~אין שם~

[יעליקק]

../images/Emo15.gif../images/Emo26.gif~אין שם~../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif

OK זה ממש מוזר, שלחתי את ההודעה הזאת והיא אמרה שנשלח ואני פשוט לא רואה אותה, כאילו להד"מ [XD] . ווירדו. טוב- מצטערת שלא העליתי ביום שלישי- היה לי יום עמוס ולא הייתי בבית כל היום :\ כך שהיום אעלה שלושה פרקים:] ת-ה-נ-ו-

בפרקים הקודמים: - מקפליי עשו את הבכורה של ROTTF ודני ראה מישהי... מיוחדת:] - אמו של הארי קיבלה זעזוע מוח . -- פרק 8 הארי, טום, דני ודאגי הלכו במהירות אל הקבלה והסתכלו אחד על השני בחשש. הארי נשם עמוקות ושאל את הפקידה "סליחה? באיזה חדר נמצאת אמיליה ג'אד?" "חכה רגע, אני אבדוק" אמרה הפקידה וחייכה חיוך קטן לעבר הארבעה. הם הסתכלו אחד על השני ופחדו, באמת פחדו. הם פחדו שמשהו יקרה לאמיליה, הם פחדו על חומרת המצב, הם פחדו על הארי. "201" אמרה הפקידה והסתכלה אל עיניו של הארי. הארי הנהן לחיוב וארבעתם הלכו לעבר חדר 201. דני וטום החליפו מבטים ביניהם, הם כ"כ חששו לשלומה של אמיליה, הם הסתכלו על הארי שהלך במהירות והיה נחוש לראות את אמו. הארי, טום, דני ודאגי הגיעו אל החדר והסתכלו על הדלת בפחד, מה קורה עכשיו מאחוריה. הארי אזר אומץ ואמר "אני נכנס". "הוא נגע בידית זהירות וכופף אותה לאט, לפתע טום צעק "לא!". "מה קרה?" נבהלו כולם. "אמ, אולי עכשיו יש רופאים בפנים שעושים לה משהו? אתה לא חושב שצריך לחכות?". הארי הסתכל היישר לתוך עיניו של טום ושמט את ראשו מטה. הוא הרים אותו בחזרה והתיישב על הספסל שהיה ממול לדלת. טום חייך חיוך מאולץ אל דני ודאגי ושלושתם התיישבו ליד הארי, מחכים ונואשים. לפתע ייצא רופא מן החדר כשכמה דפים בידו ועט תלוי עליהם. הוא בחן את הארי, טום, דני ודאגי מקרוב וסקר את תווי פניהם. הם הסתכלו עליו בחשש ומיד קם דני ושאל "אתה הרופא של אמיליה?" "כן" ענה הרופא וגירד בראשו. מיד הוא המשיך והציג את עצמו "אני דוקטור רונן קרום, נעים מאד". הוא לחץ את ידו של דני שהושיט יד במהרה וחיכה לדבריו. "אתם קרובים של אמיליה, אני טועה?" שאל רונן. "לא, אנחנו קרובים שלה. מה איתה?" שאל טום וקם גם הוא מן הספסל כשהארי עומד לצדו ומסתכל בדאגה אל הדוקטור. "אז ככה" אמר רונן והמשיך לדבר "הצלחנו להציל את אמיליה". הדוקטור חייך אל הארי, טום, דני ודאגי שקפצו וחיוכים על פניהם. הארי התקשה להבין אך מיד חייך חיוך גדול בעוד טום, דני ודאגי מחבקים אותו ולוחשים לו באוזן שהכל בסדר. "אז מה קורה איתה? מתי היא תשתחרר?"שאל דאגי וחיוך מקשט את פניו. "תראו, אומנם הצלחנו להציל אותה והיא בהכרה מלאה אך לצערנו הזעזוע מוח גרם להפסקת כמה שרירים לפעול" אמר רונן ומחק את החיוך מפרצופו. הוא הסתכל שוב על הדפים שהיו בידו והחזיר את ראשו אל הארי, טום, דני ודאגי. גם לארבעתם נמחק החיוך מהפרצוף וידם נשמטו. הם הסתכלו אל הדוקטור ופערו פה. "מה זאת אומרת? תסביר דוקטור" אמר טום שהיה נואש לגמרי. הדוקטור שוב הסתכל בעיניו של הארי, פתח את פיו ואמר "כשאמיליה קיבלה את הזעזוע במוח, לאט לאט הוא הפסיק להרות על כל מיני אברים ושרירים לעבוד, הצלחנו להציל אותה ורוב השרירים חזרו לעבוד חוץ מכמה". "ואיפה הם נמצאים?!" שאל דני שכמעט צעק מרוב דאגה, הוא הסתכל על הדוקטור כשבעיניו עצב רב ולא ידע מה לעשות. "ברגליים, אני מצטער אך עכשיו אמיליה תהיה בכסא גלגלים" אמר הדוקטור ושמט ראשו מטה. הוא הרים אותו מעט כדי להסתכל על תגובתם של הארבעה. הארי הסתכל על טום ולחש "זה... זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן", דמעות נראו בעיניו. דני הסתכל על הארי בעצב כשעיניו הכחולות נעצמו לרגע ונפתחו בכדי לחבק את הארי. דאגי גם הוא ניחם את הארי בחיבוק והדוקטור שהסתכל כמה עצובים הארבעה, ניסה לנחם אותם "אני מצטער... בכל מקרה אתם יכולים להיכנס לבקר אותה". הארי מחה דמעה קטנה שליטפה את לחייו החמות