אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif מפקדים לפי חמש הטבעות
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם למשהו. שמתי לב שלכמה מפקדים יש טכניקות התואמות את הטכניקות של "ספר חמש הטבעות". השתמשתי בדוגמאות הקיצוניות בלבד- כל האחרים שייכים לאסכולה זו או אחרת כמובן מאליו. קפיטיין הספר הראשון "ספר המים", הוא ביאקויה. אם שמתם לב, ביאקויה נוהג כרגיל בשעת קרב- ומצבו הגופני ומצבם הנפשי אינם חופפים בהכרח, לדוגמא- ביאקויה היה נסער אך לא הראה זאת כלל כלפי חוץ- זו טקטיקה מספר המים- תן לרוחך ולגופך להיות שונים, ואל תכרוך אותם זה בזה. תן לשניהם לזרום בנפרד, יריבך לא יוכל לקרוא אותך. העמידה האופיינית לאסטרטגיית המים היא גם אופיינית מאוד לביאקויה. ראש זקוף אך לא מורם, בלי הבעת פנים שניתן לקרוא בה את מהלכיו- הבעה שלווה אך לא זחוחה. הצוואר מתוח אך לא נוקשה, כתפיים רפויות אך בכוננות, רגליים ישרות אך לא נעולות- דרוכות. העמידה הזו היא גם עמדת הקרב שלו וגם עמדתו היומיומית- כפי הנאמר בספר המים "שמור את עמידת הקרב שלך גם בחיי היום יום ותך לעמידה זו להפוך יומיומית ונוחה". הליכתו היא המופת של אסטרטגיית המים. הליכה שקולה שלעולם אינה משתנה- זורמת וקבועה, חלקה ואיתנה, והוא אינו חושף מי מרגליו היא החזקה- גם בנסיגה. גם באחיזת חרבו משקף ביאקויה את ספר המים. הוא אוחז אותה בצורה מאוד מסוימת, כשרק האצבעות האחרונות הדוקות- ואילו שתי האצבעות אחרות מכוונות את החרב ומייצבות אותה בלבד. אחיזתו אחידה, והוא נכון תמיד לשיסוף או הגנה. ידיו אין קפואות באחיזתן- כי אם נעות (שימו לב היטב- הידיים שלא לא "קפואות" על הניצב) וזו טקטיקה נוספת מספר המים- "ידיים חיות- חיים בקרב". הוא משתמש גם ב"אורך החרב הארוכה" כדרך לחימה קבועה. הוא מנופף בקור רוח, לא בלהט או במהירות, רק בצורה שקולה ונבונה, שלא כמו בחרב קצרה יותר כגון החרב של גין לדוגמא- שבה צריך להשתמש במהירות וזריזות ידיים. גם שיטות ההתקפה הישירות (לא השיקאי ולא הבאנקי- חרב מול חרב) עובדות בת "תזמון מים"- שבו לא רק החרב מכה- כל הגוף "זורם" יחד איתה כדי לייצר עוצמה- שחוזרת כמו גל ליריב ואליך- במערבולת שתסתיים אצל היריב. קפיטיין הספר השני הוא גין- קפיטיין האש. גין בדרך כלל כשהוא יכול- עמדתו הקרבית היא להכות חזק ומהר ככול הניתן. הוא משתמש בטווח קצר וארוך- אבל עובד בחרב יד אחת- ולא בחרב רגילה הדורשת שתי ידיים. הוא מנצל מהירות של פרק כף היד כדי לתקוף. הוא "לומד" את האוייב תוך כדי קרב ומשנה עצמו בהתאם- אך הבסיס נשאר אותו בסיס של לחימה מהירה וחדה- לחימה של "תהרוג או תיהרג". בקרב הוא מקרין ביטחון בעצמו, יודע שהטכניקה שלו תעשה את הדרוש. הוא מתקרב, מבלבל, מכה, ומתרחק מיד, ולעולם לא עושה "חצי עבודה", מנצח את אויבו עד תום. השיטה השנייה היא להעמיד פני חלש, לחכות שהאויב יעשה זחוח ובטוח יתר על המידה ולתקוף בהפתעה. השיטה השלישי היא לתפוס נקודת תורפה (כמו שהוא ניסה לעשות להינאמורי) ולהכות עד מוות. אחיזת הרב של גין היא הדוקה אך לא מתה, הוא מאוד גמיש ומשתמש בחרבו היטב- זו לפי התקן רק "חרב צדדית"- אך הוא משתמש בה גם כחרב ראשית. קפיטיין האדמה- היטסוגאיה. הוא דרוך בכול עת. עמדת הקרב שלו היא כמומץ בספר האדמה- רגל אחת כפופה ונכונה לזינוק, יד על הקת- מוכנה לשליפה ברגע שתיראה תנועה חשודה. הוא נמצא במצב של דריכות- תמידי, ופותר דברים חד וחלק- בלי שום התעסקויות מיותרות. הוא מעריך את נשקו, מכיר אותו ולומד אותו. הדרקון- באנקאי שלו- הוא סמל הידיעה (וסמלך של עוד המון דברים שאליהם לא ניכנס כרגע). הוא משתמש באסטרטגיות בסיסיות בלבד ועושה את הרוב באופן אינטואיטיבי (בשונה מזאראקי- שעושה הכול באופן אינטואיטיבי ואינו מכיר את נשקו כלל). האסטרטגיה שלו מתמקדת באיך להשתמש בגופו ובחרבו באופן המוצלח ביותר ולספוג פגיעות קטנות ככול הניתן. הוא אוחז את החרב בשיטת "אחיזת סלע"- אחיזה חזקה אך לא קפואה, שלא משתחררת על נקל. טקטיקות התקיפה של היטסוגאיה משתדלות לסיים הכול בצורה חלקה- אך לא חפוזה כשל גין. העובדה שהוא מחזיק את החרב על הגב- ולא על המותן כמקובל מחזקת את הטענה שלי, שהרי נקודת השליפה על הגב היא לשיסוף מלמעלה- למעטה- וזו הגישה ה"אדמתית"- שבה החרב מתקרבת לאדמה בסוף כל שיסוף ועושה סיבוב כדי לא לבזבז אנרגיה בעצירה מיותרת. קפיטיין הרוח (נשמה)- יחידה 13 (שאנוכי הסנילית לא זוכרת את שמו) השימוש בשתי חרבות ארוכות- אחת בכול יד- מזוהה עם טכניקת הרוח. האחיזה הקלילה והפשוטה של החרבות אף היא שייכת לאסכולה זו. תנוחת קרב "רכה" ותנועות זורמות שמתלבשות על היריב- וממחזרות אנרגית מכה חזרה אליו- שבכולם השתמש הקפיטיין הזה... כל כולם שייכים לרוח. ה"רוח" היא בעצם מעין תיקון לפגמים בכול האסכולות שלפניה, ומרוב "תיקונים" התהוותה אסכולה חדשה- שהיא רכה וזורמת, זריזה וחזקה בו בעת- אך גם בה פגמים מסוימים. הקפיטיין הזה עובד בצוות- שזו דרך העבודה המומלצת לאדם הנוקט בטקטיקה הזו. מאחר שהיא כל כולה "תיקון" אחד גדול- עדיף שיהיו אנשים שניתן להשלימם במקום לעבוד לבדך. סוי פונג- קפטיין ה"אין" (וגם יורואיצ'י) טכניקה הידועה בתור "טכניקת הלא- כלום". האחרים חושבים כי "אין" הוא הבלתי מודע- זו היא מבוכה, לא אין. ה"אין" הוא האורח הנוצר מערבוב הגיוני של כל הטכניקות האחרות. לסוי פונג אין דרך מסוימת- היא בוחרת את הדרך לפי המצב. אם הלחימה מטווח קצר- תשתמש באש לטווח ארוך תשתמש באדמה (בפתיח השני), ותבחר טכניקה כל מקרה לגופו. זו היא בעצם כל כולה של טכניקת ה"אין". מקווה שהחכמתם. אם הגעתם עד לפה- קבלו עוגייה!
