../images/Emo15.gif../images/Emo26.gif~אין שם~../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif
כן, פרק 5
מה אני אומר
תהנו[: אניווי מיום שישי אני אשים שני פרקים כל פעם
-- פרק 5 דני, הארי, טום ודאגי נכנסו יחד והלכו על שטיח אדום לעבר הבמה כשבינתיים המוני מעריצים מנופפים להם, צועקים להם ומבקשים חתימות. חברי מקפליי נופפו חזרה בריגוש וניסו להבין שזו סך הכל הפעם השנייה שהם מופיעים בפומבי. הם כבר הצליחו להוציא אלבום. הם כבר הצליחו לגייס המוני מעריצים! מעריצים משני צדי השטיח מצלמים בלי סוף כל תנועה קטנה שאחד מחברי מקפליי עושים ואף זורקים אליהם ורדים, מתנות ודפים כדי לחתום. לאחר שתי דקות הגיעו מקפליי אל סופו של השטיח ועלו בהתרגשות אל הבמה. טום הצליח להתפדח כבר בדקה הראשונה. מהתרגשות, טום החליט לעלות לבמה בדרך מקורית ולא דרך המדרגות של צידי הבמה. הוא הרים את כל גופו ורגליו ניתרו מסוף השטיח האדום וניסו להתיישר על הבמה אך טום לא הצליח להגיע ורגליו נדפקו בבמה והוא נפל על גבו. דאגי, דני והארי פרצו בצחוק מתגלגל שגרר אותם ליפול על הבמה ולדפוק עם אגרופיהם בחוזקה על רצפת הבמה. קהל המעריצים גם הוא פרץ בצחוק גדול- על הנפילה של טום, ועל האושר של דאגי, דני והארי. אך גם נחמה קטנה בשביל טום וצעקות לעזרה נשמעו מהקהל. טום קם על רגליו לאחר דקות ספורות עם עזרה מהארי שהצליח להפסיק לצחוק ועוד כמה אנשים מן ההפקה. הוא שפשף את מכנסיו עם ידיו, סידר את חולצתו ונשם עמוקות. טום הסתכל אל שני צידי השטיח בו עמדו המעריצים המופתעים והסקרנים. הוא הרים את ידו וחייך אל הקהל כדי שיבינו שהכל בסדר וצעקות של שמחה נשמעו. ההפקה בדקה שוב שהכל בסדר וטום המבויש עלה מן המדרגות אל הבמה ושם את רצועת הגיטרה במהירות על גופו- כדי שישכחו מה שקרה. דני ודאגי גם הם הפסיקו לצחוק אך פניהם נשארו אדומות. כל אחד הלך לעמדתו, הם הסתכלו אחד על השני וכשג'ים סימן להם- הם התחילו את ההופעה. "שלום לכולם!" אמר דאגי במיקרופון והצרחות התחזקו. חיוכו שהועלה מן הנפילה של טום לא פסק להופיע על פניו בחן. "תודה לכולכם שבאתם לחגוג איתנו את בכורת האלבום החדש room in the 3rd floor!" אמר דני עם חיוכו המקסים שכנראה המיס את כל המעריצות שהיו שם. הארי התחיל לנגן באיטיות קצב תופים ולאט לאט הקצב התחזק בכדי להרים את קהל המעריצים וכשכל המעריצים היו בעניינים דני, דאגי וטום הצטרפו עם הגיטרות שלהם. הם ניגנו את כל האלבום החדש עם כמה שינויים אישיים בכל שיר ושיר. ארבעתם תמיד העדיפו בהופעות לשיר את השירים איך שהם רוצים ולא בפלייבק. הם שנאו פלייבק. המוזיקה הייתה חזקה וטובה וכמובן שכל קהל המעריצים הצטרף למילות השיר והמשיך לצעוק, לצלם ולהתלהב. לפתע, כאשר הגיע השיר that girl אחרי כמה שירים שעברו, דני הוא הבחין בנערה בעודו שר. הייתה לא העמדה בשורה הראשונה, לא צעקה, רק חייכה לעצמה ושרה בשקט יחד איתם. היא לא הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות, אך היא כבשה את מבטו של דני. עיניה היו בצבע דבש ושיערה החום היה אסוף בקוקייה. היו לה נמשים מתוקים שהתפזרו על כל פניה. דני לא הפסיק להסתכל על מבטה המהפנט והמשיך לשיר את השיר כאילו היה מוקדש כל כולו בשבילה. הנערה המיוחדת הסתכלה על ארבעת