והאדומות. הוא תחם את ראשו בכפות ידיו ודמעות קטנות וחמימות המשיכו לנזול על לחייו, ונפלו לאט אל הרצפה. "אתה רוצה להיכנס, הארי?" שאל דני את הארי והזיז בזהירות את ידיו מראשו. הארי הנהן לחיוב, הסתכל על דני ונכנס לחדר בזמן שהרופא חייך חיוך קטן ומאולץ אל טום, דני ודאגי והלך. הארי פתח את הדלת בזהירות וסגר אותה לאחר שנכנס. הוא הסתכל על אמו ששכבה שם על המיטה וחייכה חיוך גדול ומתוק לעברו. "הארי" חייכה אמיליה אל הארי ופתחה את זרועותיה לקבל חיבוק מבנה האהוב. הארי הסתכל על אמו וחייך חיוך קטן. דמעותיו התחילו לנזול שוב והוא התקרב אל המיטה לחבק את אמו בחום. חיבוק שלא קיבל המון זמן, חיבוק חם ואוהב, חיבוק שכל פעם שהוא יצטרך הוא יוכל לקבל אותו, חיבוק מהאישה שהכי קרובה אליו, חיבוק מאמו. "אמא" אמר הארי בשקט והתיישב על הכסא שהונח ליד המיטה. אמיליה חייכה אל הארי ואמרה "אני כ"כ שמחה שאתה פה". "את... את כבר יודעת מה קרה לך?" שאל הארי ועיניו נראו מלאות דאגה. אמיליה חייכה אל הארי, נאנחה ואמרה "כן... אין יותר ריצות בוקר". הארי הסתכל על אמו והדמעות שוב זרמו מטה, שוב הרטיבו את לחיו, את חולצתו ונפלו אל המיטה בה אמו שכבה. "אל תבכה חמוד שלי, אני עדיין פה" אמרה אמיליה וליטפה את לחיו של הארי. אמיליה חייכה אל הארי חיוך רחב כשדמעה נפלה מעינה וגלשה אל המזרון שעליו שכבה. ידה הייתה על לחיו של הארי ורק ליטפה אותו שוב ושוב. הארי הרים את ראשו והביט במבטה של אמו, היא לא נראתה עצובה למדי, אחרי הכל- יש מזל שלא קרה לה משהו יותר חמור. הוא פתח את פיו באיטיות ואמר "ברוך השם שאת פה, איתי. את לא מבינה כמה פחדתי כשאבא התקשר אליי... ד"א איפה הוא?". "הלך לקנות לי ולו אוכל" אמרה אמיליה וחייכה "אני גוועת והאוכל בביה"ח הזה... דוחה!" וצחקה. "אתה רוצה גם?" הוסיפה אמיליה בדאגה. "לא!" התנפל הארי ולאחר מכן חיוך קטנטן וזעיר קישט את פניו כשהוא הביט באמו, שלא משנה שלא תוכל היא ללכת על רגליה עוד, היא חיה והיא איתו. גל של אהבה נמצא בין אמיליה לבנה- הארי, הם כ"כ קשורים אחד אל השני ואילו לשניהם יש את אותן התכונות בדיוק. שניהם יפי תואר, ככה אביו של הארי היה אומר תמיד, שניהם חכמים, שניהם דאגנים למדי- את זה טום היה מציין לפחות פעם בשבוע, ולשניהם יש לב זהב, לב רחב. אמיליה הסיטה את שיערה הארוך והעדין לאחור ונשענה על כתפו של בנה, שליטף את ראשה וחייך אליה. לפתע נכנס אביו של הארי- מייקל. "שלום!" צעק מייקל בהפתעה וחייך בעודו מניח על השולחן שני סנדוויצ'ים עטופים ותלה את מעילו בקולב שהיה תלוי בפינת החדר. הארי חייך חיוך קטן, אמר "אבא" וקם לחבק אותו. "מה נשמע הרולד?" שאל מייקל ותיישב על כסא שהונח בצד השני של המיטה. "בסדר..." ענה הארי בחשש והסתכל על אמו בחיוך. "כ"כ כיף לי לראות את שניכם פה איתי" אמרה אמיליה בשקט ודמעות עולות מתוך גרונה. הארי חייך אל אביו ושם את כתפו סביב אמו, מה שעשה גם מייקל כשבדרך נתן לה נשיקה קטנה וחמימה על לחייה. "שלום!!!" צעק דני כשנכנס אל הדלת ומיד אחריו המשיך אותו טום "שלום!!!" ולבסוף הגיח דאגי "שלום!!!" וכששלושתם נראו בדלת, אמרו יחדיו בחיוך "היי!". אמיליה צחקה ואמרה "שלום בנים". "אמיליה!" צעק טום והתקרב לחבק אותה כשחיוך מתנוסס על פניו. "היי טומי" חייכה אמיליה והושיטה את זרועותיה להחזיר חיבוק לטום. "שלום לך" אמר דני, הסמיק קלות ונשק לאמיליה בזהירות על לחייה. אמיליה רק צחקה מעט וחיבקה את צווארו. הארי נהנה מן ההופעה הקטנה שניתנה בעבורו ומייקל גם הוא נופף לשלום לטום, דני ודאגי. "הייתי מתכנן איתך משהו מטורף אבל כרגע את במצב "חולה" אז נדחה את זה לאח"כ" צחק דאגי וחיבק גם הוא את אמיליה שלא הפסיקה לצחוק וממילותיו של דאגי. "אז איך את מרגישה?" אמר דני וגירד את ראשו. אמיליה הסתכלה על דני, נאנחה ואמרה "אתה יודע... בסדר, צריכה לקבל את המצב כמו שהוא". "אנחנו מצטערים" אמר טום בעצב. -- המשך

