../images/Emo146.gifהתחדשות עם סיפור יפה ../images/Emo143.gif
אגדה עממית מספרת, שנשר יכול להגיע עד גיל 70. אך לשם כך, כשהוא בן 40, עליו לקבל החלטה - החלטה רצינית! כזאת שתאפשר לו לממש את מלוא פוטנציאל החיים שהטבע העניק לו. בגיל זה ציפורניו- הטפרים שהיו כל השנים גמישים, כבר אינם מצליחים לאחוז בנתחי הבשר מהם הוא ניזון. מקורו המעוקל והמחודד כפוף מדי וחלש והוא מתקשה לעוף כי נוצותיו התעבו , כנפיו כבדו, ואין בכוחו לפרוש אותן במלוא רוחבם. בגיל זה יש לו שתי אפשרויות: להדרדר אל מותו או...
לבחור בתהליך של התחדשות בו יתייצב באומץ מול תהליך כואב, שיאפשר לו לברוא את עצמו מחדש. הוא יעוף לחפש לעצמו מקלט בין מצוקים גבוהים ומבודדים... וכשימצא לעצמו מקום בטוח, הוא יתחיל להכות את מקורו בעוצמה אל הקיר, יקיש עוד ועוד עד שמקורו יעקר ממקומו... אז ימתין עד שיצמח מקורו החדש... ובעזרתו יעקור את טפריו הישנים... כאשר טפריו יתחדשו הוא ימשיך ויתלוש בעזרתם את נוצותיו הישנות והכבדות וכך אחרי 150 יום הוא יצא למעוף הנודע שלו...
מעוף ההתחדשות כמו כל אגדה נוגע הסיפור בתכנים שמעסיקים אותנו, במודע ושלא במודע... באומץ שנדרש בהליכה אל הלא נודע, במאמץ הכרוך בתהליכי שינוי, בכאב הכרוך בפרידה, ועוד... הנשר אמנם מסיר מעצמו נוצות כתחזוקה יומיומית להבטחת כושר התעופה שלו, אך אין הוא באמת עוקר לא את מקורו ולא את טפריו... הנשר המכה את מקורו אל הסלע, מסמל את
המוכנות הפנימית שלנו להתמודד ולהתיך הרגלים שמקנים לנו ביטחון מדומה. עקירת טפריו היא הבשלות להכיר ולמוסס דפוסי השרדות שעדיין משרתים אותנו... כאלה שפעם נדרשנו להם - אך כיום רב הנזק מהברכה שהיו מסבים לנו. לעיתים כאשר שינוי מתדפק על דלתנו מתמלא ליבנו ספקות וחששות. עלינו לדעת שטמונים בנו, בכל אחד מאיתנו, כוחות נפלאים המבקשים לצאת אל הפועל. תהליך ההתחדשות שלנו דורש מרחב מיוחד, מרחב של
קבלה עצמית, מתוכו נוכל להתבונן במקומות כואבים, להפרד מדפוסים, הרגלים, ואמונות ולהשיל מעלינו מטענים ששיכים לעבר וכובלים אותנו. משוחררים מכבלי העבר, נוכל לפתח חופש חדש, נכיר בכוחות המצויים בנו, ונפתח במעוף ההתחדשות שלנו... אהה...וכן אני חדש כאן - אז שלום לכולם
ולבן יומו ירח...ואשמח לתת יד למען פורום ביואנרגיה מעשית.
