../images/Emo15.gif../images/Emo26.gif~אין שם פרק 7-8~../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif
מה יש לי לומר
שבת שלום ותהנו[: -- פרק 6 בוקר. טום התעורר ראשון- כמו תמיד. הוא ירד למטה באיטיות ופיהק קלות. הדליק את הרדיו, הכין לעצמו כוס קפה וקרא עיתון. לפתע ראה כתבה על מנכ"ל חברת פלאפון: 'מנכ"ל פלאפון ביל רוג'רס פורש מתפקידו כמנכ"ל פלאפון. כאשר שאלו אותו למה ומה יהיה בגורל החברה, הוא ענה: "אני עובר לגור בלונדון בעוד כשלושה ימים בשל סיבות אישיות, אז לא אוכל לנהל את חברת פלאפון, מצאתי לי מחליף ושמו קני מנדר והוא ינהל את החברה מצוין במקומי, אני עכשיו מתחיל חיים חדשים עם משפחתי אז החלטתי ללכת עד הסוף ולפרוש מתפקידי. לא הסתדרתי מצוין בתפקיד ואני יודע שיש אנשים שיהיו יותר טובים ממני. כמובן שאשתי וילדיי לא ממש רוצים לעבור אך אין ברירה ואני בטוח שנתחיל שם חיים חדשים וטובים". כך מסר מנכ"ל חברת פלאפון ביל רוג'רס ולא ידוע על עוד פרטים. והינה ראיון קצר עם מחליפו של ביל רוג'רס, קני מנדר...' לאחר מכן הייתה תמונה של משפחתו של ביל רוג'רס, שם הופיעו הוא, אשתו- ליז, בנו- בן ובתו- קלי. "מוזר..." אמר לעצמו טום והמשיך לקרוא. הוא הרגיש שמשהו לא טוב בקשר לכתבה הזאת, הייתה לו תחושה לא טובה בקשר לזה- אך הוא לא יידע מה. הוא אמר לעצמו שהוא צריך לברר, איך זה קשור אליו, או אל מישהו אחר שהוא מכיר, למה הוא מרגיש את התחושה הזאת? מי אלה? השאלות האלה נשאלו בראשו של טום אך לא קיבלו תשובה. "בוקר טוב!" צעק דני מלמעלה והתגלש על מעקה המדרגות. "בוקר" אמר לו טום כשעיניו בעיתון. "מה אוכלים?" אמר דני שכולו היפראקטיבי- מה שבדרך כלל לא קורה לו בבוקר. "אתה יכול להכין לעצמך חביתה עם גבינות" אמר טום. "וגלידה לקינוח?" שאל דני. "נראה לך שמשהו נשאר כשדאגי בסביבה?" צחק טום. "טוב" צחק דני והלך למטבח. "מה, יש משהו מעניין בעיתון?" שאל דני בעודו מכין את החביתה. "לא ממש... רק כתבה אחת על מנכ"ל חברת פלאפון, הוא עובר לגור בלונדון" אמר טום והסתכל בחשש על הכתבה. "באמת? מוזר... כתוב למה?" שאל דני. "סיבות אישיות" אמר טום בקול מתנשא. "אה, כבר שכחתי מיהו בכלל" צחק דני בעודו מוציא מן המקרר את הגבינה. "אתה מוזמן לראות את התמונה שלו ושל המשפחה שלו" אמר טום וחייך, הוא התעמק שוב באותה הכתבה. מה יש שם שכ"כ מפריע לו? דני הגיע והסתכל על התמונה. "אני לא מאמין!" הוא צעק. "מה? גילית שזה בעלך לשעבר?" צחק טום אך הוא הפסיק את צחוקו מיד והפך לאוזן קשבת, אולי דני יודע משהו. "לא! זאת הנערה!" אמר דני ושם את ידיו על ראשו. "איזו נערה בדיוק?" שאל טום בחשש והסתכל על דני ברצינות רבה. "נו הנערה שסיפרתי לכם עליה! זאת שראיתי בבכורה!" אמר דני כשכולו בהלם. פניו נהפכו לאט לאדומות וזיעה התחילה לנטוף מראשו. "אה זאת שכבשה את ליבך..." צחקק טום ולפתע נזכר באותם הדברים שסיפר לו דני נעל הנערה. זה מה שהיה מוזר בתמונה! טום הבין שלפי התיאור של דני הוא זיהה את הנערה בלי לדעת אפילו איך היא נראית, איך עשה זאת? אפילו הוא בעצמו לא יודע. "כן! זאת אומרת לא! זאת אומרת כן! נו זאת הנערה!" אמר דני והמשיך להביט בתמונה. "מה אתה כל כך בשוק?" שאל טום ובינתיים חשב על איך שזיהה אותה, איך זה יכול להיות? "היא תעבור ללונדון, איך אני אמצא אותה!?" שאל דני כשכמעט דמעות בעיניו. "זה מה שהגורל קבע... סתם, אל