 

[יעליקק]

../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifפרק 8 חלק ||../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif

"זה בסדר!" התנפלה אמיליה, צחקה והמשיכה "אתם לא אשמים..." מייקל שחשב שיש בכך צורך שיתערב בשיחה אמר "אז מה נשמע בנים? איך הלהקה מתקדמת?" "מצוין!" קפץ טום ולאחר מכן הסביר כשהארי הסתכל עליו בחיוך, כ"כ מתאים לו להתפרץ כשמשהו נוגע ללהקה... "זאת אומרת, אנחנו מתקדמים מצוין- אני חושב, ונקווה שבקרוב המנג'ר ייתן לנו סיבוב הופעות". מייקל חייך, גירד בראשו ואמר "כל הכבוד בנים!". לפתע נכנסה האחות לחדר, היא הייתה שמנמנה למדי ושיערה שהיה בצורת קרה התיישר ולא זז בשום תנועה שלה כאילו מרחה כמות ג'ל של שנה שלמה. "חברים, תפנו את החדר צריך לעשות לגברת אמיליה בדיקות" אמרה וחייכה חיוך חושף שיניים- שלא היה מלבב במיוחד. "ביי אמיליה, מייקל" אמרו דאגי, טום ודני פה אחד, חייכו וייצאו בזהירות מן החדר. "אמא, להתראות" אמר הארי, חיוך קטן הופיע על פניו והוא חיבק את אמו בחום. הוא נשק בזהירות על לחייה החיוורות וקם מן הכיסא. "להתראות הרולד" אמר מייקל, אביו של הארי וחייך אליו. הארי חייך גם הוא ופינה את החדר. -- פרק הבא- הודעה הבאה

