהן עכשיו. אתה כותב שבחודש האחרון הדיבור שלך היה פשוט קטסטרופה כי היית לחוץ ומתוח מהסיטואציה החדשה. הלחץ והמתח לא נובעים מהגמגום עצמו אלא מדברים אחרים בחיים נכון?? בכלל אני חייבת להבין!! האם ביום יום אתה תמיד מרגיש איזה סוג של לחץ בגלל הכורח\צורך לדבר או שהלחץ בא מדברים אחרים בחיים (לפעמים וכמו אצל כולנו..) ואז בגלל זה אתה מגמגם יותר? אלה לא שאלות מציצניות באמת באמת חשוב לי לדעת. תודה.

 

[bell2002]

מותר לי לענות? למרות שאני לא שוקי

העניין הוא שהחולייה החלשה של המגמגמים הוא הדיבור. אצל אלה שלא מגמגמים, הדיבור הוא רפלקס ותו לא. הם לא חושבים על איך הם מדברים אלא רק על התוכן. אצלנו, ברגע שיש לחץ מסביב ואנחנו בפוקוס על משהו אחר הדיבור שהוא גם כך משהו מלחיץ יוצא נפגע. למעשה, זה גלגל. כשהדיבור בסדר הכל בסדר וכמשהו אחר מלחיץ אז הדיבור משתבש ואז אנחנו נלחצים יותר והדיבור פחות שוטף ונלחצים יותר והדיבור פחות שוטף וכך הלאה וכך הלאה.

 

[shuky63]

בל,ההסבר שלך לא רחוק משלי

שני דברים מבדילים את דיבורו של האדם המגמגם מזה שאינו מגמגם: 1.בעיה ניאורולוגית קלה במוח שמקשה(אבל לא מונעת לגמרי)הפקת דיבור שוטף. 2.בעיה התנהגותית נילמדת של הפקת הדיבור באופן מודע במקום אוטומטי. שתי הבעיות האלה מביאות לכך שדיבורו של המגמגם מושפע הרבה יותר ממתחים לחצים וגם עיפות פיזית שאינם קשורים ישירות למצבי דיבור,הרבה יותר מאדם שאינו מגמגם.מישהו שאינו מגמגם יגמגם כמעט בודאות אם יצתרך לדבר כשעיניו קשורות ואקדח מכוון לראשו ועומד לירות בכל שניה.אז למגמגם מספיק לחץ הרבה יותר קטן כדי להגביר את חוסר השטף.מתח לחץ ועיפות גם מגבירים לדעתי את השפעתה של הבעיה הנאורולוגית וגם מקשים להפיק דיבור שוטף באופן מודע ולא אוטומטי.אדם מגמגם שסיגל לעצמו הפקת דיבור בצורה איטית ומצליח להפיק שטף דיבור טוב בצורה הזאת,גם אם הוא מפיק דיבור בצורה לא נכונה,כשהוא במתח והוא מנסה להפעיל את שרירי הדיבור בדיוק בעוצמה הנכונה אין לו סיכוי לעשות זאת וקצת יותר מידי לחץ בהפעלת אחד השרירים תוקע אותו,אז נכנסת ההסטריה שמתלווה להתקעות בדיבור ועושה את שאר העבודה וכך תקיעה אחת=תקיעות רבות בהמשך.המשלתי פעם את הדיבור שלי למכונית שלי גרוטאה בת 14 שנים ו170 אלף ק"מ שבמישור החוף קורעת את הכביש(משל למצב נפשי רגוע)אבל בעליות של ירושלים מקרטעת בהילוך ראשון וגוררת אחריה שירות(משל למצב לחוץ). זה ההסבר שלי ואני חיב להגיד שאני מאמין בו יותר ויותר ככל שאני דש בו,אבל זה בטח מה שמרגיש כל אחד לגבי ההסבר שלו.

