שלום לכולם

[תירתיר]

דלית- התוכלי לכתוב לי מסר?

לגבי המתיא בחדרה, שכן זהו המתי"א הרלוונטי לגבינו, ובני יעלה לאלף בשנה הבאה (אספרגר) תודה.

 

[א ו ר ח ת 11]

../images/Emo142.gifשלום לכולם

אני פונה אל חברי הפורום בבעיה שיש לי ואני מקווה שתוכלו לעזור, אני מורה לחינוך מיוחד בב"ס יסודי בדרום. אני מלמדת בכיתה קטנה שאמורה לטפל בבעיות למידה ולקויות למידה, אך כמובן שלכל ילד יש את העולם שלו עם מגוון צרכים מלבד הפן הלימודי (כמו, בכל כיתה לדעתי). בכיתה שלי לומד ילד שמפגין בעיות תקשורת זו כבר השנה השניה (אני מלמדת אותם משנה שעברה בכיתה א', עכשיו אנחנו בב')הילד מאובחן ונמצא שיש לו בעיות קשב וריכוז, ההורים לא מוכנים לאבחן אותו באף אבחון נוסף, לטענתם יש לו יכולות גבוהות שלא מנוצלות בשל כשלים של המערכת, כל בעל מקצוע שעבד עם הילד במסגרת ביה"ס (קלינאית תקשורת, מרפאה בבע"ח, מרפא באומנות, מרפאה בעיסוק ועוד) דיווח על בעיות תקשורת עם איש המקצוע ועם הילדים האחרים, על קושי בקבלת שינויים, על צורך בתבניות ועל התפרצויות זעם ובכי לא מוסברות, דבר שאני רואה גם בכיתה. אך ההורים מתנגדים להצעות לבדוק את זה לעומק ומנתקים קשר עם אנשי המקצוע שמדווחים על בעיות תקשורת. למשל: לאחרונה הם הפסיקו לילד את הטיפולים הניתנים במסגרת יום הלימודים על ידי איש מקצוע משום שהוא הציע להם לבדוק אפשרות של איבחון בתחום. אני לא רוצה להתעקש עם ההורים או עם אנשי המקצוע על הגדרה כזו או אחרת, אני רוצה לנסות לעזור לתלמיד שלי להשתלב במהלך יום הלימודים בכיתה ולהגיע איתו למיצוי הפוטנציאל הלימודי שטמון בו. בכיתה מונהג סדר יום קבוע וידוע מראש, המערכת תלויה על הקיר בליווי תמונות מתאימות (למרות שדווקא הוא יודע לקרוא) יש כללים ברורים להתנהגות בכיתה ומערכת תגמולים/עונשים בהתאם (חיזוקים חיוביים ושליליים, כשהילד יוצא מכיליו מאיזושהי סיבה אני מנסה להסיח את דעתו על ידי כך שאני מבקשת ממנו לעזור לי במטלות שונות בכיתה, בעיקר חביב עליו המחשב - אך כל אלה לא תמיד עוזרים ולאחרונה עולה תדירות ההתפרצויות ועוצמתן. אני יודעת שלילד עוד אין איבחון אבל אני מעוניינת לנסות לעזור לו בכל זאת ואולי שיטות טיפול המוצעות לילדים אוטיסטים יכולות לעזור לי בכך, אני מבקשת עזרה - מה אפשר לעשות כדי להפחית את רמת החרדה של הילד , כדי לעזור לו להשאר יותר זמן בכיתה ולהתפנות ללמידה ולקשרים עם ילדים מהכיתה? אני מקווה שתוכלו לעזור בתודה מראש

מורה אורחת

 

[נונינה1]

מנסה לעזור..........

