מהו בית עבורכם?

האם זהו המקום הבטוח והמוגן שלכם? האם אלו ארבע קירות מעוצבים ומקושטים? האם זהו המקום בו אתם מרגישם הכי חופשי ונוח? חברה שלי עומדת לעזוב את ביתה במסגרת ההתנתקות. חשבתי עלי, חשבתי על ילדי וחשבתי על הסיטואציה (בלי קשר לעמדה פוליטית). מהו הבית עבורכם?
 

festival

New member
חינוך ומגדר

אירועים קרובים בבית נשים פמיניסטי האירועים מתקיימים בבית נשים פמניסטי, בר כוכבא 42, תל אביב. לפרטים נוספים www.kesef-feministy.com ייתכנו שינויים. מומלץ להרשם מראש. ימי שני בשמש - קבוצה למובטלות יום שני, 11.7.05, 11:00 (בבוקר). חינם. לנשים בלבד. קבוצה שמטרתה תמיכה ועזרה הדדית, רגשית ומעשית, למובטלות/מחפשות עבודה. בקבוצה תמצאי עידוד לאורך תקופת חיפוש העבודה; הזדמנות לשיפור אסטרטגיות לאיתור מקומות עבודה; שיכלול קורות חיים; סימולציות של ראיונות; שיתוף בחוויות הרגשיות בזמן האבטלה. בפגישה הראשונה תתקיים הרצאה מפי עו"ד בשיתוף עמותת "ידיד", על זכויות נשים בעבודה ועל זכויותיך כמובטלת. מטרת הפגישה הראשונה היא מציאת כיוון משותף לקבוצה וכינון הנהגה עצמית של חברות הקבוצה. מגדר בחינוך יום שני, 11.7.05, 19:30, 20 ₪ (או לפי יכולת). דיון על המתרחש בין כותלי בית הספר מנקודת מבט פמיניסטית. דיווח מהשטח של העושות במלאכה, המנסות לשנות ולהשפיע על התלמידים מתוך המערכת. על הקשיים וההצלחות, המטרות והאתגרים שבחינוך לשוויון. שירה כהן-רגב, מדריכת שיוויון בין המינים בחינוך במדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, תרצה על האוירה בכיתות בנקודת מבט מגדרית בכלל, ועל נשים וילדות במדע וטכנולוגיה בפרט. שעות פתיחה חדש! בית נשים פמיניסטי פתוח בימי שני וחמישי, בין השעות 17:00 - 21:00, בנוסף לשעות בהן מתקיימים אירועים. את מוזמנת לבקר אותנו, לעיין בספרים, לשוחח עם המתנדבות בבית, לקבל מידע על המתרחש בבית, להתעדכן על אירועים פמניסטיים וחברתיים שונים, ולהיות חלק מהקהילה המשפחתית של בית נשים פמיניסטי. אתר הבית בקרי באתרנו להכרות עם החזון והמטרות שלנו, למעקב אחר שינויים, וכן לעדכון על אירועים פמניסטיים שונים ברחבי הארץ www.kesef-feministy.com חנות ספרים חדש! חנות ספרים/ספרית השאלה בבית נשים פמיניסטי. ספרים איכותיים בנושאים פמיניסטים, כתבי עת רלוונטיים, ספרים חדשים ומשומשים, ישנים ועתידניים והכל במחירים זולים וכתמיכה להמשך פעילות בית נשים פמיניסטי. חברות וכרטיסיה ניתן לרכוש כרטיסייה לארבע אירועים בבית נשים פמיניסטי והחמישי חופשי. שינוי חברתי, תרבות פמיניסטית, סולידריות של נשים, ניראות פמיניסטית- לתמיכה באלו הצטרפי כחברה לבית נשים פמיניסטי: 100 ₪ לשנה דמי חברות. הצטרפי אלינו! תמכי ברעיון ובהמשך הפעילות. (חברות מקנה הנחה בכל פעילויות הבית). טפסי חברות ופרטים על אמצעי תשלום באתרנו או בטלפון.
 

לורליי43

New member
שאלה אחרת (יהודים לא../images/Emo8.gif?)

באיזה מצב עוברים בית? הרי רוב רובם של האנשים עוברים דירה יותר מפעם אחת בחיים שלהם, חלק אחר נוסע לשליחות/שבתון ומחליף ארץ, אחרים עוזבים ארץ. לדעתי, זו הדרך להסתכל על המעבר בגלל ההתנתקות ולא כפי שאת שואלת, כי כפי שאת שואלת את בעצם מכניסה לתוך השאלה את הקונוטציות החזקות של- "ביתי הוא מבצרי" "בית חם". וכו', כל אלה קונוטציות שמשאירות את סיפור הבית- בצד הרגשי, כשבפועל הרבה פעמים עוברים דירה בגלל צרכים גשמיים.
 