 

[bell2002]

גם אני מאמינה בהסבר שלך ../images/Emo13.gif

אחלה הסבר. האמת? כבר הרבה שנים שאני לא מתעניינת בחקר הגמגום. היו שנים שכל מה ש"נפל" לי לידיים קראתי בשקיקה, וגם חיפשתי הסברים וסיבות למה. היום אני כבר קצת יותר מפוייסת, זה עדיין דורש ממני תעצומות נפש שלא תמיד יש לי אבל הפנמתי שככה זה. שזה מה שקיבלתי מהוריי בגנים ואני אחראית לחיי ולהפוך אותם טובים ככל שאפשר.

 

[maya111]

ושוב...

תודה על התשובות אבל עדיין אני לא מבינה. אתה כותב:"כשאדם במתח... יותר מידי לחץ בהפעלת אחד השרירים תוקע אותו,ואז נכנסת ההסטריה שמתלווה להתקעות בדיבור ועושה את שאר העבודה וכך תקיעה אחת=תקיעות רבות בהמשך". האם זה אומר שכל פעם שאתה נתקע אתה נכנס להיסטריה או שהשלמת עם זה ואתה לא מתרגש יותר מידי? הכוונה היא רק לתקיעות רציניות?? כי אחרת כל תקיעה הכי קלה (וזה יכול קורה גם כשלא לחוצים נכון?) יכולה לגרום ללחץ קשה ומפה לגמגום קשה שלא ניתן להחלץ ממנו?? אתן דוגמה: נניח שאתה בתקופה ממש טובה בחיים ויש לך שטף טוב מאד, האם אז התקעויות פה ושם ישר מכניסות אותך ללחץ? אתה כותב: "מישהו שאינו מגמגם יגמגם כמעט בודאות אם יצטרך לדבר כשעיניו קשורות ואקדח מכוון לראשו ועומד לירות בכל שניה". אבל השאלה אם באמת ניתן אז לקרוא\לסווג את זה כגמגום או פשוט כאיבוד עשתונות? אני כמו שכתבתי פחדתי (ועוד קצת פוחדת) לגמגם לא בגלל הגמגום עצמו אלא רק בגלל הקשר לפחד ולתוצאותיו (ולא אכנס כאן לכל ההסבר הארוך). המצחיק הוא שמעולם לא גמגמתי אפילו כשנורא פחדתי מכך (יכולתי אומנם למעוד טיפה כתוצאה מכך אבל חוץ ממני אף אחד לא שם לב - כשסיפרתי על כך לאנשים קרובים הם לא הבינו על מה אני מדברת). לפעמים התפללתי שאני אתחיל לגמגם ואז אשלים עם זה ואפסיק לפחד מזה. מה שעצוב לי לקרוא זה שכאילו נשמע שגם לעד מפחדים מזה ולא משלימים??! אני לא ממש מסכימה איתך

 

[bell2002]

תראי, לצערי זה נורא פשוט ונורא

מורכב. מי שאין לו בעיה נוירולוגית לא יגמגם. גם למי שכן יש בעיה נוירולוגית שגורמת לגמגום, לא בהכרח יגמגם - זה תלוי במה שמשפעל את התחלת הגמגום. זה גם תלוי במבנה האישיות. אחד יגמגם חופשי ולא יחשוב לרגע שקרה משהו נורא והשני יחזור על הברה פעם וחצי וישר יתבייש נורא בעצמו. אחד יסתגר בביתו וחייו יחלפו על פניו והשני לא יוותר. ולך אני מאחלת, שלעולם לעולם לא תתחילי לגמגם. שתפחדי מהגמגום אבל לא תגמגמי, שעם הזמן תתחילי להאמין שאת לא תגמגמי וכך גם תפסיקי לפחד. ורק כדי לסבר את האוזן, היו לי הרבה מאוד שנים שהתפללתי להפוך לאילמת כדי שירדו ממני ולא ידרשו ממני לדבר ולגמגם כל-כך. כי הרי מאילם לא דורשים לדבר וברור מאליו שהוא לא יכול. לגבי מגמגם, זה כל כך טריקי, הרי לפעמים הוא מדבר בשטף ולפעמים לא מצליח להוציא הגה מהפה. ואת יודעת מה? בואי נתחלף כאן ועכשיו! אני מוכנה לפחד ולא לגמגם.

