../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifI've Got You../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif
אז כן, הפיק שלי
מקווה שתאהבו לקרוא אותו, כתבתי אותו לפני חצי שנה בערך וכמה מפה הספיקו לקרוא קצת ממנו
אניווי, אני שוב אומרת- זה קצת ישן XD אני ממשיכה לחדש את הפרקים עכשיו D: תגובות ארוכות, קצרות,עם הערות או בלי- יתקבלו בברכה וחשוב לי שתגיבו לא אכפת לי איזה תגובה כדי לדעת שקראתן D:
ת ה נ ו . ודבר אחרון
אני אפרסם בימי שלישי ושישי D: --- פרק 1 הרגליים רועדות. טום קוסס ציפורניים. הוא לא יכול להאמין שההופעה הראשונה שלו כבר הגיעה, עם גל של 600 מעריצות! כולן נועצות מבטים בבמה, מחכות שהמופע הזה יתחיל- אך טום רק רוצה שהמופע ייגמר. הוא אף פעם לא חווה כזאת חוויה, לשיר ולנגן על במה. הוא בלחץ, הוא לא יודע מה יהיה וגם לא ממש רוצה לדעת. הארי מחזיק את מקלות התופים בחוזקה רבה ומנסה לחשוב על מנגינות השירים שוב ושוב. המאפרות שוב באות, שוב מנגבות את זיעתו ושמות קצת פודרה על פניו. המנהל שוב בא, שוב שואל אם הכל בסדר והאם הוא מוכן. טום שוב בא, שוב מלחיץ אותו בלי ידיעתו ומספר לו כמה אנשים מתרגשים יש בקהל. הארי לא עומד בלחץ הזה. דני ודאגי מדברים ביניהם, מנסים לנחש את מחשבות הקהל, נראים לא לחוצים בכלל אך בתוכם הלב פועם בעוצמה. הם מסתכלים אחד על השני, כל אחד מתלבט לגבי השני, האם הוא בלחץ, האם הוא מתרגש... בעוד דאגי מדבר עם דני הוא חושב בראשו על ההופעה הראשונה, מה עושים בכלל? איך זורמים עם הקהל? זה מפחיד? כל כך הרבה שאלות שרק בסוף הערב יהיו עליהן תשובות. דני גם הוא חושב בלבו מה יהיה, עם איזה גיטרה לנגן, האם להחליף באמצע, האם לדבר אל הקהל- 'הלוואי שהיה פה מישהו שידריך אותי' חשב בליבו אך לאחר מכן חייך כי הבין שזה הקטע בהופעה ראשונה, אתה לא יודע מה עושים אז אתה עושה מה שבא לך, איך שייצא לך ובגלל זה אנשים באים לראות אותך. "מתרגש?" צעק דני אל דאגי בגלל כל הרעש שהגיע מן הקהל ושפשף את ידיו אחת בשנייה. "לא, מה פתאום" צחקק דאגי אך מה שהוא לא שם לב זו הזיעה הנוטפת מפניו כל רגע. "אני מת כבר להופיע!!!" אמר דני בהתרגשות והסתכל על הבמה בה הם הולכים לעמוד, לשיר ולנגן כש600 מעריצות צופות בהם. "זה יעבור מהר, סך הכל הופעה ראשונה, מה הסיפור?" אמר דאגי ברשלנות ואדישות. "שלוש דקות!" ג'ים- המנהל, צעק לכולם. "ג'ים, אם לא אכפת לך... אני הולך להקיא!" צעק הארי, שם את ידו על פיו ורץ לעבר השירותים בלחץ. דאגי חייך אל דני חיוך מאולץ ואמר "רעיון טוב" בעודו קם במהירות ורץ לשירותים כשטיפות רוק כבר נוזלות מפיו. "לא טוב..." חשב לעצמו ג'ים בלחץ ועבר בין כל האנשים לוודא שכולם מוכנים ואכן כולם היו מוכנים, חוץ מארבעת הכוכבים. "איפה הגיטרה שלי?!" צעק טום בלחץ והתחיל לזרוק חפצים לכל מקום בכדי למצוא את הגיטרה שלו. "אני היחיד שבאמת מתרגש פה ולא קרה לו כלום עדיין" חייך לעצמו דני. הוא קם מן הכיסא, עשה צעד אחד וכשרגלו השנייה קמה מן האדמה כדי ללכת היא נתקעה ברגל הכיסא ודני נפל. "אתה בסדר?!" צעק ג'ים ורץ לעבר דני כשראה מה קרה. "כן, בטח..." אמר דני ויילל יללות כאב. דאגי והארי חזרו מן השירותים, אך לא נראו במצב מצוין. טום גם הוא הצליח למצוא את הגיטרה שלו אך כל הבגדים, האיפור והאביזרים היו זרוקים על הרצפה כך שמי שהלך שם סביר להניח שייפול במהרה. המאפרות רצו הלוך וחזור אל ארבעת חבריי מקפליי כדי לאפר פה ושם, לא לפספס אף נקודה. המלבישים מתלבטים על הופעתם של ארבעת הכוכבים ומשנים כל פעם את הסגנון. "דקה אחת!" ג'ים צעק- לחוץ כולו וזיעה נטפה ממנו. כול הצוות חזר למקומות שלו ועזב את מקפליי וג'ים לבד. "זה הזמן שלכם להראות לאנגליה מי אתם, ומי עכשיו ישלוט בעולם המוזיקה, אתם תעשו את זה כמו שהתאמנו, ופשוט תשתגעו על הבמה, מובן?" שאל ג'ים כשחיוך גדול מופיע