בוקר טוב ופינת

[dolfinit]

../images/Emo141.gif../images/Emo42.gifבוקר טוב ופינת

האופטימיות השבועית לשרותכם/ן אז מה היה לנו השבוע??? אצלי, הגעתי להחלטה חשובה

ואני בשלבי סיום של 2 עבודות עץ... ומה אצלכן/ם???

 

[רן בת]

בוקר טוב לפינת האופטימיות ולכולם

אני מתחילה היום חפיפה בעבודה החדשה, והתחלתי לחפש דירה יותר זולה ויותר שקטה במקום נעים. לא יכולה יותר עם הרעש.

 

[יעל ארבל]

בוקר טוב חברים

אתמול הגעתי לכאן בשעות הערב, אחרי יום מהנה שהמחשב לא היה בו ברקע. והנה אני נכנסת לאיטי אל הפורום ורואה שניהלתם שיחות ערות ומעניינות מאוד בהעדרי. שמחתי בשמחת הפורום. שיהיה לכולכם בוקר טוב!

 

[meshi4]

אצלי........./images/Emo9.gif

חגגתי את החג אצל אמי-ילדיי היו .חלק מהאחים שלי.אוירה נעימה.שיחות על מודעות עצמית

,שינויים וכו'.היתה שיחה מאוד מעניינת.אחי ואני היינו בסדנת מודעות עצמית לפני שנה.קרוב משפחה אחר סיפר על סדנה דומה שהשתתף בה.הנושא היה :"נטיה של אנשים לקבוע דיעה על אדם על פי מראה ולבוש".וזאת בלי להכיר אותו בכלל. שבת -עשיתי אצל אמי שהיא אישה דתית.שתינו לבד.[אנחנו האחים עושים תורנויות שבת ,כדי שאמי לא תישאר לבד]בעיקר מקשיבה לה.ולומדת להכיר אותה יותר ויותר.תמיד היא מזכירה את בעלי זל'.כמה כואב לה עליו .מציינת את התכונות הטובות שלו.כמה כיבד אותה..........ושתינו בוכות. גיליתי כמה אמא רגישה לבת שלה.......זה מדהים.

 

[sobolina]

אופטימיות../images/Emo35.gif מישהו קרא לי../images/Emo35.gif

אז ככה...גם אני הגעתי להחלטה חשובה. כבר כמה חודשים התלבטתי אם להמשיך לתואר שני או לא. החלטתי שאני אלך על זה ויהי מה. רק פרט שולי קטן עומד בדרכי - לא נרשמתי בדרך המקובלת - ואני ,לצערי,נמצאת ברשימת המתנה. החלטתי,שלא משנה מה התשובה שיגידו לי - אני אגש למבחן המיון לתואר שני,כבר ביום א' הקרוב,ואלך על תחושת האופטימיות שלא ישאירו את הילה נטולת תואר שני

. מעבר לכך - העברתי את החג עם החברות הכי טובות (אחרי ארוחה משפחתית בהרכב מלא אחרי שכל אחד חזר מחופשה וכו'). והיום החלטתי להרים ארוחת שחיתות בסוכה שלי (מקווה שאני לא אשרף כלום...). מעבר לכך - פשוט מרגישה לא רק את ריח 4 המינים באוויר - אלא גם ריח של אופטימיות. נא להחזיק לי אצבעות בבקשה (את כל ה 20

). חג אסיף שמח לכולם ושפע של אופטימיות

הילה

 

[יעל ארבל]

בוקר טוב דולפינית,

כל הכבוד שעשית החלטה. בלי לדעת מהו תוכנה ואם יש קשר בינה לבין המשימה השבועית, אני בטוחה שהבחירה תיקח אותך למקומות טובים. שיהיה לך שבוע מקסים,

 

[dolfinit]

יעל../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif../images/Emo140.gif

ותודה לכולכן/ם על האופטימיות

 

[The big man]

../images/Emo50.gifdolfinit

שלום לך! אני רוצה לברך אותך על סיום עבודות-העץ שלך! את עוסקת בנגרות בתור תחביב? אפשר לשאול איזה עבודות-עץ אלה?

 

[dolfinit]

תודה big man

אני לא עוסקת בנגרות.... בסה"כ צובעת/מאיירת קופסאות/חמסות למינהם...שנים רבות חיפשתי אלת הצד האומנותי שלי, ידעתי שהוא קיים אבל הוא היה כל כך עמוק שלא הצלחתי להוציא אותו.....עד שיום אחד התחלתי(בשיטת ניסוי ותהיה) והיום אני עושה עבורי ועבור המשפחה הקרובה כל מיני מתנות קטנות וכייפיות

שום דבר מקצועי ולמען האמת אני אוהבת ליצור יצירות שקשורות בילדים ובע"ח

יום טוב

 

[The big man]

../images/Emo13.gifdolfinit

יקרה!זה דבר טוב שגילית את הצד האומנותי שלך! אני בין יתר העיסוקים שלי, אוהב לכתוב שירים וסיפורים למגירה. כל טוב ובהצלחה!

 

[dolfinit]

big man ../images/Emo140.gif

 

[יעל ארבל]

אתה כותב למגירה מתוך בחירה

או שמתוך חשש לפרסם?

 

[The big man]

יעל

היקרה שלום! אני עדיין כותב סיפור שלא סיימתי אותו. כשאסיים אותו אני מתכוון לפרסם אותו אבל אני חושב שלפרסם סיפור או שיר זה דבר שמצריך הרבה זמן למי שלא סופר מקצועי. מה דעתך?

