../images/Emo149.gifעל מסכות ../images/Emo148.gif, עדלאידע וחופש אמיתי
חג שונה ואחר... חג פורים, חג פורים, חג גדול לילידים, מסכות רעשנים, אלכוהול וריקודים... פורים הוא חג יוצא דופן במהותו, מאד לא אופייני. היהדות, שבד"כ אינה מאשרת עשיית מסכה או שתיית אלכוהול לשכרה, נותנת פתאום לגיטימציה לשני מנהגים קיצוניים, וטעמיה עימה. מסכות של יום יום אם מתבוננים לעומק, ישנם אנשים שאצלם (כמעט) כל יום פורים. הם מסתובבים באופן קבוע עם מסכות על פניהם. מסכות בלתי נראות, מתחלפות. אלו לא המסכות היפות והמעוטרות כמו שראינו בביקורנו בונציה. אלו מסכות שאדם עוטה על עצמו לצורך התגוננות בפני החברה, ולעיתים רבות אף לצורך התגוננות מפני עצמו. המון ביטויים יש להן, למסכות הללו. החברה מביאה לצורך בהן. לחלקן יש שמות שגורים, ולכל אחת מהן יש תג מחיר, והמחיר בד"כ בשמיים. אולי אתם מכירים חלק מהמסכות הללו. "להיות גבר", "אשה נאמנה", "קשיחות", "כבוד", "cool", "הבוס הגדול", "איש חשוב"... ישנם אנשים שהמסכות שלהם נדבקות בעוצמה. רק ארועים קיצוניים גורמים להם להסיר את המסכה, וגם זה רק להרף עין. והשתיה כדת - אין אונס רבים מהאנשים האלה גילו את "הסוד" הטמון באלכוהול. באופן ביולוגי, אלכוהול גורם לכיווץ של רקמות מערכת העצבים המרכזית. הוא נקשר לחלקיקים הנקראים נוירוטרנסמיטרים, שאחראים לתקשורת בין תאי עצב, ומדכא את פעולת מערכת העצבים המעוררת. במילים פשוטות - אלכוהול מוריד את היכולת שלנו להגיב לסביבה, ומדכא באופן חריף את מנגנוני הבקרה המודעת שלנו (כיוון שהם תלויים במערכת העצבים המעוררת). איך זה בא לידי ביטוי? כולם מכירים. אלכוהול משחרר את חרצובות הלשון, גורם להתנהגות חברתית, גופנית ומינית "משוחררת". היא לא משוחררת באמת, היא רק חסרת שליטה מודעת. לצערנו היינו עדים לכמה מקרים עצובים מאד בהם אדם שתוי פגע ביקרים לו ואפילו לא זכר אח"כ שעשה זאת. להסיר את המסכות טוב, מה הפואנטה שלנו כאן? פשוט מאד. כדי שנוכל לחיות ללא מסכות, כדי שנוכל להשתחרר באמת, מתוך בחירה מודעת, להשאר בשליטה מוחלטת על מה שאנו בוחרים לשלוט בו (לא לפגוע בעצמנו ובאחר), ומאידך להשתחרר בשחרור מוחלט מהתלות שלנו בהתניות חברתיות ואיסורים, נדרש הרבה אומץ! מהיכן מגיע האומץ הזה? הוא מגיע מתוך יישותנו הפנימית. על מה הוא מתבסס? הוא מתבסס על היותנו אדם שלם, עם הערכה עצמית גבוהה, עם תחושה חזקה של הגשמה פנימית, עם דפוסי התנהלות של אחריות אישית מלאה, מנהיגות אישית, שליטה אמיתית במהלך חיינו. כאשר אדם מתנהל באופן כזה, הוא מלא מעצמו, אין לו מה להפסיד. הוא יכול להיות בטוח, שגם אם יסיר את כל המסכות וירשה לעצמו להשטתות ולהשתחרר, הוא נשאר הוא עצמו. הוא לא תלוי בתגובות של הסביבה, הוא שלם. להסיר את המסכות בפורים אנחנו מקבלים לגיטימציה חברתית להשטתות. גם כשיש לגיטימציה כזו, אנשים רבים לא ירשו לעצמם להשתחרר באמת. זה מתבטא בהרבה