קודם כל, כל הכבוד על האיכפתיות וההשקעה, כן ירבו כמוך ! ילד עם בעיות תקשורת אבל בתפקוד גבוה בדרך כלל יסבול מהדברים הבאים : 1. רגישות יתר שיכולה להיות בדברים רבים : רעשים מסויימים, המולה, טון דיבור נוקשה, ועוד - אם מזהים את הדברים האלו אפשר או להתאים את הסביבה אליו (טון דיבור) או אותו בסביבה (מיקום פיזי בכיתה), ואם לא, אז לפחות לדעת שכשיש המולה גדולה בכיתה אז סביר שהוא יגיב בהתפרצות, ואולי למצוא פתרון יצירתי אחר...... 2. קושי בהבנת קודים חברתיים, וקושי חברתי בעקבותיו. קושי זה יבוא לידי ביטוי יותר בהפסקות אבל גם בהתנהגות לא מותאמת בשעור. התבטאויות שגוררות צחוקים, נגיעות בילדים, אי הבנת המסר כאשר ילד דוחה אותו בעדינות וכדו. כאן כדאי להכניס גם תמיכה אישית בו - מטפל ריגשי זה נהדר, וגם לנצל את הסיטואציה ללמד את הכיתה סובלנות חברתית הלכה למעשה, וכשהילד לא בכיתה לדבר איתם על הקושי שלו, ואיך הם כחבריו יכולים לעזור לו. מטפל רגשי יוכל להנחות אותך בנושא. 3. קושי בהתמודדות עם שינויים. זה שסדר היום נמצא על הקיר זה נהדר, אבל אם יש חריגות מהציפיות שלו סביר שיהיה לו קשה. ועדיף להכין אותו לכל שינוי שצריך להגיע. 4. יכול להיות שהעליה בכמות ההתפרצויות נובעת בכלל ממתחים שהילד חווה בבית סביב חוסר היכולת של הוריו להתמודד עם דרישת בית הספר. ואז אולי כדאי שתרדו מהנושא, כי הוא לא מועיל, עם הזמן הילד ירגע, ותנסו לטפל במסגרת הבית סיפרית במה שניתן. לפי מה שהבנתי יש לכם הרבה גורמים טיפוליים בבית הספר, ואני משערת שאפשר להביא מהפיקוח משהו לתצפית בכיתה כך שאפשר יהיה לעשות את המקסימום גם בלי אבחון פורמלי מסודר. 5. ועוד משהו - הילד שלי עלה השנה לכיתה א', החרדות שלו היו עצומות והחלטנו עם כל הצוות לאפשר לו להחליט מתי הוא חייב הפסקה הרגעות ואז הוא מתאם עם המורה ויוצא למספר דקות. מטרת ההחלטה היתה מראש להוריד חרדות בכך שהעברנו אליו שליטה, כך שהוא לא פחת שהוא הולך להיות בכיתה בסיטואצית של "עם הגב לקיר" כי תמיד הוא יוכל לצאת להפסקת הרגעות. אם יש לכם את האופציה הזו (יש אדם שיכול לצאת איתו למספר דקות) זה יכול מאוד לעזור.

 

[שמואל מ]

תשובה לאורחת -11

ברור לי שיש לילד מצוקה שגורמת גם לבעייה התנהגותית לא כתבת לנו איפא בדרום אבל במתיא בראשון לציון או במקומות יותר דרומה אמור להיות יועץ התנהגותי שעלייך להזמין בדחיפות ממש בדחיפות. יועץ כזה אמור להגיע לשוחח עם הצוות ולשבת בכיתה כצופה פסיבי כדיי לאתר מצבים בכיתה שגורמים לחרדה או להתפרציות של הילד. אם הוא טוב הוא יתן לך טיפים שונים ודרכים לפתרון. מהי לדעתך הסיבה לאי שתוף פעולה מצד ההורים ? רקע חברתי ? הכחשה ? חייבים לעשות מאמץ להבין מה קורה בבית. האם ערכתם ביקור ? אני מעריך שתסכימי שהסיכוי לשינוי בכיתה מחייב את שיתוף הפעולה של ההורים שתפי בדחיפות את המפקחת האחראית ובקשי יעוץ כי התערבות מוקדמת היא הכלי הנכון בהצלחה

 

[תלמה פינץ]