 

[יעל ארבל]

אם שאלת לדעתי אני אומר

שלדעתי אלמנט הזמן לא קשור להיותך סופר מקצועי או חובבן. אם אתה כותב בשביל לכתוב, סבבה, תהנה, תחביב מעולה. ואם אתה כותב כי יש לך חלום לפרסם, אז ספר לי למה אתה תוקע את החלום בתרוץ שזה מצריך הרבה זמן...

 

[The big man]

../images/Emo51.gif תודה לך יעל

על העידוד. לפני שאפרסם את הסיפור אשלח לך אותו לקריאה.

 

[יעל ארבל]

בשמחה

 

[BlackJack1]

אז ככה

בערב סוכות סוף סוף התאגדה כל המשפחה מהצד של אמא,ואני שלא יודע מה זה כ"כ משפחתיות מורחבת (אבא בן יחיד,ומצד של אמא האח והאחות היו בשליחות כמה שנים טובות בחו"ל..)אולי הפעם קיבלתי טעימה מהמושג,במיוחד שבן דוד של אמא,עו"ד צעיר לקראת גיל ה30 אמר שהוא מתגעגע למשפחתיות שהייתה פעם שהוא היה בגילי ומאוד הייתה רוצה שהיא תחזור,והפעם הוא הולך לפעול כדי להחזיר אותה.. גיליתי עוד מסלול צבאי שמעניין אותי,ועכשיו אני צריך לעשות בחירה בין 2 מסלולים מסויימים.. מי היה מאמין?

 

[תמי ב]

אני במהפך מוחלט

החלטתי להוריד מינון של שיטוטים באינטרנט וצפייה בטלוויזיה, ואני מרגישה שאני מספיקה הרבה יותר. רושמת לעצמי דברים וכך שוכחת פחות. אתמול צעדתי עם בתי הצעירה במשך שעה (!!!!) וזה עבר בשלום למרות שממש אין לי כושר. מזל שהיום יורד מבול, אז אי אפשר לצעוד

 

[א ס י ת]

תמי, מי שלא בכושר, רצוי שיתחיל

לעלות את הכושר בצורה שפויה. אין צורך להתחיל בצעדה של שעה כל יום. מספיק לצעוד בשבוע הראשון 10 דקות כל יום. שבוע אחרי זה 15 דקות וכו'. וככה להעלות את המינון כל שבוע שבועיים. אם מרגישים עייפים, להפסיק למספר ימים הכדי שהגוץ יתרגל לשינוי. כעבור 3 חודשים צעדה של שעה כל יום כבר לא תהיה מסוכנת. במקרה שלך עדיף שאת תקבעי את המינון לפעילות פיזית ולא הבת שלך. כי מה שקשה לך לבתך ממש קל. אין לה מודעות לאי היכולת של אנשים מבוגרים. חוץ מזה פעילות אינטנסיבית בגיל שלנו, צריכה להעשות בזהירות. כי אם לא עושים את זה לאט, הגוף יכול להתפרץ עם מחלות. חייבים לקחת בחשבון את הגיל, גם בכדי לא להכשל. כי הכשלון מחבל ביכולת להתמיד. אגב אין צורך לצעוד בבת אחת שעה. אפשר לחלק את מנת ההליכה לפעמים שלוש ביום. זה אפקטיבי באותה מידה. מה שחשוב בפעילות גופנית זאת ההתמדה. תמי אני חשה שהתעוררת מתרדמה ארוכה לחיים חדשים. עשית שינויים גדולים. זה באמת יפה, אבל תני לגוף ולנפש להסתגל ולהפנים.

 

[תמי ב]

פירוט קטן:

הצעידה של שעה הייתה פרוייקט מתוכנן לגמרי של הבת שלי: היו להם עכשיו שבועיים של חופש (חופשת האביב). החמודה החליטה שבתום שבועיים אני צריכה להיות מסוגלת ללכת לבית הספר שלה ובחזרה. (היא עושה כל כיוון, ביום לא גשום, בעשרים דקות בערך. בימים גשומים או קרים מדי, אני , כמובן, מסיעה). אז בימים הראשונים עשינו טיול רק ברחוב שלנו (רחוב קטן ללא מוצא). אחר כך הרחבנו קצת גם לשמורה שליד הרחוב. כמעט כל יום צעדנו,בקצב איטי ביותר, ובאמת הייתי בכושר נורא. הגב כאב לי וגם הברך, ובכלל לא צעדתי כמו בנאדם. יותר השתרכתי. אבל במשך השבועיים ממש השתפרתי, ולמרות שלא האמנתי שאוכל, עשינו ביום האחרון לחופש טיול של כשעה: לבית הספר שלה + עיקוף נוסף, ובחזרה. צעדתי הרבה יותר טוב, ולא כאב לי הגב וגם הברך לא כאבה. למחרת, כלומר אתמול, צעדתי רק טיפה לסידורים בעיר, כי הרגליים דרשו מנוחה. אין חשש שאני אזדרז עם הכושר. זה כבר קרה לי פעם, ואחר כך נדרשו לי כמה חודשים עד שכאבי הברכיים עברו... אני עוברת עכשו שינויים גדולים מאוד, וזה מאוד קשה לי. הילדים הגדולים שלי מתחילים לפרוש כנפיים. מצד אחד אני מאוד שמחה, אבל מצד שני זה בפירוש משברון. הבעייה שבין שני הגדולים יש רווח של שנתיים בלבד, והבת (שהיא הצעירה מבין שניהם) יותר עצמאית מהבן. אז בעצם שניהם מתבגרים לי בבת אחת. בקרוב נישאר בבית רק עם בת הזקונים. צריך לחשוב על הצד הטוב של כל זה: אני כבר יכולה לעשות מה שאני רוצה. אבל בכל זאת השינוי לא קל.