../images/Emo142.gifסרט חדש-"מזון האהבה"../images/Emo142.gif
מועדון "הסרט הורוד" ערך ביום שבת (16.11) הקרנת בכורה לסרט "מזון האהבה" ("Food of Love"), שביים הבמאי הספרדי ונטורה פונס. הסרט דובר אנגלית ומבוסס על הרומן "The Page Tuner" מאת דיוויד ליוויט, שכתב את רב המכר ההומואי "לשונם האבודות של העגורנים", אשר זכה גם הוא לעיבוד קולנועי. העלילה: פול (קווין בישופ), בונבון אמריקאי בן 18, חולם על קריירה של פסנתרן. בדרך לפסגה הוא זוכה בג´וב נחשק - להיות מדפדף ברסיטל של אליל נעוריו, פסנתרן מוכשר ויפה נוסף בשם ריצ´רד קנינגטון (פול רייס, "צ´פלין"). מנהלו האישי ובן זוגו המבוגר של אותו קנינגטון (אלן קורדונר) מבחין אף הוא ביופיו של פול - והשניים נדלקים על הנער הקט. מנקודה זו מתחיל מסע ההתבגרות של פול, שמתרחש על פני תקופה בברצלונה ובניו יורק. עלם תמים עם משיכה לדמות אב, אם גרושה שמנסה לשקם את חייה (ג´ולייט סטיבנסון) וזוג הומואים בוגר. בסוף הסרט נאלצת האם להתמודד עם העובדה שבנה הוא הומו, ואילו פול מגלה את מה שכל הומו יודע - האהבה לא תמיד ורודה. "בסרט אמנם מתנפצות חלומות", אומר בשיחה טלפונית הבמאי ונטורה פונס, "אבל באובדן האשליות יש התפכחות שמובילה לחיים בוגרים יותר. הגיבורים בסרט חיים בשקר, לא ברמה האמיתית של החיים, מה שמביא לחוסר תקשורת ולכישלון ביחסים שביניהם. האם לא מוכנה לקבל את זהותו ההומוסקסואלית של בנה, היא חיה בחלום, לא מתחברת אל המציאות שלו, אבל התנפצות החלומות מביאה לבסוף את פול ואמו לקבל את המציאות ולחיות איתה בשלום." אז למרות אובדן התמימות לסרט יש הפי אנד? "אני לא יודע לומר אם יש כאן הפי אנד, אני לא יודע אם הגיבורים יחיו טוב יותר בהמשך, למרות שהיחסים בין פול לאמו עולים על מסלול אמיתי יותר. אני מאמין שמתוך משברים, כאב וייסורים אנחנו יוצאים לדרכים חדשות. פעמים רבות אנחנו מוצאים את האושר דווקא אחרי שחווינו כאב. פול נכווה בגלל התמימות וחוסר הניסיון שלו, אבל הוא יוצא מהמשבר בוגר יותר, מנוסה יותר ואולי חזק יותר." הבמאי ונטורה פונס נולד בברצלונה וביים ב-1977 את סרטו הראשון "Ocana", שזכה לשבחים רבים כשהוקרן בפסטיבל הסרטים בקאן. כבר אז העדיף ונטורה לעסוק בהומואים ובטיפוסים צבעוניים מחיי הקהילה של ברצלונה. סרט הבכורה היה ביוגרפיה מסוגננת של חייו של דראג קווין ידוע מברצלונה, שמתפרנס ממופעים. מאז הוקרנו חמישה מסרטיו בפסטיבל ברלין, והוא נחשב כיום במאי בולט בספרד (למרות שליד פדרו אלמודובר זה לא קל). "העובדה שהסיפור הוא על נער שמגלה את משיכתו לגברים ועל הדרמה שמתחוללת בחייהם של זוג הומואים בוגרים אינה העניין המרכזי של הסרט", אומר פונס. "באותה מידה הסיפור היה עשוי להתרחש בין דמויות הטרוסקסואליות, בין אנשים באשר הם. גם בסרטים קודמים בחרתי בגיבורים הומוסקסואלים כדי לספר התרחשות אנושית. עם חלק מהשחקנים בסרט הזה עבדתי גם בסרטים קודמים שעשיתי. זה נכון שפול וקנינגטון הם יפהפיים, אבל הבחירה שלי בשחקנים אינה בשל מראם החיצוני, אלא בגלל הדרך שבה הם מגלמים את דמותם בסרט." סרטו של פונס הוקרן כבר בניו יורק, בלונדון ובערים נוספות ברחבי אירופה. לקהל הישראלי, כאמור, יש הזדמנות לצפות באירוע חגיגי במיוחד. לקוח משבעון "Time Out תל-אביב", גליון מס´ 1. כתבתו של סמי דואניאס, "סיפורו של מדפדף". הקרנות נוספות: שבת 30.11 - 15:00. שישי 6.12 - 24:00. שבת 7.12 - 15:00. צפייה מהנה!