 

[יעליקק]

../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifפרק 9../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif

פרק 9 שקט בבית של חבריי מקפליי. טום, דני, הארי ודאגי ישנים צהריים, עד שצלצול הטלפון מעיר אותם. "אני לא עונה..." קבע הארי והמשיך להתכרבל. אחרי כמה צלצולים דאגי קם כי כבר נמאס לו מהרעש של צלצול הטלפון. "הלו?" אמר דאגי בעייפות ופיהק. "דאגי! מה נשמע?" נשמע ג'ים מהקו השני. "אנחנו ישנים..." אמר דאגי. "אה, מצטער להעיר אתכם! אבל יש לי הפתעה משמחת, תפגשו אותי היום בערב בקפה ג'ו בשמונה?" שאל ג'ים מן הטלפון. "כן, אני חושב..." אמר דאגי, ניתק את הטלפון וחזר למיטתו. לאחר שתי דקות או פחות נשמע שוב צלצול הטלפון. "הפעם אני לא קם!" אמר דאגי. "טוב, אני אקום..." אמר טום בעייפות, סידר את חולצתו וקם. "הלו? כן אמיליה! מה נשמע? הכל בסדר אצלנו! תודה רבה! כבר השתחררת? אני שמח! כן בטח אעביר לך את בנך האהוב" צחק טום וקרא "היי הארי! תתעורר אמא שלך בטלפון!" "אני בא..." קרא הארי בשמחה וקם לאט לאט. "רק ההורים שלי אף פעם לא מתקשרים" אמר דני כשהוא עוד חצי ישן. "אז אני וטום נהיה ההורים שלך!" אמר דאגי שכבר קם ממיטתו. "בתנאי שאני האבא!" צחק טום. "כמובן!" אמר דאגי והוסיף "מי תהיה האימא המתוקה של דני אם לא אני?" וחיקה אותו כאמו שרק מחכה לנשיקה מבנה האהוב. "מפגרים!!!" קבע דני וצחק- מה שגרם לו להתעורר. "ד"א דאגי, מי היה קודם בטלפון?" שאל טום בעוד הארי חוזר למיטתו אחרי שסיים את שיחתו עם אמו. "אה זה היה ג'ים, הוא אמר שיש לו הפתעה משמחת בשבילנו, נפגוש אותו הערב בשמונה בקפה ג'ו" אמר דאגי בשמחה. "מעניין מה ההפתעה" חייך דני. "מעניין, אבל בינתיים תשתקו או שתרדו למטה!" צעק הארי והמשיך לישון, ובלי מתוכנן, תוך שלוש שניות הוא הותקף בכריות על הפרצוף מכל הכיוונים. "אה, אז זאת הכרזה על מלחמת כריות?" שאל הארי בחיוך. "כן!" קבע דאגי וזרק עוד כרית לעבר הארי. "יאללה, אתם מוכנים?" שאל דני בעודו מסדר את הצווארון בחולצתו. "כן רק רגע" צרח דאגי מלמעלה. דני והארי ירדו למטה וגם הם בינתיים סידרו את חולצתם ושמו בושם. "יאללה הלכנו?" שאל טום. "רגע!!!" צרח דאגי מלמעלה. "מה אתה עושה שם חצי שעה?" שאל הארי. "מתקלח..." אמר דאגי בביישנות. "עכשיו אתה מתקלח?! נו דאגי אנחנו רוצים לצאת כבר שמונה ועשרה וקבענו עם ג'ים בשמונה!" צעק דני. "טוב סיימתי אני כבר יורד!" אמר דאגי. לאחר רבע שעה שכמעט נרדמו דני, הארי וטום- ירד דאגי למטה. "תודה לאל!" אמר טום ומשך אותו החוצה. לאחר כעוד רבע שעה הגיעו חבריי מקפליי לקפה ג'ו ופגשו את ג'ים. "היי ג'ים מה נשמע?" אמרו חבריי מקפליי וטפחו על שכמו. "בסדר, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" שאל ג'ים. טום, הארי ודני הצביעו על דאגי שהסמיק וחייך את החיוך שאף אחד לא יכול לעמוד בפניו. "לא משנה" חייך ג'ים, "מלצר! חמש ויסקי בבקשה" אמר ג'ים והתחיל לדבר "אז ככה, דיברתי עם דיימון רוברט שהוא מנהל של חברת תקליטים אחת הגדולות בארץ ו... סידרתי לכם סיבוב הופעות בעוד כחודש בשש עשרה ערים! וחלקם במדינות אחרות כמובן!" אמר ג'ים בשמחה. "יאאאאאא!" צעק דני בשמחה וטום, דאגי והארי הצטרפו לשמחה! "אני לא מאמין, אתה גדול ג'ים!!!" אמר הארי וחיבק אותו. "כן, אין לך מושג כמה זה טוב, כל העולם יכיר את מקפליי!" אמר טום וצחק. "תודה רבה! אתה המנהל הכי טוב שיש!" אמר לו דאגי ובדיוק הוויסקי הגיע. "לחיים!" אמר ג'ים בשמחה. "לחיים!" ענו חברי מקפליי וחיוכים מתנוססים על פניהם. -- פרק קצר במיוחד, מצטערת :\ פרק הבא- הודעה הבאה