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם למשהו. שמתי לב שלכמה מפקדים יש טכניקות התואמות את הטכניקות של "ספר חמש הטבעות". השתמשתי בדוגמאות הקיצוניות בלבד- כל האחרים שייכים לאסכולה זו או אחרת כמובן מאליו. קפיטיין הספר הראשון "ספר המים", הוא ביאקויה. אם שמתם לב, ביאקויה נוהג כרגיל בשעת קרב- ומצבו הגופני ומצבם הנפשי אינם חופפים בהכרח, לדוגמא- ביאקויה היה נסער אך לא הראה זאת כלל כלפי חוץ- זו טקטיקה מספר המים- תן לרוחך ולגופך להיות שונים, ואל תכרוך אותם זה בזה. תן לשניהם לזרום בנפרד, יריבך לא יוכל לקרוא אותך. העמידה האופיינית לאסטרטגיית המים היא גם אופיינית מאוד לביאקויה. ראש זקוף אך לא מורם, בלי הבעת פנים שניתן לקרוא בה את מהלכיו- הבעה שלווה אך לא זחוחה. הצוואר מתוח אך לא נוקשה, כתפיים רפויות אך בכוננות, רגליים ישרות אך לא נעולות- דרוכות. העמידה הזו היא גם עמדת הקרב שלו וגם עמדתו היומיומית- כפי הנאמר בספר המים "שמור את עמידת הקרב שלך גם בחיי היום יום ותך לעמידה זו להפוך יומיומית ונוחה". הליכתו היא המופת של אסטרטגיית המים. הליכה שקולה שלעולם אינה משתנה- זורמת וקבועה, חלקה ואיתנה, והוא אינו חושף מי מרגליו היא החזקה- גם בנסיגה. גם באחיזת חרבו משקף ביאקויה את ספר המים. הוא אוחז אותה בצורה מאוד מסוימת, כשרק האצבעות האחרונות הדוקות- ואילו שתי האצבעות אחרות מכוונות את החרב ומייצבות אותה בלבד. אחיזתו אחידה, והוא נכון תמיד לשיסוף או הגנה. ידיו אין קפואות באחיזתן- כי אם נעות (שימו לב היטב- הידיים שלא לא "קפואות" על הניצב) וזו טקטיקה נוספת מספר המים- "ידיים חיות- חיים בקרב". הוא משתמש גם ב"אורך החרב הארוכה" כדרך לחימה קבועה. הוא מנופף בקור רוח, לא בלהט או במהירות, רק בצורה שקולה ונבונה, שלא כמו בחרב קצרה יותר כגון החרב של גין לדוגמא- שבה צריך להשתמש במהירות וזריזות ידיים. גם שיטות ההתקפה הישירות (לא השיקאי ולא הבאנקי- חרב מול חרב) עובדות בת "תזמון מים"- שבו לא רק החרב מכה- כל הגוף "זורם" יחד איתה כדי לייצר עוצמה- שחוזרת כמו גל ליריב ואליך- במערבולת שתסתיים אצל היריב. קפיטיין הספר השני הוא גין- קפיטיין האש. גין בדרך כלל כשהוא יכול- עמדתו הקרבית היא להכות חזק ומהר ככול הניתן. הוא משתמש בטווח קצר וארוך- אבל עובד בחרב יד אחת- ולא בחרב רגילה הדורשת שתי ידיים. הוא מנצל מהירות של פרק כף היד כדי לתקוף. הוא "לומד" את האוייב תוך כדי קרב ומשנה עצמו בהתאם- אך הבסיס נשאר אותו בסיס של לחימה מהירה וחדה- לחימה של "תהרוג או תיהרג". בקרב הוא מקרין ביטחון בעצמו, יודע שהטכניקה שלו תעשה את הדרוש. הוא מתקרב, מבלבל, מכה, ומתרחק מיד, ולעולם לא עושה "חצי עבודה", מנצח את אויבו עד תום. השיטה