מועדון "הסרט הורוד" ערך ביום שבת (16.11) הקרנת בכורה לסרט "מזון האהבה" ("Food of Love"), שביים הבמאי הספרדי ונטורה פונס. הסרט דובר אנגלית ומבוסס על הרומן "The Page Tuner" מאת דיוויד ליוויט, שכתב את רב המכר ההומואי "לשונם האבודות של העגורנים", אשר זכה גם הוא לעיבוד קולנועי. העלילה: פול (קווין בישופ), בונבון אמריקאי בן 18, חולם על קריירה של פסנתרן. בדרך לפסגה הוא זוכה בג´וב נחשק - להיות מדפדף ברסיטל של אליל נעוריו, פסנתרן מוכשר ויפה נוסף בשם ריצ´רד קנינגטון (פול רייס, "צ´פלין"). מנהלו האישי ובן זוגו המבוגר של אותו קנינגטון (אלן קורדונר) מבחין אף הוא ביופיו של פול - והשניים נדלקים על הנער הקט. מנקודה זו מתחיל מסע ההתבגרות של פול, שמתרחש על פני תקופה בברצלונה ובניו יורק. עלם תמים עם משיכה לדמות אב, אם גרושה שמנסה לשקם את חייה (ג´ולייט סטיבנסון) וזוג הומואים בוגר. בסוף הסרט נאלצת האם להתמודד עם העובדה שבנה הוא הומו, ואילו פול מגלה את מה שכל הומו יודע - האהבה לא תמיד ורודה. "בסרט אמנם מתנפצות חלומות", אומר בשיחה טלפונית הבמאי ונטורה פונס, "אבל באובדן האשליות יש התפכחות שמובילה לחיים בוגרים יותר. הגיבורים בסרט חיים בשקר, לא ברמה האמיתית של החיים, מה שמביא לחוסר תקשורת ולכישלון ביחסים שביניהם. האם לא מוכנה לקבל את זהותו ההומוסקסואלית של בנה, היא חיה בחלום, לא מתחברת אל המציאות שלו, אבל התנפצות החלומות מביאה לבסוף את פול ואמו לקבל את המציאות ולחיות איתה בשלום." אז למרות אובדן התמימות לסרט יש הפי אנד? "אני לא יודע לומר אם יש כאן הפי אנד, אני לא יודע אם הגיבורים יחיו טוב יותר בהמשך, למרות שהיחסים בין פול לאמו עולים על מסלול אמיתי יותר. אני מאמין שמתוך משברים, כאב וייסורים אנחנו יוצאים לדרכים חדשות. פעמים רבות אנחנו מוצאים את האושר דווקא אחרי שחווינו כאב. פול נכווה בגלל התמימות וחוסר הניסיון שלו, אבל הוא יוצא מהמשבר בוגר יותר, מנוסה יותר ואולי חזק יותר." הבמאי ונטורה פונס נולד בברצלונה וביים ב-1977 את סרטו הראשון "Ocana", שזכה לשבחים רבים כשהוקרן בפסטיבל הסרטים בקאן. כבר אז העדיף ונטורה לעסוק בהומואים ובטיפוסים צבעוניים מחיי הקהילה של ברצלונה. סרט הבכורה היה ביוגרפיה מסוגננת של חייו של דראג קווין ידוע מברצלונה, שמתפרנס ממופעים. מאז הוקרנו חמישה מסרטיו בפסטיבל ברלין, והוא נחשב כיום במאי בולט בספרד (למרות שליד פדרו אלמודובר זה לא קל). "העובדה שהסיפור הוא על נער שמגלה את משיכתו לגברים ועל הדרמה שמתחוללת בחייהם של זוג הומואים בוגרים אינה העניין המרכזי של הסרט", אומר פונס. "באותה מידה הסיפור היה עשוי להתרחש בין דמויות הטרוסקסואליות, בין אנשים באשר הם. גם בסרטים קודמים בחרתי בגיבורים הומוסקסואלים כדי לספר התרחשות אנושית. עם חלק מהשחקנים בסרט הזה עבדתי גם בסרטים קודמים שעשיתי. זה נכון שפול וקנינגטון הם יפהפיים, אבל הבחירה שלי בשחקנים אינה בשל מראם החיצוני, אלא בגלל הדרך שבה הם מגלמים את דמותם בסרט." סרטו של פונס הוקרן כבר בניו יורק, בלונדון ובערים נוספות ברחבי אירופה. לקהל הישראלי, כאמור, יש הזדמנות לצפות באירוע חגיגי במיוחד. לקוח משבעון "Time Out תל-אביב", גליון מס´ 1. כתבתו של סמי דואניאס, "סיפורו של מדפדף". הקרנות נוספות: שבת 30.11 - 15:00. שישי 6.12 - 24:00. שבת 7.12 - 15:00. צפייה מהנה!