אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif וואנשוט- אש ושלג
שם: אש ושלג אורך: 364 מילים פאנדום: בליץ' דמות: היטסוגאיה דירוג: PG13 בטא: אוניגירי היקרע שמציירת לידי צ'יבי יורואיצ'י טיזר: היה לו חם, הוא היה צמא כל כך... הוא היה נותן הכול בשביל להיקבר בחומר הקפוא ההוא, שהכאב הזה והחום יעלמו... שהריח הנורא יעלם... טריגר: הוא מת, מן הסתם >>; וואו! כמה פרטים.... היטסוגאיה טושירו אהב שלג. כשעוד היה חי ראה שלג פעם אחת ויחידה. הוא עדיין זוכר את הפעם ההיא, כשקם בבוקר לעולם שכולו לבן.הוא זכר זאת בברור, הלא באותו יום הוא מת. זה היה בוקר חג המולד אצל דודתו, ולמרות שהוריו ושאר בני המשפחה נותרו מכורבלים בשמיכות, שותים קקאו חם עם מרמשלו ומכרסמים עוגיות זנגוויל- הוא מיהר ללבוש כפפות מעיל ומגפיים ולצאת לבחון את החומר הלבן הרך למראה. הוא זכר איך הטביע זוג ידיים עוטות כפפות צמריריות וגבשושיות תוצרת בית בים השלג הרך והקר, כיצד הסיר אותן כדי לחוש את השלג כראוי. עודנו זוכר את הקור הנעים בידיו, ואת התענוג שהיה בשעשוע בשלג, שקיבל צורה בקלות והיה נקי ורענן. אחרי שיחק כך בזמן שנראה לו כשעות ארוכות ונפלאות, נפלה עליו עייפות רכה, והוא נכנס חזרה לבית דודתו. "טושירו! אל תשים את הכפפות על המחם!" צעקה לעברו דודתו "הוריך ואנחנו יוצאים לטיול בשלג- רוצה לבוא?" "לא דודה! אני אשאר! חמים לי פה" צעק לעברה, משתרע על הספה. "אנחנו נחזור בעוד שעה בערך!" צעקה לעברו " אל תצא ואל תעשה שום דבר מסוכן או טיפשי!" "אני אהיה בסדר דודה!" טושירו נימתח, השליך את הגרביים על המחם, התכסה בשמיכה ונרדם. הוא חלם על החומר הרך ההוא מבחוץ, השלג. אבל משהו לא היה בסדר, השלג היה חם. וגם לו היה חם. חם מאוד. חם מדי. חום בלתי נסבל,שורף. הוא פקח את העיניים והמחשבה שקפצה לראשו הייתה שהוא הגיע לגהנום. להבות אש פרצו סביבו בכול מקום, מעכלות את הכול סביבו בלהבות שואגות נוראיות. העשן צרב את ריאותיו, וכוויות נראו בעורו. זה כאב כל כך! הוא ניסה לכבות נואשות את הלהבות שאחזו בו ובשמיכה, הכאב היה נוראי. "הייתי שמח... אם היה לי... קצת מהדבר הלבן הקריר ההוא... עכשיו..." הכאב היה כבר חזק כל כך שהוא לא חש בו עוד, רק תחושת שריפה וריח החריכה של בשרו שלו הקהו את חושיו והכרתו נתערפלה. "הדבר הקר ההוא... שהחליק בין האצבעות שלי..." היה לו חם, הוא היה צמא כל כך... הוא היה נותן הכול בשביל להיקבר בחומר הקפוא ההוא, שהכאב הזה והחום יעלמו... שהריח הנורא יעלם... "שלג...." הוא איבד את הכרתו, היטסוגאיה טושירו מת. "המוות- הוא רק ההתחלה" מי כמו היטסוגאיה טושירו יודע את זה. אבל עדיין- בחלומותיו- מלאך לבן של שלג בא להציל ילד קטן וצחור שיער מבין להבות גהנום שואגות.
