ספיישל לולנטיין!

[Mor L]

וואי וואי

ברור שזה יפה! עוד עוד!

 

[הפיה הקטנה 1]

כרגע אין השראה, אבל ...

למה רק אני כותבת כאן? קדימה, תתעוררו *קריאת השכמה עם מגפון ותרנגול צולע*

 

[הפיה הקטנה 1]

זמן- פמ"א. אד, ווינרי, אל. ג'ן.

יש פעמים שבהן צריך לשתוק, וכשהוא שותק רק קול המתכת החורקת בצורמנות מפר את הדממה הכאובה שהוא מפחד לשבור. הוא שובר הכל- את חייו, את משפחתו, את חלומותיו, את חבריו וסופר כנפיים שחורות של עורבים צווחניים בתקווה שיוכלו לתפוס בו יום אחד ולתת לו לעוף, להעניק לו כנפיי עטלף ולאחיו כנפיי מלאך, זה באמת מענק הראוי לו. הוא נסוג בזמן הגשם , מצטנף לתוך עברו ושולח יד לנסות וללפות את קרן השמש המבליחה בין עגמומיות העננים האפורה, יודע שאולי אם יצליח לתפוס אותה ישמור אותה עימו לעד ואת הזמן שבו הוא יושב מול האש ,בין אם אש השלהבת של המדורה ובין אם הבהוב הלהבות שייך לאח האבן, יפנה כדי לנסות ולהצית בעזרת האור את התשוקה למסע שנמחקה בו. מסתבר שיש לו כישרון מדהים בלאבד אנשים, ובעיקר לאבד את עצמו. איכשהו גם כשהוא ממשיך לנדוד לכל קצוות תבל משהו חומק ונוזל מבין אצבעותיו. הקברים קרים וכך גם המילים החלולות שהוא חוזר עליהן בכל ביקור. הצלקות בוהקות ולחלוחית מופיעה בנבכיי נשמתו כשהגשם מתחיל לרדת. הדבר היחידי שהוא מצליח למשש באצבעותיו הרועדות הוא שבריר של כאב חד ואור כחול, מסנוור, שקרע את נשמתו והותיר אותה כטרף לאוכליי הנבלות. דמעות מצטברות בעיניו בכל פעם שהוא שומע צחוק מוכר, ופעימות ליבו עדיין תרות אחר הקול המתוק והעדין שלוחש לו בחלומותיו המלאים ריקנות זמנים שחורה על כך שכל השבילים מובילים לסוף המשוכפל. במלחמות אין זמן לאסוף דבר, אתה בורח ואם אין ברירה נלחם ונאבק על חייך. את הכל יש להשאיר מאחור, את התמונות הממוסגרות בזהב , החיוכים שקילפו כאב ואובדן, האהבות שנחקקו בלוח האבן של ליבה מרחוק, האצבעות המייבבות באדום של שגעון ,אפילו את הנשיקות החטופות של הצללים בעת השקיעה. "רק אקדח ,סכין ולשון חדה כתער קחי עימך" קבעו לה הדמויות המעורפלות שגהרו מעליה. היא לקחה אקדח, סכין,לשון חדה כתער וזיכרון. זיכרון לא תופס מקום הוא תופס רק זמן. סבתה למדה אותה שמלחמות הן עסק בלתי פתור, שבכל זמן יהיו מלחמות. כשהיא נזכרת במשפט הזה ובעברה אנחה חומקת מבין שפתיה ומתוך הרגל היא קוברת את עצמה במצעים הריחניים והרכים , שופכת את דמעותיה ודאבונה לכרית בחושך המוחץ. היא אוהבת חושך, הוא היחידי שלא מעביר על מחשבותיה ביקורת והסכם השתיקה שביניהם כולל גם את הזכות שמחשבותיה יצפו בכתם השחור בחופשיות. דקות הופכות לשעות, שעות מצטברות לימים, ימים מתגלגלים לחודשים והוא מאבד את תחושת הזמן. גם אם זה נשמע נורא העולם לא ישים לב לחסרונו. אנשים נולדים ומתים וחוזר חלילה כבר אלפיי שנים. ברוב טיפשות הם גם מנסים לעצור את הזמן. הוא יודע שהוא לא יותר מילדון קטן שמשוטט בחוסר ידיעה וניסיון בעולם הרחב ,אך כשהוא מביט מעלה בשמיי הארגמן של השקיעה ומולו נפרש הים בשלל גווניו הוא יודע שמתישהו הוא יהיה לנער והילדון יהיה נחלת עבר, גם אם עד אז יתמלא כך שיגיעו מים עד נפש בעצבות ,השמש שוקעת וגם זורחת מעל לקו האופק הקבוע וקרניה נשלחות כחיצים לעודד בחפץ-לב כל מי שרוצה לשאוף קדימה.

 

[Mor L]

../images/Emo58.gif להיקאגו

בשבילי סאי היה הבישי שאהבתי שהשאיר לי טראומה לכל החיים כשהוא מת בכיתי 3 ימים "סאי מת! סאי מת!" (מת = עבר לעולם הבא - אני קוראת לו הרוח הרפאים הראשון שמת)

 

[הפיה הקטנה 1]

איך זה קשור לשרשור ? *מרימה גבה*

 

[Mor L]

ציטוט על קיוזו

"זה הבישי הראשון שאהבתי שמת, וזה די טראומתי" אז אני רשמתי על הבישי שעשה לי טראומה

 

[הפיה הקטנה 1]

או O_O

הבה נתנחם בכך שיש עוד מאות אנימות מלאות בבישים שנוכל לאבד. יחי כוח הבישים.

 

[Mor L]

אמן