אליליה, ותפסה את מבטו של דני שהיה מופנה אליה. זו לא הייתה ההופעה הראשונה של הנערה ותמיד כשהייתה חוזרת מהופעות היא הייתה מספרת לאמה שהזמרים הסתכלו בעיניה. אך אמה לא רצתה שהנערה תפתח ציפיות, היא אמרה לה תמיד שזה רק נראה ככה אבל הם מסתכלים לכל החמישים אנשים שמקיפים אותה. דבריה של אמה הדהדו בראשה ובגלל זה לא חשבה שמבטו של דני היה מכוון אליה. מה שהיא לא ידעה זה שהיא טעתה בגדול. דני ניסה לתפוס את מבטה ולתקשר איתה במבט אך היא השתדלה להסתכל אל הבמה, בלי קשרי עין. הנערה היא לא הייתה היחידה שהבחינה במבטו של דני, אלא גם חבריי מקפליי שהסתכלו עליו מהופנט במבטה של הנערה ומקדיש את השיר לה. חבריי מקפליי החליפו ביניהם מבטים וידעו שדני לא הולך לעבור את זה בשלום בלי לספר להם כל פרט ופרט. אחרי שעה וחצי של שירים, תווים וניגונים, צעקות צילומים וחיוכים- מקפליי סיימו לשיר את כל האלבום והבכורה נגמרה. בחצי שעה האחרונה חברי מקפליי חתמו על מתאיים דיסקים של מעריצות שקנו, הראשונות שהצליחו לעמוד בתור, הרוויחו חתימה של מקפליי, אלה שלא- הסתפקו בבכורה שהייתה. אחרי עוד שעה וחצי, הצליחו חברי מקפליי להיחלץ משם ולחזור הביתה. "אח, בבית!!!" צעק דני כשהוא נשכב על הספה. "יש לי דז'ה וו, לא אמרת את זה כבר?" שאל הארי. "יש מצב" צחק דני כשעיניו עצומות. "טוב יאללה אני טס לישון ושאף אחד לא יעיז להעיר אותי- כמו תמיד!!!" אמר הארי. "יש לי דז'ה וו, לא אמרת את זה כבר?" צחק דני. "יש מצב" ענה הארי וצחק גם הוא. "יש לי דז'ה וו, לא שניכם אמרתם הרגע שיש לכם דז'ה וו?" שאל טום. "יש מצב" ענו שניהם ביחד וצחקו. "יש לי שאלה, מה זה דז'ה וו?" שאל דאגי במלוא הרצינות וישר אחריו קמו שלושתם מהספה בצחוק גדול והביאו לו כאפה בראש. "טוב, עכשיו אני באמת הולך לישון!" אמר הארי ועלה למעלה, אך אחרי שלוש שניות חזר ואמר: "לא לפני שתספר לנו מי זו הנערה המיוחדת הזאת שהסתכלת עליה במשך כל הבכורה, דני?" וטום ודאגי הוסיפו הנהונים להסכמת השאלה. דני הסמיק וניסה להתחמק. הוא סידר את צווארון חולצתו ופניו נהיו אדומות. "לא יודע על מה אתם מדברים... הסתכלתי על כל הקהל..." אמר דני והרגיש מחנק בגרונו. "אני בטוח שחצי מהמעריצות שמו לב שכל ההופעה הסתכלה על הנערה הזאת!" אמר הארי וציפה להמשך הסבר. דני יידע שהוא לא הולך לצאת מזה, הוא מכיר את הארי, דאגי וטום- הם לא מוותרים "טוב! אני לא ממש יודע מי זאת, אבל היא פשוט הקסימה אותי, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה! היא פשוט יפהפייה, ולפי מה שאני רואה, גם מבפנים היא מדהימה, אני חייב לדעת מי זאת!" נשם דני לרווחה כאשר סיים להסביר. "אתה אפילו לא מכיר אותה!" גיחך טום. הארי חייך ואמר בשקט "מה שנקרא, אהבה ממבט ראשון". "הופה! הולך להיות לנו פה סיפור אהבה עוד חודש?" שאל דאגי. "מקווה שזה יקרה בפחות מחודש" חייך דני. "טוב אז אתה מציע ש... אני אפתח את הארי שידוכים בע"מ?" חייך אליו הארי. "לא תודה, אעשה זאת בעצמי" ענה לו דני בחיוך. "טוב, אז עכשיו מותר לי ללכת לישון!?" שאל הארי. "כן!" צעקו אליו כולם והארי עלה למעלה. "רגע, רגע, רגע..." אמר הארי בחיוך ועשה 'רברס' חזרה אל הסלון. הוא חייך אל טום חיוך ערמומי, התקרב אליו לאט ונתן לו מכה בראש. -- המשך
כן, פרק 5