 

[מירב של פעם]

בל בל יקירתי ../images/Emo24.gif

הרשי לי לומר זאת גם כאן : דיברתי איתך מעל שעה וחצי אני חושבת ולא גמגמת אפילו פעם אחת! (או שאני ממש לא שמתי לב לטכניקת החילוץ שלך). אני חושבת שכן נשאר לך הפחד מהגמגום אבל הגמגום לא ממש נשאר ולא משנה אם את מדברת לפי טכניקה או לא כי בכל מקרה לא שומעים שום טכניקה , את מדברת וזורמת נהדר וזה מה שהסביבה שומעת וזה מה שהסביבה מסיקה. מאז ששוחחנו אני ממש משתדלת לדבר יותר לאט וליישם את ההסבר הכ"כ פשוט שלך (אם כי לא פשוט לביצוע). כיף לי שיש לי אותך כה קרובה

 

[bell2002]

תודה רבה רבה../images/Emo24.gif

כן הפחד מהגמגום זה משהו שעוד לא למדתי להפטר ממנו, אין לי הטכניקות המתאימות... גם הגמגום עצמו נשאר קצת. יש ימים שאני ממש מרגישה שמשהו ביולוגי מפריע לי להשתמש במשימות. דיברתי עם הקלינאיות תקשורת בהדסה, הן סיפרו לי שעוד מגמגמים מרגישים את התחושות האלה. אבל נכון שנסיון החיים שלי והדרך הארוכה שעברתי עוזרים לי מאוד לדבר בשטף. עבורי מילת המפתח היא איטיות. דיבור איטי מבטיח לי יכולת שליטה טובה יותר. איך הולך לך עם דיבור יותר איטי? זה דורש קצת מאמץ וריכוז ואני שמחה שאת מנסה ליישם. שמחה מאוד מאוד. את כל כך נחמדה! חמה ונעימה! מדברת כל כך יפה. יש איזה חוסר שטף קל שבקלים שאפילו לא הייתי קוראת לו גמגום, בחיי. אנחנו צריכות להפגש! בשבוע הבא אני מגיעה לעירך, נפגש אז. כיף גדול היה לשוחח איתך

 

[maya111]

לבל, לשוקי , למירב ולכל היתר

בל , תודה על התשובה שנתתת לי. אבל בתגובה כאן יש סתירה למה שכתבת לי. לי כתבת שאת מעדיפה לפחד ולא לגמגם. אבל פה את כותבת שהפחד מהגמגום זה משהו שעוד לא למדת להיפטר ממנו. אני מבינה שהתגברת על הגמגום ואת כמעט לא מגמגמת היום. אז מהמקרה שלך ניתן להסיק שיותר קשה להתגבר על הפחד מהגמגום מאשר על הגמגום עצמו?! בכלל את חושבת שלו בעבר היית מגמגמת באופן קל בלבד אז לא היה לך את הפחד הזה ? שוב אני רוצה להבין את הפחד שלך מהגמגום. האם הפחד הזה מציק לך ביום-יום או שלא ובגלל זה לא השקעת בלהתגבר עליו? במילים אחרות את פוחדת באופן יומיומי לדבר עם אנשים ולא משנה מי (כולל קרובים וחברים) או שזה רק באירועים מיוחדים ומלחיצים כמו ראיון עבודה? ואולי הפחד הזה קיים אצלך דווקא בגלל שלא שומעים היום שאת מגמגמת ואז בעצם את כאילו פוחדת להתגלות כמגמגמת ואם כן היית מגמגמת היום אז אולי לא היית מפחדת מזה כי לא היה מה להסתיר? והשאלה מה עדיף לגמגם ללמוד לחיות עם זה בשלום ללא הסתרה ופחד או לא לגמגם ולפחד מזה (כל הזמן?) ובכלל חברה מה אתם חושבים ניתן להתגבר על פחדים?

 

[maya111]

האם ניתן להתגבר על פחדים?