 

[יעליקק]

../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifפרק 10|ימן|../images/Emo15.gif

פרק 10 "דאגי תכנס 5 שניות לפני הקטע שבו אתה נכנס עכשיו, אני חושב שזה יישמע יותר טוב, הארי תכנס עם התופים ראשון- לפני טום" אמר ג'ים שהיה בלחץ שלושה ימים לפני הסיבוב הופעות. "עכשיו נשמע שוב את met this girl מקווה שזה ישתפר" המשיך ג'ים. לאחר המון חזרות על השירים של מקפליי, הם יכלו לצאת סוף סוף להפסקת צהריים- בארבע וחצי אחר הצהריים. "וואי אני עייף מת" אמר דאגי והתיישב על הכיסא שבקפיטריה. "לא רק אתה, לא רק אתה" סיכם דני והניח את ראשו על השולחן. "טוב, לפחות עוד שלושה ימים יש לנו את הסיבוב הופעות הראשון שלנו, בשש עשרים ערים! אתם מאמינים כמה אנשים מכירים אותנו? ועוד כל הכרטיסים נמכרו!" שמח טום ועודד את חבריו. "באיזה ערים ומדינות אנחנו מופיעים בכלל?" שאל הארי. "אמ, לונדון, אמסטרדם, פריז, רומא, ישראל, קפריסין, עוד כמה ערים באנגליה שאני לא זוכר כרגע ועוד איזה חמש מדינות מארצות הברית..." חייך טום. "יאאאאאא" חייך דני. "טוב אני מת מרעב, בואו נזמין משהו לאכול" אמר דאגי. "מה אתם רוצים?" שאל טום. "פיצה!" קפץ דאגי ולפני שהם הספיקו לענות הוא כבר הזמין. "היי חברים, מה נשמע?" הגיע ג'ים, התיישב לידם וחטף חתיכה מהפיצה. "הכל טוב" חייכו כולם. "רק כדי שתדעו את הלוחות זמנים, עוד שלושה ימים אנחנו מתחילים את הסיבוב הופעות שלנו, אנחנו נתחיל מהערים שנמצאות פה באנגליה שאלה בוסטון, לאחר מכן לונדון ואז וילס. אחר כך נעבור לארצות הברית, ואחרי זה כבר נראה כי עוד יש בעיות לאן נלך קודם מבין שאר הארצות. אבל בכל מקרה בחורים אתם עושים עבודה מצוינת! אתם עובדים קשה ומשקיעים את הנשמה, כל הכבוד! אני כבר מדמיין בראשי את הסיבוב הופעות" חייך ג'ים. "תודה, גם אתה עובד פה מצוין, בלעדיך לא היינו נמצאים כאן היום" אמר לו טום. "יש לי דז'ה וו!" אמר דאגי למרות שלא ידע מה זה. "מה הקשר בכלל יא'דפוק! אתה לא יודע מה זה דז'ה וו וזה לא קשור בכלל!" צעק עליו הארי והחטיף לו כאפה בראש. "מה כבר ניסיתי לעשות? לדבר כמוכם? אני רק מנסה לחקות אתכם כי אני מעריץ אתכם!" אמר דאגי כשהוא מנסה לחקות ילד קטן בוכה, לא עברה שנייה וכמו כל פעם בערך- קמו דני, הארי וטום והביאו לו כאפות בראש רק שהפעם גם ג'ים הצטרף וצחק. "טוב יאללה חברים בואו צריך להמשיך לעבוד כי המופע לא יעשה מעצמו!" חייך ג'ים וזירז אותם ושם קמו ישר