סיפור עגום ../images/Emo3.gif
יצאתי לטייל בחיק הטבע. בדרך חזרה, קצת אחרי ראש-פינה, נתקעתי בפקק. לאחר שעצרתי, נשמט משהו מהמושב לידי ואני, ברוב חוכמתי, התכופפתי להרימו - מה שהתברר כטעות כאשר הגיע ה"טראח" הבלתי נמנע, שניה אח"כ, כשמכוניתי נכנסה באחוריו של וולוו. נהג הוולוו ואני סקרנו את הזירה, והגענו למסקנה שלא קרה כלום - כך, לפחות, נראה על פניו. שנינו פנינו לדרכנו. כרבע שעה לאחר מכן, בעוד אני נוהגת בינות להרים, כשחושך מצרים מסביב, אני שומעת פתאום רעשים נוראיים וחריקות מפחידות מכיוון הפרונט. לא היה טעם לעצור בצד, כי היה חושך וגם לא היו שוליים, ולכן החלטתי שאין ברירה אלא להמשיך עד עפולה ושם לראות מה קורה. רק שלא הייתי בטוחה שאגיע עד עפולה. בלב הולם נסעתי את 40 הדקות הבאות, עד שהגעתי לעיר. איפשהו לפני הכניסה לעיר נעלמו הרעשים, וניסיתי לשכנע את עצמי שאולי לא קרה משהו רציני. כשהגעתי לעיר, עצרתי בתחנת דלק מוארת ויצאתי מהמכונית - ואז התברר גודל הפאדיחה: הגומי/פלסטיק/מה שזה, שמחזיק את הפרונט של המכונית מתחת לפנסים, נעלם כלא היה, מלבד כחמישה סנטימטרים, בצד. הברזל/פח/מה שזה לא יהיה, מצידו, נטה על העוקם כשהוא קרוב קרבה מסוכנת לקרקע, ולמעשה כל חזית המנוע חשופה. כנראה שהיה שם משהו רופף מלכתחילה, שנשבר לגמרי עם אותו הטראח. לאחר שנרגעתי, סקרתי את האופציות: לקרוא לגרר, ולחזור הביתה באוטובוס, מה שאומר שאגיע בשעות הקטנות של הלילה, או לנסות להשלים את 130 הק"מ עד תל אביב על סמך תפילת הדרך בלבד. החלטתי לסמוך על ריבונו.