שחזור תשובה של אורחת 11 ושמוליק

תודה רבה לכולכםו א ו ר ח ת 11 ו 16:49 | 15/12 תודה רבה לכולכם על ההיענות והניסיון לעזור - אתם אכן עוזרים. לגבי השאלות שלכם - אני מניחה שההורים אינם מוכנים לאבחן את ילדם או לקבל את דעתם של אנשי המקצוע השונים משום שיש איזושהי הכחשה בנושא, וכתוצאה במכך הם סבורים שהם עושים כל שביכולתם לעזור לו - לדעתי לא בעזרת הכלים הנכונים. לקח לי זמן לקרוא את תשובותיכם משום שעבר עלי שבוע סוער מאוד בעיקר בשל הנושא הזה - המשפחה של הילד טוענת שבית הספר לא מתמודד עם הקשיים שלו ומזניח את הילד בתחום הלימודי והרגשי (לא מקדם אותו למרות שהוא מסוגל, לא נותנים מענה למצוקות שלו וכו') אני יכולה לאמר בכנות שגם אני מרגישה כך אבל לא משום שאני לא רוצה לעזור אלא משום שאני פשוט לא יודעת איך! לילד יש התפרצויות זעם ובכי שאני לא מצליחה להבין - עד עכשיו היתה סיבה להתפרצויות אלה כמו שינוי בסדר היום, מורה חדשה, משימה שלא מכיר וכו' היום המצב חמור יותר והוא מגיב גם לסדר היום הרגיל ולמשימות רגילות בהתפרצות, אני יכולה להגיד שהתגובה תמיד דומה - הוא בורח מהכיתה לחדר המזכירות בוכה וצורח שהוא רוצה להתקשר לאמא - ניסיתי לתת לו לדבר איתה במטרה להרגיע אותו ולהחזיר אותו לכיתה, אך זה רק החמיר את התגובה שלו עד כדי כך שאחד ההורים היה צריך לבוא לבית הספר. אני ממש מרגישה שלילד ממש קשה לשהות בבית הספר, והמזכירות היא הישועה האחרונה שלו מהמקום הנורא הזה, אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא מקבל מסרים או קולט את המצוקה מהבית, או שמשהו בבית הספר מעודד את זה. ביומיים האחרונים הצלחתי להביא אותו להסכמה שהוא יעזור לי בעבודות משרדיות כמו צילום או הדפסה גם כשהוא נמצא בהתפרצות, היום בניתי לו שני שיעורים ממוחשבים שיוכל לעבוד במחשב במהלך השיעורים הבעייתיים - שני השיעורים שלאחר ההפסקה - אני מאוד מקווה שעל ידי כך אני אצליח להחזיר את האמון של הילד ושל ההורים בי ובמערכת. השאלות שלי הפעם הם: האם מותר לי להתייעץ או להזמין לכיתה אנשי מקצוע מהתחום כמו יועץ התנהגותי למרות שאין אבחון וההורים מתנגדים לקו כזה של אבחנה? האם יש חומר כתוב (בעברית בבקשה)בנושא של שיטות טיפול בכלל או אסטרטגיות טיפוליות בכיתה בפרט ואיפה אפשר למצוא אותם? תודה רבה לכולכם על הסבלנות והתמיכה אני מאוד מקווה שהתהליך הזה יניב בסופו של דבר תוצאות חיוביות... • את בדרך הנכונה כל הכבוד ו שמואל מ ו 17:58 | 15/12 לגביי שאלתך הראשונה האם מותר לי להתייעץ או להזמין לכיתה אנשי מקצוע מהתחום כמו יועץ התנהגותי למרות שאין אבחון וההורים מתנגדים לקו כזה של אבחנה? 1- מה אומרת המנהלת-יועצת ביהס בנושא ? 2- מותר לך (לדעתי) גם אם אין אבחון כי זה עוזר לך בכתה כך שפורמלית זה שרות בשבילך ונובע מבעייה חינוכית ואחר כך זה אולי יעזור גם לילד 3- שוב כל הכבוד על היוזמה ועל האינטואיצייה בה את נוקטת לפתרון הבעייה

 

[אמא יעל]