היבטים. הצחוק לא משוחרר. תנועות הגוף כבושות. לעיתים אפילו החיוך כבוש. הדיבור? או שהם שותקים, או שהם לא יכולים לשתוק לרגע. אבל הם כל כך רוצים להיות כמו אלו המשוחררים... ואז הם שותים. אבל אליה וקוץ בה. בהרבה מקרים הם אפילו אינם זוכרים מה עשו ומה חוו, ואז מה שווה להם? הרי לא הם עצמם, השלם שהינם, חוו את החווייה. בכל מקרה, גם אם זכרו, זה לא היה מתוך בחירה אמיתית, ולכן גם לא מתוך חופש אמיתי. זו היתה אחיזת עיניים, וכמה קל לנו לרמות את עצמנו... הבחירה היחידה אולי, היתה הבחירה לשתות. למה אולי? כי רבים שותים לא מתוך בחירה אמיתית אלא מתוך לחץ חברתי. מי פעם השתתף במדיטציית אום? (יום חמישי הקרוב בבית הודייה, עם אריאלה ג'איה המדהימה - הנה, הלשנו
ישנו השלב בו אנו מתבקשים להשטתות מתוך בחירה חופשית. להפוך לכמה דקות למשוגעים. לרבים, במיוחד אלו המתחילים, שעוד לא מכירים, קשה מאד עם השלב הזה. קשה להם להרשות לעצמם להיראות אידיוטים, לעשות פרצוף.. ביה"ס לפורצים אז בין אם תלכו ביום חמישי (היום) לאום, או שזה יהיה במסיבת פורים קרובה, לכו הפעם על משהו שונה ואחר. נסו הפעם לבחור בחירה מודעת ולפרוץ גבול שחייתם איתו תמיד. תרשו לעצמכם הפעם להעז, דווקא להסיר את המסכות, לא ללבוש אותן. נסו להיות "שיכורים" מבחירה מודעת, שיכורים מכוס מים או מכוס קפה, שיכורים מאושר ושמחה, שיכורים מהחיים המדהימים האלה! ...ותראו איך תרגישו מעולה. הבטחה שלנו - אם תצליחו - תתמכרו.
חג פורים שמח והמון אהבה. בן ואפרת
חג שונה ואחר... חג פורים, חג פורים, חג גדול לילידים, מסכות רעשנים, אלכוהול וריקודים... פורים הוא חג יוצא דופן במהותו, מאד לא אופייני. היהדות, שבד"כ אינה מאשרת עשיית מסכה או שתיית אלכוהול לשכרה, נותנת פתאום לגיטימציה לשני מנהגים קיצוניים, וטעמיה עימה. מסכות של יום יום אם מתבוננים לעומק, ישנם אנשים שאצלם (כמעט) כל יום פורים. הם מסתובבים באופן קבוע עם מסכות על פניהם. מסכות בלתי נראות, מתחלפות. אלו לא המסכות היפות והמעוטרות כמו שראינו בביקורנו בונציה. אלו מסכות שאדם עוטה על עצמו לצורך התגוננות בפני החברה, ולעיתים רבות אף לצורך התגוננות מפני עצמו. המון ביטויים יש להן, למסכות הללו. החברה מביאה לצורך בהן. לחלקן יש שמות שגורים, ולכל אחת מהן יש תג מחיר, והמחיר בד"כ בשמיים. אולי אתם מכירים חלק מהמסכות הללו. "להיות גבר", "אשה נאמנה", "קשיחות", "כבוד", "cool", "הבוס הגדול", "איש חשוב"... ישנם אנשים שהמסכות שלהם נדבקות בעוצמה. רק ארועים קיצוניים גורמים להם להסיר את המסכה, וגם זה רק להרף עין. והשתיה כדת - אין אונס רבים מהאנשים האלה גילו את "הסוד" הטמון באלכוהול. באופן ביולוגי, אלכוהול גורם לכיווץ של רקמות מערכת העצבים המרכזית. הוא נקשר לחלקיקים הנקראים נוירוטרנסמיטרים, שאחראים לתקשורת בין תאי עצב, ומדכא את פעולת מערכת העצבים המעוררת. במילים פשוטות - אלכוהול מוריד את