פורום חינוך לילדים ונוער

אני לא מצליחה להוסיף את הפורום לרשימת המועדפים שלי בין עשרת המועדפים (מחקתי אחד במיוחד), והפורום גם לא מופיע ברשימת הפורומים באות ח'. יכול להיות שיש בעיה בתפוז? אם לא, אשמח אם תעזרו לי בכך (כל פעם אני נכנסת לפורום דרך גוגל). תודה.
 

noa_f

New member
הרבה יותר פשוט לשים אותו כ"כפתור"-

לינק בדפדפן שלך. תבדקי שסרגל ה"לינקס" שלך מופיע בדפדפן (VIEW> TOOLBARS) ואז את פשוט גוררת את אייקון תפוז הקטן שמופיע משמאל לכתובת של הפורום (בשדה בו את מכניסה כתובת) אל סרגל הלינקים. כל לינק שמופיע בסרגל הזה הוא כפתור - לחיצה עליו והדף נפתח אוטומטית.
 

פלגיה

New member
הפורום הוא חדש, ולכן עוד לא התעדכן

זה אמור להשתנות בזמן הקרוב
 
את עניין החברה "היכנסתי" כתוספת

לשאלה, התכוונתי לישאול, מה יצרתם עבורכם במילה "בית"? גם אני נדדתי בין דירות ומדינות שונות, וכל פעם הירגשתי בבית כי יצרתי משהו שהיווה עבורי את המשמעות שאני נותנת למילה בית. אז מהו הדבר שעושה "בית" ל "בית" עבורכם?
 

לורליי43

New member
בית זה האנשים שגרים בו

בנוסף- אלה כל הדברים הקטנים שעושים לי נוח- ואת זה אני יכולה לעשות בכל מקום שבו טוב לי. הבן הקטן שלי, קורא לכל מקום בית
כשהיינו בספרד- זה היה "הבית עם האותיות"- כי על הבתים היו אותיות ולא מספרים. הוא מאוד אהב את המקום ודבר עליו לא פעם -והיינו שם בסך הכל שבוע. אותו דבר לגבי הנופש האחרון שהיינו בו- מיד המקום הפך לבית.
 
בית זה איפה שמרגישים שייכים

כשהמשפחה שלי עברה דירה, ומעבר זה היה מאוד רצוי מבחינתי (אני הייתי זו שהתעקשה הכי הרבה), לקח לי זמן להתרגל לכך שהבית החדש הוא באמת הבית שלי (ועד היום הרבה פעמים בחלומות על בית אני חולמת גם על המעבר וגם על הבית הישן). עם כל המלחמות הפוליטיות וכמו כן המלחמות בכבישים סביב ההתנתקות, שוכחים את הטרגדיה האנושית שבדבר. גם לאלה מביניהם שחיכו זמן רב להתנתקות בשביל שיוכלו לעזוב ולא לרחוב (ויש גם יש כאלה), זה קשה ועצוב.
 

Kalla

New member
../images/Emo45.gif לא מקבלת את כל הסיסמאות היפות

שהבית עצמו אינו חשוב, אלא רק אלה שגרים בו. זה אולי נכון לחלק מהאנשים, שבאופיים אוהבים לנדוד ואינם רואים בבית מקום קבוע, לעולם לא יקנו או יבנו בית, אלא ינועו בין בתים שכורים כאלה ואחרים. אך יש אנשים שבהחלט נקשרים למקום ולבית שנמצא במקום הזה. הם קונים או בונים בית ומשקיעים ממיטב נשמתם, כספם ומאמציהם כדי לרהט, לסדר, לייפות אותו ובכלל להפוך אותו לפינה נוחה וחמה עבורם, שטוב להם לשוב אליה בתום יום עבודה מפרך. הם מטפחים גינה ורואים את העצים, הפרחים והדשא ששתלו גדלים, פורחים, מניבים פרי. יש הבדל עצום בין מעבר מתוכנן, שהיוזמה שלו באה מהדייר עצמו, שהרעיון נבע מצורך או רצון שלו, למעבר לא רצוי, שאינו מסתדר עם תוכניותיו ושנכפה מבחוץ. וזה עוד בלי להזכיר קשיי התאקלמות במקום חדש, עם שכנים חדשים, במוסדות חינוך חדשים, אולי בעבודה חדשה. אין סתירה בין תמיכה בתוכנית ההתנתקות לבין הבנה ללבם של אנשים שנאלצים לעזוב את ביתם כנגד רצונם ובניגוד לתוכניות החיים שבנו לעצמם.
 

לורליי43

New member
הבנה ללבם כן

אבל אני עדיין לא מקבלת שזו טרגדיה נוראית כפי שמציגים את זה. לא נעים, לא מבחירה, מבאס, חבל, עצוב- זה כן. אני בטוחה שהם יתגעגעו לבתים המקסימים שלהם. אסון וטראומה- זה לא (אני לא מדברת על העמדה הפוליטית).
 