אחריו. "עכשיו זאת תהיה החזרה הגנרלית של ההופעה אוקי? אתם תעשו אותה מהתחלתה עד סופה ואז ביומיים האלה תנוחו כדי להירגע לקראת הסיבוב הופעות. תוציאו פה את נשמתכם כי זאת החזרה האחרונה!" הסביר ג'ים והלך לחדר הבקרה. מקפליי נתנו את כל מה שיש להם לחזרה הזאת והיא אכן ייצאה מצוינת. כל הצוות בירך אותם על כישרונם והופעתם המצוינת שהייתה רק חזרה גנרלית, והם סוף סוף יכלו לחזור הביתה- לנוח יומיים שלמים. "טוב, עכשיו יש לנו יומיים לנוח..." אמר טום. "כן! מי בא לג'קוזי?" שאל דאגי והוריד את חולצתו. "אני!" אמר הארי. "גם אני!" ענה דני. "אני מניח שגם אני אצטרף..." אמר טום. "טוב רוצים לקפוץ לסופר להביא מצרכים לארוחת ערב טובה כדי להירגע ביומיים האלו?" צחק טום. "כן, יאללה בואו כולנו." אמר דני וכולם הנהנו לאות הסכמה. כולם התלבשו במהירות ונסעו לסופר. "טוב הגענו, תחבשו את הכובעי צמר כדי שלא יזהו אותנו, למרות שרוב הסיכויים שדווקא לפי זה יזהו אותנו..." אמר טום וחייך. כולם ייצאו מהאוטו ונכנסו אל הסופר. אחרי שמקפליי קנו את כל המצרכים הדרושים לארוחת הערב שלהם הם הלכו לקופה. "תחכו לי במכונית, אני צריכה לקנות משהו קטן ואני אבוא..." אמר דאגי בביישנות. "אוקי..." אמר דני במבט מוזר. בינתיים כשחברי מקפליי סיימו לשלם וחזרו אל המכונית, דאגי הלך למחלקת המצעים והלבשה תחתונה וקנה לו משם שלוש זוגות תחתונים. כמובן שהסתיר זאת בסוד כי ידע שהארי, דני וטום ירדו עליו בכל שנייה אפשרית. דאגי חזר למכונית כשהתחתונים שהוא קנה מוחבאות מתחת לחולצתו. "מה קנית?" שאל דני. "סתם, רציתי... דאודורנט! אבל לא היה אז חזרתי..." הסמיק דאגי. "טוב..." אמר דני והמשיך להסתכל על דאגי. לפתע ראה דני משהו כחול מבצבץ מתחת לחולצתו של דאגי. דני יידע שזה מה שדאגי קנה אך לא יידע מה זה. מיד דני משך את זה מחולצתו של דאגי במהירות וראה שזה היה... תחתונים! הארי וטום הסתכלו גם הם והתחילו להתפקע מצחוק. "מה?! לא היו לי תחתונים! חוץ מזה התחתונים בסופר ממש טובים, יש להם גומי חזק!" הסמיק דאגי ומשך אותם חזרה. טום, דני והארי רק המשיכו לצחוק ולהביא לדאגי כאפות בראש- כמו תמיד. -- גם זה פרק דיי קצר- אבל זה ישתפר בהמשך, מבטיחה;-] חוץ מזה אני חייבת לומר- אני יודעת שמק' לא הופיעו בכמה ארצות שכתבתי ובמיוחד לא בסיבוב הופעות הראשון אבל זה רק המצאה שלי:]

תגובות

 

[גרבע]

XDDDDDD ../images/Emo105.gif

חח איזה מפגר יו ראיתי טוב?

הם באים לישראל ?!?!