שם: אש ושלג אורך: 364 מילים פאנדום: בליץ' דמות: היטסוגאיה דירוג: PG13 בטא: אוניגירי היקרע שמציירת לידי צ'יבי יורואיצ'י טיזר: היה לו חם, הוא היה צמא כל כך... הוא היה נותן הכול בשביל להיקבר בחומר הקפוא ההוא, שהכאב הזה והחום יעלמו... שהריח הנורא יעלם... טריגר: הוא מת, מן הסתם >>; וואו! כמה פרטים.... היטסוגאיה טושירו אהב שלג. כשעוד היה חי ראה שלג פעם אחת ויחידה. הוא עדיין זוכר את הפעם ההיא, כשקם בבוקר לעולם שכולו לבן.הוא זכר זאת בברור, הלא באותו יום הוא מת. זה היה בוקר חג המולד אצל דודתו, ולמרות שהוריו ושאר בני המשפחה נותרו מכורבלים בשמיכות, שותים קקאו חם עם מרמשלו ומכרסמים עוגיות זנגוויל- הוא מיהר ללבוש כפפות מעיל ומגפיים ולצאת לבחון את החומר הלבן הרך למראה. הוא זכר איך הטביע זוג ידיים עוטות כפפות צמריריות וגבשושיות תוצרת בית בים השלג הרך והקר, כיצד הסיר אותן כדי לחוש את השלג כראוי. עודנו זוכר את הקור הנעים בידיו, ואת התענוג שהיה בשעשוע בשלג, שקיבל צורה בקלות והיה נקי ורענן. אחרי שיחק כך בזמן שנראה לו כשעות ארוכות ונפלאות, נפלה עליו עייפות רכה, והוא נכנס חזרה לבית דודתו. "טושירו! אל תשים את הכפפות על המחם!" צעקה לעברו דודתו "הוריך ואנחנו יוצאים לטיול בשלג- רוצה לבוא?" "לא דודה! אני אשאר! חמים לי פה" צעק לעברה, משתרע על הספה. "אנחנו נחזור בעוד שעה בערך!" צעקה לעברו " אל תצא ואל תעשה שום דבר מסוכן או טיפשי!" "אני אהיה בסדר דודה!" טושירו נימתח, השליך את הגרביים על המחם, התכסה בשמיכה ונרדם. הוא חלם על החומר הרך ההוא מבחוץ, השלג. אבל משהו לא היה בסדר, השלג היה חם. וגם לו היה חם. חם מאוד. חם מדי. חום בלתי נסבל,שורף. הוא פקח את העיניים והמחשבה שקפצה לראשו הייתה שהוא הגיע לגהנום. להבות אש פרצו סביבו בכול מקום, מעכלות את הכול סביבו בלהבות שואגות נוראיות. העשן צרב את ריאותיו, וכוויות נראו בעורו. זה כאב כל כך! הוא ניסה לכבות נואשות את הלהבות שאחזו בו ובשמיכה, הכאב היה נוראי. "הייתי שמח... אם היה לי... קצת מהדבר הלבן הקריר ההוא... עכשיו..." הכאב היה כבר חזק כל כך שהוא לא חש בו עוד, רק תחושת שריפה וריח החריכה של בשרו שלו הקהו את חושיו והכרתו נתערפלה. "הדבר הקר ההוא... שהחליק בין האצבעות שלי..." היה לו חם, הוא היה צמא כל כך... הוא היה נותן הכול בשביל להיקבר בחומר הקפוא ההוא, שהכאב הזה והחום יעלמו... שהריח הנורא יעלם... "שלג...." הוא איבד את הכרתו, היטסוגאיה טושירו מת. "המוות- הוא רק ההתחלה" מי כמו היטסוגאיה טושירו יודע את זה. אבל עדיין- בחלומותיו- מלאך לבן של שלג בא להציל ילד קטן וצחור שיער מבין להבות גהנום שואגות.