Kalla

New member
אולי בשבילך לא

(אם כי לא היית במצב כזה בשביל לשפוט בבטחון), אך אני בטוחה שאם מישהו היה מורה לי לפנות את הבית שלי, אחרי שחיפשתי אותו באינטנסיביות במשך שנה כך שיתאים בדיוק לצרכים שלי, נאבקתי על קנייתו, השקעתי בו את הנשמה ואת כל כספי, והייתי נאלצת לטלטל את המשפחה הגדולה שלי ולחפש מקום אחר שמתאים לכל הצרכים שלנו, זה היה ועוד איך אסון בשבילי. ברור שיש גם אסונות גדולים יותר, חלילה, אך לא כולם כל הזמן מסוגלים לחשוב בצורה כזאת ולהגיד לעצמם שלא נורא, יכול היה לקרות משהו עוד יותר גרוע.
 

לורליי43

New member
אז אני מסייגת

מאוד תלוי איך עושים את זה- משני הצדדים. הכנה טובה, שיתוף במציאת פתרון- יכולים לעזור. כמו שזה נראה עכשיו, יש סיכוי טוב לטראומה- בגלל שמאוד משתדלים שזו תהיה טראומה.
 

noa_f

New member
מי שבונה את ביתו על קרן הצבי...

מי שבחר להקים בית בשטח מריבה, בשטח שהיה ברור שלא יהיה שלו לנצח, בשטח שאיננו שייך למדינת ישראל (רק מתי ואיך יפונו לא היה ידוע, כל השאר ברור לכל מי שאיננו בוחר לטמון ראשו בחול), שלא יבוא בטענות על טראומה. צר לי שאנשים צריכים לעזוב את ביתם. הרבה יותר צר לי שהמדינה, בכספים ופרסומות וגישה, איפשרה לאנשים להקים שם את ביתם מראש. אבל זו העובדה כרגע - ומי שבוחר ליצור טראומה לילדיו, ממעבר שהיו אמורים לדעת מהיום שנולדו שיקרה, זו בעייתו האישית. אחרי שמימנו במשך שנים את הטירוף הנ"ל, אני שמחה שזה יתחיל להגמר. אין ספק שהם יקבלו פיצוי וממש לא אכפת לי כמה, אפילו שבעצם לא ממש מגיע להם בעיני (הפיצוי הכי עצום שיתנו להם, לא מגיע ל"אחזקה" חצי-שנתית של השטח). אם "עין תחת עין משמע דמים", אז ודאי שכסף הוא פיצוי הולם עבור בית.
 
אבל מה זה שייך בכלל?

יש שם אנשים שגרים שם לא מאתמול בבוקר, ועם החוויה הרגשית הטראומטית שלהם אין מה להתווכח, וירוד מאוד לשמוח לאידם ואין כל סיבה לגלות חוסר רגישות. האמירה "לא מגיע להם" מאוד לא לעניין. המדינה אפשרה להם (ואף עודדה אותם) לגור שם, זכותה של המדינה להחליט לפנות אותם אבל גם חובתה שלא להשאיר אותם ברחוב. לי אישית היה מאוד עצוב לשמוע את דבריו של האיש שהתפנה מרצון מ"גנים" (או אחד הישובים האחרים בצפון הרצועה) וכשאמר, לאחר שפירט את הפסדו הגדול מהסיפר, שאם זה יביא שלום אז זה שווה את זה, בכלל עמדו לי דמעות בעיניים. אני בעד ההתנתקות וחושבת שזה צעד שאין מנוס מלבצעו ויפה שעה אחת קודם. זה לא אומר שלא צר לי מאוד על הכאב שלהם, ושלא צריך לעשות את זה כמה שיותר קל עבורם.
 

noa_f

New member
קשור למה שקאלה כתבה, על אנשים

שתכננו תוכניות ארוכות טווח ופתאום "הורסים" להן אותם. מי שהלך לגור שם וגם תכנן תוכניות ארוכות טווח... ושנית, לא אני לא שמחה לאידם. אבל אני גם לא מאוד מרחמת, נכון היה עידוד ממשלתי לעבור לגור שם - אבל בחיים אין ארוחות חינם, אם זה מאוד זול, אז יש קאטצ' ואם החלטת לקחת את הסיכון, החלטת. עליך. אני מסרבת לקבל את העובדה שזו בהכרח טראומה (טוב, אני בכלל לא מאמינה שטראומות קורות כ"כ בקלות...). אני חושבת שהמחיר ששאר המדינה שילמה על כך גבוה מאוד. עלינו צריך לרחם, אם כבר...
 
למעלה