../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifאין שם- פרקים 18-19../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif
אממ, יום עצמאות שמח
למרות שהיה אתמול
תהנו
בפרקים הקודמים:
מקפליי סיימו הופעה, דני דיבר עם הנערה המסתורית- קלי, מקפליי וקלי הלכו למסעדה ותפסו אותם שם צלמי פפארצי. קלי בטעות נרדמה אצל דני וחרה הביתה בבוקר במהרה. -- פרק 18 "יפה יפה, אוהבים אותנו" אמר דאגי. "כן הא?" צחק הארי. "תראה לי!" אמר דני וחטף את העיתון מידו. דני ניסה להסתיר את חיוכו ואמר "זה בכלל לא נוכן אנחנו לא חברים..." "טוב, זה מן עיתון שמספר על מה שהולך להיות בעתיד" הסביר הארי לדני בחיוך. "תעביר לי את הריבה" אמר דני להארי כשניסה להעביר נושא. "קח" אמר הארי וזרק לעברו את הריבה, שכנראה הייתה פתוחה. "מה אתה עושה?! זה השפריץ עליי!" אמר דני וניסה לנגב את הריבה שהשפריצה מחולצתו הלבנה. "גמול על שלא יצאתי איתכם אתמול בלילה" צחק הארי. "בוקר טוב" קם טום וחיוך על פניו. טום הלך לצחצח שיניים, והתיישב לאכול. "אז מה חדש?" שאל, הוא שפשף את עיניו בעדינות וסרק את כל חבריו הסועדים. "סתם, כתבו עלינו בעיתון כי מקפליי מקום ראשון" צחק דאגי. "תראה לי!" קפץ טום ודני מסר לו את העיתון. טום ראה גם הוא את הכתבה והתלהב ממנה, קצת יותר מדי. "רואים!? כתבו עלינו בעיתון אנחנו להקה מדהימה! עוד יישמעו עלינו בכל העולם!" קפץ טום. "טום, תירגע ושב לאכול" צחק הארי ופינה לטום מקום בשולחן. "בואו נעשה היום משהו מיוחד כי היום אין לנו הופעה, נלך ללונה פארק!" אמר דני בהתלהבות. "כן!" צעקו דאגי, הארי וגם טום. "אז בואו נצא עכשיו כי יהיה שם תור" אמר טום. "נסיים לאכול ונלך" אמר הארי. חברי מקפליי סיימו לאכול ורצו להתארגן במהירות. לאחר כמה דקות של ריבים,התארגנות, ועוד ריבים ייצאו דני, הארי, טום ודאגי מהבית. דני הסתכל בביישנות על חבריו, והחליט לשאול זאת גם אם ימציאו תירוצים חבריו וגם אם לא. "אולי נזמין גם את קלי?" שאל דני ובהה ברצפה כשרגליו בועטות באבנים שבדרך וידיו בכיסים. הארי נאנח ודני הסתכל עליו בבוז אך מיד הארי הספיק לצחוק לפני שדני היה הורג אותו. "אם את רוצה" אמר טום וצחקק. דני שהסתכל על דאגי שבכלל היה עסוק בדברים אחרים, הוציא מכיסו מיד את הפלאפון והתקשר אל קלי, 'איזה מזל שהספקתי להחליף איתה מספר פלאפון...'. הוא חייג במהירות את הספרות ולחץ על send. "הלו?" נשמעה קלי מהצד השני. "קלי? היי, זה דני... ג'ונס" "ד...דני? היי!" אמרה בהתרגשות קטנה שנשמעה מקולה. "תהיתי אם תרצי... לבוא איתי ועם דאגי, טום והארי ללונה פארק" אמר דני וטיפת זיעה אחת קיפצה משיערו. "בטח! זאת אומרת... כן" אמרה קלי וחיוכה נשמע עד לקו השני. "אני אאסוף אותך מליד המסעדה שהיינו בה אתמול" אמר וקלי הסכימה, הם ניתקו את השיחה וכל אחד מהם הסמיק בכל פרצופו. "אז אוספים אותה הא?" שאל דאגי. "כן!!!" צעק דני באושר והרים את ידו בצורת אגרוף לאשר שמחה. "הא, לונה פארק" אמר דאגי ונשם את האוויר. "כאילו לא היית פה מעולם" אמר דני וקלי חייכה אליו. "לא אמרתם את זה כבר? רק בלונדון?" צחק הארי. "יש מצב" חייך דני. "טוב שימו כובעים" אמר טום וכולם חבשו את כובעיהם כדי שלא יזהו אותם. "איזה מתקן אתם רוצים?" שאל דני. "רכבת הרים!" אמרו הארי וקלי ביחד וצחקו. כולם הלכו לרכבת ההרים. "אין מקום לכולם אז דני, קלי והארי אתם תהיו ברכבת הבאה טוב?" שאל טום. "בסדר" אישרה קלי וטום ודאגי עלו לרכבת. "בואו נלך בינתיים לקנות גלידה, אני רעב" אמר דני כשהארי וקלי הלכו יחד איתו לקנות להם גלידה. "מה זה היה הרעש הזה!?" שאל הארי והם הסתכלו לעבר הרכבת הרים. "היא ייצאה מהמסלול!" צעקה קלי. שלושתם ראו את הרכבת יוצאת מן המסלול ונוחתת בחוזקה הפוך לעבר הרצפה. הם חשבו שזהו, העולם נגמר והם עומדים למות. זה היה הרגע הכי טרגי שקרה להם. "דאגי, טום!!!" צעק דני ורץ לעבר הרכבת הרים. אך השוטרים הספיקו להגיע לפני דני והמעבר נחסם. מיד הגיע אמבולנס ופינה את כל האנשים שישבו באותה הרכבת, השומרים אסרו להתקרב לרכבת או לאמבולנסים. "חייבים ללכת לבית חולים!" אמר דני ורץ כשמדי פעם מטפטפות הדמעות שייצאו מעיניו. "שלום, איפה נמצאים החדרים של הפצועים בתקרית הרכבת הרים?" שאל הארי בלחץ את הפקידה. "מחדר חמש מאות עד חמש מאות ושתיים עשרה אבל לצערי עוד אסור להיכנס, הם נחים עכשיו ומטפלים בהם" אמרה הפקידה. "אוקי תודה" אמר הארי והשפיל את ראשו. "בואו אחריי" אמרה קלי. "לאן?" של דני. "דודה שלי עובדת פה, היא בטוח תכניס אותי" אמרה קלי ומשכה את דני והארי אחריה. "סליחה?" שאל קלי את אחת הרופאות והמשיכה "באיזה חדר נמצאת ד"ר פרן קיס?" "חדר חמש מאות ושלוש" חייכה הרופאה לעבר קלי והלכה. "תודה!" צעקה אליה קלי והתקדמה במהירות לעבר חדר חמש מאות ושלוש. קלי דפקה על דלת החדר ודני והארי מאחוריה, מקווים בשביל דאגי וטום. פרק הבא הודעה הבאה