 

[Maddie]

לאאא!!! מסכנה!../images/Emo185.gif

"שלום!!!" צעק דני כשנכנס אל הדלת ומיד אחריו המשיך אותו טום "שלום!!!" ולבסוף הגיח דאגי "שלום!!!" וכששלושתם נראו בדלת, אמרו יחדיו בחיוך "היי!". תיארתי את זה לעצמי כמו אלה שדרים אחד אחרי השני

"שלום!!!" צעק דני כשנכנס אל הדלת ומיד אחריו המשיך אותו טום "שלום!!!" ולבסוף הגיח דאגי "שלום!!!" וכששלושתם נראו בדלת, אמרו יחדיו בחיוך "היי!". קפה ג'ו

"רק ההורים שלי אף פעם לא מתקשרים" אמר דני כשהוא עוד חצי ישן. אווווווווווווווו "אז אני וטום נהיה ההורים שלך!" אמר דאגי שכבר קם ממיטתו. "בתנאי שאני האבא!" צחק טום. "כמובן!" אמר דאגי והוסיף "מי תהיה האימא המתוקה של דני אם לא אני?" וחיקה אותו כאמו שרק מחכה לנשיקה מבנה האהוב.

איזה כאפות טום, הארי ודני הצביעו על דאגי שהסמיק וחייך את החיוך שאף אחד לא יכול לעמוד בפניו אעאעאעאעאע

אי אפשר לעמוד בפניו

"אמ, לונדון, אמסטרדם, פריז, רומא, ישראל, קפריסין, עוד כמה ערים באנגליה שאני לא זוכר כרגע ועוד איזה חמש מדינות מארצות הברית..." חייך טום. ישראל! ישראל! הוא אמר י-ש-ר-א-ל! גאד למה זה לא אמיתי?

"מה כבר ניסיתי לעשות? לדבר כמוכם? אני רק מנסה לחקות אתכם כי אני מעריץ אתכם!" אמר דאגי כשהוא מנסה לחקות ילד קטן בוכה, לא עברה שנייה וכמו כל פעם בערך- קמו דני, הארי וטום והביאו לו כאפות בראש רק שהפעם גם ג'ים הצטרף וצחק. איזה כאפפפההה יווו

"מה?! לא היו לי תחתונים! חוץ מזה התחתונים בסופר ממש טובים, יש להם גומי חזק!" הסמיק דאגי ומשך אותם חזרה.

חמווווווווווווודדדדדדדדדדדדדד היו פרקים מצויינים

קצרים אמנם, אבל מצויינים!

 

[Zashley 4 Ever]

כנסי שניה D:../images/Emo115.gif

הפיק שלך נשמע ממש ממש יפה .. אבלל בגלל שאני חדשה לא קראאתי את ההתחלה > " < יש מצב שאת שמה כאן את כל הפרקים ?

בקשה .......XD

 

[MelMcFly]

../images/Emo217.gifאיזה פרקים יפים! ../images/Emo9.gif

ממש אהבתי

כמעט התחלתי לבכות בגלל החלק עם אמא של הארי ^^" הפרקים ממש מצחיקים ודאגי כזה חמוד .. בעצם כולם

 

[m o r 1 0 2]

פרקים עצובים ומרגשים../images/Emo7.gif../images/Emo23.gif../images/Emo168.gif

פרק 8

פרק מאוד עצוב,היא תהיה בכסא גלגלים

,איזה מבאססס!! מסכן הארי.... לפחות היא שמחה ולפחות היא חיה

פרק 9

חחח ההורים של דניXDDD קרעת אותי

דאגי ממש טיפשוני מתוקי

XDD לפחות הארי התעודד איכשהו

חח וויסקי לכולם

דאגי הורג אותי כל פעם מחדש,הוא פשוט כוסיתXD סיבוב הופעות ב16 ערים יאלה שיבואו לישראל

פרק 10

איך ידעתי

לישראל

XD אמן שזה באמת יקרה

ז'קוזי,כיף להם

די,רעה הוצאת את דאגי כאפות חבל על הזמן

אני נשפכת פהXDD תחתונים???

חחח,אהבתי מאוד... יו,יש להם חיים ממש מגניבים

אהבתי מאוד

 

[Lior1590]

פרקים מדהימים../images/Emo9.gif../images/Emo23.gif

אין לי מה להגיד יותר מידי, בנות אחרות שמו ציטוטים שגם אני אהבתי. אבל את ממש אבל ממש מוציאה את דאגי כאפות שאין דברים כאלה!!!

כל שנייה נותנים לו כאפות והוא נהיה ילד כאפות! אבל זה כל כך מצחיק...

אהבתי מאוד

 

[גילולית]

../images/Emo205.gifפרקים ממש חמודים../images/Emo70.gif

זה לא כל כך קצר..חח אהבתי