השנייה היא להעמיד פני חלש, לחכות שהאויב יעשה זחוח ובטוח יתר על המידה ולתקוף בהפתעה. השיטה השלישי היא לתפוס נקודת תורפה (כמו שהוא ניסה לעשות להינאמורי) ולהכות עד מוות. אחיזת הרב של גין היא הדוקה אך לא מתה, הוא מאוד גמיש ומשתמש בחרבו היטב- זו לפי התקן רק "חרב צדדית"- אך הוא משתמש בה גם כחרב ראשית. קפיטיין האדמה- היטסוגאיה. הוא דרוך בכול עת. עמדת הקרב שלו היא כמומץ בספר האדמה- רגל אחת כפופה ונכונה לזינוק, יד על הקת- מוכנה לשליפה ברגע שתיראה תנועה חשודה. הוא נמצא במצב של דריכות- תמידי, ופותר דברים חד וחלק- בלי שום התעסקויות מיותרות. הוא מעריך את נשקו, מכיר אותו ולומד אותו. הדרקון- באנקאי שלו- הוא סמל הידיעה (וסמלך של עוד המון דברים שאליהם לא ניכנס כרגע). הוא משתמש באסטרטגיות בסיסיות בלבד ועושה את הרוב באופן אינטואיטיבי (בשונה מזאראקי- שעושה הכול באופן אינטואיטיבי ואינו מכיר את נשקו כלל). האסטרטגיה שלו מתמקדת באיך להשתמש בגופו ובחרבו באופן המוצלח ביותר ולספוג פגיעות קטנות ככול הניתן. הוא אוחז את החרב בשיטת "אחיזת סלע"- אחיזה חזקה אך לא קפואה, שלא משתחררת על נקל. טקטיקות התקיפה של היטסוגאיה משתדלות לסיים הכול בצורה חלקה- אך לא חפוזה כשל גין. העובדה שהוא מחזיק את החרב על הגב- ולא על המותן כמקובל מחזקת את הטענה שלי, שהרי נקודת השליפה על הגב היא לשיסוף מלמעלה- למעטה- וזו הגישה ה"אדמתית"- שבה החרב מתקרבת לאדמה בסוף כל שיסוף ועושה סיבוב כדי לא לבזבז אנרגיה בעצירה מיותרת. קפיטיין הרוח (נשמה)- יחידה 13 (שאנוכי הסנילית לא זוכרת את שמו) השימוש בשתי חרבות ארוכות- אחת בכול יד- מזוהה עם טכניקת הרוח. האחיזה הקלילה והפשוטה של החרבות אף היא שייכת לאסכולה זו. תנוחת קרב "רכה" ותנועות זורמות שמתלבשות על היריב- וממחזרות אנרגית מכה חזרה אליו- שבכולם השתמש הקפיטיין הזה... כל כולם שייכים לרוח. ה"רוח" היא בעצם מעין תיקון לפגמים בכול האסכולות שלפניה, ומרוב "תיקונים" התהוותה אסכולה חדשה- שהיא רכה וזורמת, זריזה וחזקה בו בעת- אך גם בה פגמים מסוימים. הקפיטיין הזה עובד בצוות- שזו דרך העבודה המומלצת לאדם הנוקט בטקטיקה הזו. מאחר שהיא כל כולה "תיקון" אחד גדול- עדיף שיהיו אנשים שניתן להשלימם במקום לעבוד לבדך. סוי פונג- קפטיין ה"אין" (וגם יורואיצ'י) טכניקה הידועה בתור "טכניקת הלא- כלום". האחרים חושבים כי "אין" הוא הבלתי מודע- זו היא מבוכה, לא אין. ה"אין" הוא האורח הנוצר מערבוב הגיוני של כל הטכניקות האחרות. לסוי פונג אין דרך מסוימת- היא בוחרת את הדרך לפי המצב. אם הלחימה מטווח קצר- תשתמש באש לטווח ארוך תשתמש באדמה (בפתיח השני), ותבחר טכניקה כל מקרה לגופו. זו היא בעצם כל כולה של טכניקת ה"אין". מקווה שהחכמתם. אם הגעתם עד לפה- קבלו עוגייה!
