יוסף אינו תמים או מיתמם כלל.
לענ"ד,יוסף מכיר היטב את מקומו בקרב בני המשפחה. חלומותיו הם עצם מהותו של יוסף ולכן הוא מרגיש חייב לבטא אותם, בפרט כשהוא בטוח שיש בהם מסר עתידי בעל חשיבות עליונה. אע"פ שדנו אותו ברותחין, הוא ממשיך בקו של עשיית "חובותיו". אלו חובות שהוא מקבל על עצמו באומץ. כשאביו שולח אותו לדרוש בשלום אחיו - אין הוא מסרב. את הדרך אליהם אינו מכיר אך משהוטלה עליו השליחות - הוא יעשה הכל כדי לבצע אותה. אפשר גם להניח כי עם הגיעו למצרים יכול יוסף למצוא דרך להודיע לאביו כי הנו בחיים, אך בזה הוא דן את אחיו לקלון, אם לא למעלה מזה. גם בביתו של פוטיפר מוטלת עליו מלאכה, מדי יום ביומו, ואין הוא מתחמק מלבצעה, אף כשגבירתו חומדת אותו, ועליו לעמוד כנראה בנסיון כפול. "התלאות הרגשיות העוברות על אחיו", כדבריך, מטרתן להביא בסופו של דבר לאחדות המשפחה. בסה"כ הוא מצליח בשקום רוחני ופיזי של המשפחה, ואל תשכח שזה אותו יוסף שניצל מהבור פעמיים.