על פרצופו אך הלחץ לא יכול להיעלם מפניו. מקפליי מחייכים חיוך מאולץ בחזרה לג'ים ומסתכלים אחד על השני במבט של 'זה הולך להיות אסון, אני לא מרגיש את הגוף שלי והגיטרה שלי הרוסה'. "זה הזמן שלנו" אמר דני בחיוך. "קדימה, בואו נפציץ אותם!!!" צעק דאגי כשכולו שמחה, והם עלה לבמה- כשבעיניהם מבטים של תקווה. לאט לאט, האורות והזרקורים עלו, וההופעה התחילה. מקפליי פתחו את ההופעה עם שירם הקצבי five colors in her hair והצליחו להרים את הקהל כבר בדקה הראשונה. "הם עוד יכבשו את כל העולם..." מחייך לעצמו ג'ים כשמקפליי על הבמה ממשיכים בהופעה. לאט לאט ארבעתם הצליחו לזרום ו"השתוללו" על הבמה בטבעיות. לאחר כחמש שירים, מקפליי יוצאים להפסקה של 5 דקות ויורדים מן הבמה, מלאי זיעה. "כן! אתם עושים את זה!!!" התנפל עליהם ג'ים כשנתן טפיחה לכל אחד מהם על הכתף. "ואו זה היה מדהים!" צחק הארי ומיד התנפל על בקבוק המים שהיה לידו. "אנחנו טובים!" צחק דאגי כשהמאפרות מסביבו מנגבות את הזיעה ומסדרות את פניו. דני וטום צחקו כשהם מאושרים מהופעתם הראשונה, שעוד לא נגמרה. "טוב חברים ההפסקה הזאת כדי לשתות ולהתארגן אז קדימה לזוז!" אמר ג'ים בלחץ וזירז את כולם. דאגי והארי הלכו למאפרות שיסדרו להם את הפנים והשיער ואילו טום הלך לשירותים לשטוף את פניו. דני נשאר שם, נשכב ובזהירות הציץ אל מאחורי הבמה, איפה שנמצא כל הקהל. 'זה מטורף' חשב לעצמו דני. הוריו אף פעם לא תמכו בעניין של עולם הזוהר, אך הוא לא ויתר והלך עד הסוף- להשיג את מה שהוא רוצה והוא השיג ועוד איך. "אתה מאמין שזה קורה לנו?" טפח טום על שכמו של דני כשחזר מן השירותים. "לא! זה פשוט חלום!" צחק דני והמשיך "אבל מגיע לנו, אחרי חצי שנה של חזרות והקלטות, מגיע לנו!" "קדימה, אנחנו מעולים! צריך לסיים את ההופעה הזאת כמו שצריך!" אמרו דאגי והארי כאשר חזרו מן חדר ההלבשה. "אני אוהב יותר את דאגי הביישן" רטן דני וחייך אל דאגי. דאגי חייך אליו חיוך מאולץ כשורידיו בולטים בצווארו, התקרב אליו ואמר בחוזקה אל תוך אוזנו "שתוק". טום והארי רק צחקו בצד כשדני ודאגי התחילו להרוס אחד לשני את מה שהמפארות והמלבישים עבדו על זה שעות. "חצי דקה!" צעק ג'ים לכולם והסתכל על דני ודאגי במבט רוטן, מה שגרם להם להפסיק במהרה. "קדימה, נעלה" אמר דאגי ברצינות כשידו מונחת על כתפו של טום. "אולי תפסיק עם ה'קדימה' שלך?" צעק דני על דאגי ולאחר מכן חייך אליו חיוך סלחני. "כן, בהצלחה!" אמרו כולם אחד לשני ועלו לבמה. שוב, האורות והזרקורים דלקו על פני הבמה ולפני המשכת השירים אמר דאגי: "אנחנו מאד מקווים שאתם נהנים!" וכמובן שישר קהל המעריצות קפץ וצעק כאילו אין מחר. שוב, המשיכו מקפליי לנגן עד לסוף ההופעה, ואותה סיים טום. "תודה רבה לכולכם! תודה שהייתן כאן איתנו בהופעה הראשונה שלנו!" צעק טום כשהקהל המעריצות לא מפסיק להשתגע ובידי חבריי מקפליי חיוך ניצחון. מקפליי ירדו בריצה מן הבמה שכשכולם מאושרים וקופצים, מחבקים אחד את השני ומנסים להבין מה קרה להם. "כל הכבוד, הייתם גדולים! אני גאה להיות המנהל שלכם!!!" אמר ג'ים בשמחה כששאר הצוות הוסיף עוד מחמאות על הופעתם המצוינת. לאחר כמה דקות, כשג'ים אישר למקפליי, הם רצו ללימוזינה מאחורי הבניין שבו הייתה ההופעה, וניסו לחזור הביתה בשלום בלי מעריצות מסביב. "אח, בית!!!" צעק דני כשהוא נשכב על הספה ועצם את עיניו. כל שאר חברי הלהקה נשכבים גם הם על הספות בעודם מורידים נעליים. "לא יודע מה איתכם, אני טס למיטה ברגע זה, ו... תשתדלו שלא להעיר אותי- כמו תמיד!!!" אמר הארי ועלה למעלה. "מה שתגיד" אמר דני כשהוא נושם ונושף, עיניו עצומות והוא מנסה להירגע. "מתי ההופעה הבאה שלנו?" שאל דאגי בהתלהבות. "לא רוצה לדעת" ענה דני במהירות. "בואנה, עשינו את זה, ובענק!" אמר טום כשחיוכו המקסים מתיישב על פניו והולך להיות שם המון זמן. --- זהו להיום
אז כן, הפיק שלי