אני רוצה לנסח שוב את השאלה שלי בסוף התגובה הקודמת: מה אתם חושבים ניתן להתגבר על פחדים בכלל ועל הפחד מגמגום בפרט?

 

[bell2002]

תראי, הפחד נבנה עם השנים

והחוויות הרעות שהגמגום גרם. על עצמי אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת שלא אכפת לי בכלל שידעו שאני מגמגמת. ואסביר! להיות בעלת 50% שטף בגיל 22 זה אומר שאין מצב שלא "יעלו" על זה שאני מגמגמת. אין אדם שמכיר אותי מילדות ולא יודע שאני מגמגמת. אין מצב. לי לא הייתה דרך ואפשרות להסתיר את הגמגום. צברתי ארסנל כל כך מכובד של חוויות נוראות בגלל הגימגום, שאין פלא בכלל שלא הצלחתי להפטר מהפחד. הפחד הוא בכלל לא יומיומי, אני לא פוחדת לפנות לאדם זר ברחוב ואני לא פוחדת לדבר. ולמה יש סתירה? האמיני לי, אני מעדיפה לפחד כל חיי ולא לגמגם כל חיי. פשוט עד כדי כך. כי הרי גם אם יש לי שטף כעת, כל חיי אני מגמגמת וגם כעת. ההבדל הוא שכעת אני מאיטה כל כך את קצב דיבורי שאני מצליחה לדבר בשטף, אבל זה בוודאי לא הדיבור הספונטני שלך (למרות הפחד שלך לגמגם). וסתם בשביל הרקורד, למה את כל כך מתעניינת? מה יש לך בבפנוכו שלך שגורם לך לחפש סתירות בתשובות של אנשים?

 

[shuky63]

זה תלוי בסיטואציה.עד כמה חשוב לי לד

לדבר שוטף.אם אני בראיון עבודה וחשוב לי לדבר שוטף,התקעות תכניס אותי מאד ללחץ.אני גם אחרי כל השנים עדיין נילחץ מהתקעויות כי זה האופי שלי,אבל גם יש לי הרבה יותר כלים לצאת מהם שרכשתי במהלך השנים בטיפולים ומנסיון,אז זה לא אומר שתקיעה אחת בהכרח תדרדר אותי לןגימגום קשה מאד. לגבייך אני יכול להבטיח לך שאם לא גימגמת עד היום לא תתחילי לגמגם כי פשוט אין לך את הנטיה לגמגם.את מרגישה פחד ותסמיני לחץ אבל עדיין מדברת בצורה אוטומטית וללא שליטה מודעת להפקת הדיבור. אבל הסיפור שלך מאד מעניין אותי.האם את יכולה לתאר את הסיטואציה שבה את מרגישה את הלחץ ומה התסמינים שלה?

 

[בתיה של פעם]

הי חברים , המחשב שלי חזר לתפקד

מה שלומכם ????????

 

[מירב של פעם]

בתיה שלחתי לך מסר עם המייל שלי

עכשיו כבר לא תוכלי להתחמק

 

[bell2002]

אז יודעת מה שעזר לי?

חלומות בהקיץ! אל תצחקי. חשיבה חיובית, נסיון לדמיין איך היית רוצה שהסיטואציה תהייה. תחשבי מה בתקופה הלחוצה הזו בשליטתך, מה את יכולה לעשות כדי שהלחץ יהיה נסבל יותר. מה שאפשר לדחוק הצידה ולטפל בו מאוחר יותר - אל תחשבי עליו היום. לפעמים פריטה לגורמים של מצבי הלחץ גורמת להבנה שבעצם השד אינו נורא כל-כך. והדבר האחרון, ניסית להאט טיפונת את קצב הדיבור שלך?

 

[שרוך]

מירב חסר לך שלא תחזרי

 

[RobinhooDw]

bel

לא תגמגמי משום שהגוף שלך שולט על זה. אם את חוששת שתגמגמי פשוט תחשבי על זה שהגוף שלך שולט על הגמגום ובגלל זה לא תגמגמי.