היכולת שלנו להגיב לסביבה, ומדכא באופן חריף את מנגנוני הבקרה המודעת שלנו (כיוון שהם תלויים במערכת העצבים המעוררת). איך זה בא לידי ביטוי? כולם מכירים. אלכוהול משחרר את חרצובות הלשון, גורם להתנהגות חברתית, גופנית ומינית "משוחררת". היא לא משוחררת באמת, היא רק חסרת שליטה מודעת. לצערנו היינו עדים לכמה מקרים עצובים מאד בהם אדם שתוי פגע ביקרים לו ואפילו לא זכר אח"כ שעשה זאת. להסיר את המסכות טוב, מה הפואנטה שלנו כאן? פשוט מאד. כדי שנוכל לחיות ללא מסכות, כדי שנוכל להשתחרר באמת, מתוך בחירה מודעת, להשאר בשליטה מוחלטת על מה שאנו בוחרים לשלוט בו (לא לפגוע בעצמנו ובאחר), ומאידך להשתחרר בשחרור מוחלט מהתלות שלנו בהתניות חברתיות ואיסורים, נדרש הרבה אומץ! מהיכן מגיע האומץ הזה? הוא מגיע מתוך יישותנו הפנימית. על מה הוא מתבסס? הוא מתבסס על היותנו אדם שלם, עם הערכה עצמית גבוהה, עם תחושה חזקה של הגשמה פנימית, עם דפוסי התנהלות של אחריות אישית מלאה, מנהיגות אישית, שליטה אמיתית במהלך חיינו. כאשר אדם מתנהל באופן כזה, הוא מלא מעצמו, אין לו מה להפסיד. הוא יכול להיות בטוח, שגם אם יסיר את כל המסכות וירשה לעצמו להשטתות ולהשתחרר, הוא נשאר הוא עצמו. הוא לא תלוי בתגובות של הסביבה, הוא שלם. להסיר את המסכות בפורים אנחנו מקבלים לגיטימציה חברתית להשטתות. גם כשיש לגיטימציה כזו, אנשים רבים לא ירשו לעצמם להשתחרר באמת. זה מתבטא בהרבה היבטים. הצחוק לא משוחרר. תנועות הגוף כבושות. לעיתים אפילו החיוך כבוש. הדיבור? או שהם שותקים, או שהם לא יכולים לשתוק לרגע. אבל הם כל כך רוצים להיות כמו אלו המשוחררים... ואז הם שותים. אבל אליה וקוץ בה. בהרבה מקרים הם אפילו אינם זוכרים מה עשו ומה חוו, ואז מה שווה להם? הרי לא הם עצמם, השלם שהינם, חוו את החווייה. בכל מקרה, גם אם זכרו, זה לא היה מתוך בחירה אמיתית, ולכן גם לא מתוך חופש אמיתי. זו היתה אחיזת עיניים, וכמה קל לנו לרמות את עצמנו... הבחירה היחידה אולי, היתה הבחירה לשתות. למה אולי? כי רבים שותים לא מתוך בחירה אמיתית אלא מתוך לחץ חברתי. מי פעם השתתף במדיטציית אום? (יום חמישי הקרוב בבית הודייה, עם אריאלה ג'איה המדהימה - הנה, הלשנו
ישנו השלב בו אנו מתבקשים להשטתות מתוך בחירה חופשית. להפוך לכמה דקות למשוגעים. לרבים, במיוחד אלו המתחילים, שעוד לא מכירים, קשה מאד עם השלב הזה. קשה להם להרשות לעצמם להיראות אידיוטים, לעשות פרצוף.. ביה"ס לפורצים אז בין אם תלכו ביום חמישי (היום) לאום, או שזה יהיה במסיבת פורים קרובה, לכו הפעם על משהו שונה ואחר. נסו הפעם לבחור בחירה מודעת ולפרוץ גבול שחייתם איתו תמיד. תרשו לעצמכם הפעם להעז, דווקא להסיר את המסכות, לא ללבוש אותן. נסו להיות "שיכורים" מבחירה מודעת, שיכורים מכוס מים או מכוס קפה, שיכורים מאושר ושמחה, שיכורים מהחיים המדהימים האלה! ...ותראו איך תרגישו מעולה. הבטחה שלנו - אם תצליחו - תתמכרו.