תגובה לאורחת

שלום לך, אני לא סמכות בנושא והניסיון שלי הוא רק מגידול ילד אחד בן 4, אבל ממה שאני קולטת בתיאור שלך מדובר בילד שמרגיש לא מובן, כי בערך כך מתנהג הילד שלי כשאני לא מבינה אותו. ילדים עם קשיים בתקשורת עושים מאמצים כבירים להסביר את עצמם, שנענים בחוסר הבנה מהסביבה, וזה מאד מתסכל אותם. אני מניחה שאין באפשרותך (מבחינת הזמן העומד לרשותך) לתת מענה לצרכים המיוחדים שלו, והמאמצים והרגישות שלך מאד מרגשים. הילד שלי מתקדם בזכות הסייעת שלו, שמאד מודעת להלך המחשבה שלו, ומעבר לזה הגננת עצמה מאד חמה, ברורה ומובנית. ניתן לשלב ילד כזה במערכת הרגילה עם סיוע, ואולי זה יכול להרגיע את ההורים שלו, שאין כוונה לנדות אותו או לתייג אותו אלא לתת לו תמיכה שתאפשר לו להשתלב ולפתח את היכולות הגבוהות שלו.

 

[א ו ר ח ת 11]

../images/Emo41.gif שוב תודה על התגובות...

ראשית אני חייבת לציין שהורים הם ה-סמכות בשבילי בעיקר במקרה הזה, הם יודעים יותר טוב מכולם איך אפשר לעזור לילד שלהם, והם תמיד יעמדו על המשמר שהילד שלהם יקבל את הכל והכי טוב. אני חושבת שאת צודקת - הילד לא מרגיש לדעתי שיש מי שמבין אותו ומסוגל להבין איך הוא מרגיש ומה עובר עליו, אני יכולה לראות לפי התגובות שלו שהוא בחרדה מתמדת - בכי, צעקות, נסיון לברוח החוצה - מהכיתה, מהמבנה, אל הטלפון להתקשר הביתה וכו'. מה שאני לא יודעת זה איך לעזור לו - אני מנסה להפוך את סביבת הכיתה למובנית וברורה ככל האפשר, כפי שציינתי - מערכת השעות ברורה וגדולה נמצאת על הקיר (שינוי שערכנו בכיתה בשבילו אך מסייעת מן הסתם לכולם), המערכת ניתנת לפירוק, אם יש שינוי שאנו יודעים מראש, הכותרת מוצאת פיזית ממקומו ומוחלף, השיעורים מובנים ומוכרים, אני חושפת אותו לאט לשיטת לימוד שלא הכיר קודם, באופן אינדיבידואלי ורק לאחר מכן בכיתה. אבל אני לא מרגישה שאני מקדמת אותו בתחום הריגשי - חברתי, אין תוכנית טיפול ריגשית מותאמת כי הילד כאמור, לא מאובחן. חיזוקים ותעודות שניתנות בכיתה לא מקדמות אותו משום שהוא אדיש אליהם, ההפסקה היא הזמן הבעייתי ביותר ביום משום שהוא פשוט לא יודע איך להתנהג, ניסיתי לתווך לו התנהגות בהפסקה על ידי משהו שנקרא "סיפור חברתי" אך לא בהצלחה, עם כל הרצון הטוב וכל החיפושים אחר דרכים לעזור ולייעל - אני חושבת שגם אני שוגה בחיפוש במקומות הלא נכונים - אני מתחילה להאמין שאין סיכוי לשינוי ולשיפור ללא הכרה של ההורים בבעיה האמיתית ותחילת טיפול אינטנסיבי נכון, על אף שאני מאמינה שההורים חושבים שהם עושים את המיטב עבור בנם, אני גם מאמינה שחוסר הרצון או היכולת שלהם להכיר בבעיה ועל ידי כך לתת גם לי וגם לילד הדרכה נכונה וטיפול נכון מחמירים את המצב - הילד אולי לא יודע איך לבטא את זה, אך הוא מרגיש את הלחץ והציפיות שיש להורים ממנו ולא יודע איך להתמודד. ד.א ההורים של הילד פנו היום בבקשה למנהלת בית הספר לשלב את הילד במקצוע נוסף (הוא משולב על פי דרישת ההורים בשיעור אחד במשך השבוע בספורט ובחצי מהפעמים זה נגמר לא טוב). הם החליטו להתלונן אצל המנהלת שאני לא עושה מספיק לטובתו ושהוא לא ממצה את היכולות שלו בכיתה! אני עדיין לא יודעת איך להגיב לזה - בנתיים פשוט עוד לא הגבתי