תדאג, אם זאת הנערה שתתאים לך אתם עוד תפגשו" אמר טום והרגיע את דני. "אתה בטוח?" שאל דני בחשש. "במאה אחוז" חייך טום והוסיף "אבל בינתיים החביתה שלך הופכת להיות בצבע פחם, ואולי גם בטעם פחם- לך תדע" צחק והצביע על המטבח. "שיט!" קרא דני ורץ לעבר המטבח. "נשרף" קבע דני שנייה לאחר מכן. טום קם מן הכיסא, הוריד את משקפיו והלך לעבר המטבח- אל דני. "דני, לפני שבאת, ואני קראתי את הכתבה... משהו היה נראה לי מוזר בכתבה ובתמונה ולא ידעתי מה. כשאתה באת ואמרת שזאת הנערה הזאת שלך, זה מה שחשתי בו... אתה לא חושב שזה מוזר?" אמר טום ונשען על השיש. הוא הסתכל אל דני בחשש וחיכה לתשובה בעודו מגרד את אפו. "מוזר מאד, מי יודע אולי אתה הודיני הבא" צחק דני והסתכל על החביתה המסכנה שלא זכתה להיות בחיים אפילו רגע קט. "נו, באמת דני!" אמר טום ונתן מכה קטנה בכתפו של דני כדי שיהיה רציני לרגע או שניים. "לא יודע! מה אתה רוצה ממני?" צחק דני והתיישב לאוכל גבינה בלבד- מה שנשאר מארוחת הבוקר שלו. טום החליט לעזוב את דני לנפשו אך הוא יידע שמשהו הולך להתרחש עם כל הסיפור הזה, זה לא יכול להיות סתם. הלוואי שיכול היה לדעת מה. "מה זה הריח הזה?" נשמע קולו העייף של דאגי כשקם וירד למטה. "נחש" אמר לו טום. "דני שרף... חביתה!" ניחש דאגי. "בול פגיעה" חייך טום. "היי! אני לא שורף הרבה דברים בכלל! זה היה מקרי!" אמר דני וניסה להגן על עצמו- ללא הצלחה. "בכלל לא, רק... 3 חביתות השבוע, את כל הפנקייקים שבוע שעבר ופיצה אחת לפני שבועיים" צחק דאגי. "הארי עוד ישן?" שאל טום. "כן" קבע דאגי והלך למטבח לנסות לבדוק מה יש במקרר למרות הריח של השרוף. דאגי חיפש במקרר, בארונות ובמקפיא אוכל ולא מצא שום דבר אכיל. הוא כיוון את ראשו אל צלחתו של דני ולאט פנה אל ראשו של דני. דני שם לב למבטים המוזרים ששולח דאגי אל צלחתו ואליו. דני הבין מה דאגי רוצה וחייך לעצמו. לפתע דאגי רץ לכיוון דני וניסה לחטוף את הצלחת שלו אך דני שהבין את העיתוי המדויק החזיק את הצלחת בחוזקה וסיבב אותה לצד השני ובכך ייצא שדאגי החליק ונפל על ישבנו- ולא השיג כלום. דאגי הסתכל על דני בפרצוף מתחנן. דני חייך כי ידע שכבר הביס את דאגי, מה הוא צריך יותר מזה? הוא הביא כמה סוגי גבינה לדאגי ובדרך נתן לו נשיקה בלחי. "תודה" חייך דאגי חיוך מתוק שחשף את שיניו שלאחר שנייה בדיוק התמלאו בגבינה. "איזה חמודים" צחק טום והמשיך לבהות בשניהם- אחרי הכל זה מה שהעסיק אותו ברוב הזמן, הוא היה קורא לזה 'תיאטרון ביתי'. לאחר שלוש שעות, בשתיים עשרה בערך, הארי קם. "בוקר" אמר הארי וירד בעודו מפהק. "צהריים" ענו שלושתם במקהלה כשטום בלפטופ ודאגי ודני בפלייסטיישן. "אח, אני רעב" אמר הארי. "רעבים אתם היום" אמר טום והמשיך לכתוב בלפטופ. "היום?" צחק דני וכולם הצטרפו לצחוקו. "תחסוך לעצמך את ההליכה למטבח, אין כלום" אמר טום כשעיניו דבוקות אל הלפטופ וחיוך מקשט את פניו. "חזירים" אמר הארי ומבט כועס בעיניו. דני שהחליט להתערב בשיחה בעודו ממשיך לנצח את דאגי בפלייסטיישן אמר "לך לסופר, תקנה גלידה בדרך ודאגי- אתה לא מתקרב אליה" "טוב, אני אלך לסופר, לקנות ארוחת בוקר נורמאלית" אמר הארי ושם חולצה. "אנחנו באמת אנשים רעבים" קבע טום. "אפשר לקרוא לנו... המורעבים" אמר דאגי. "דאגי?" שאל הארי. "כן?" ענה דאגי. "שתוק!" אמרו טום, דני והארי ביחד וצחקו. -- פרק הבא- הודעה הבאה
מה יש לי לומר
