../images/Emo15.gif../images/Emo26.gifTo The Top../images/Emo36.gif../images/Emo15.gif
אוקיי- כמה דברים:
שיניתי שם , שיקולים שלי - יכול להיות שאני אשנה שוב אני עוד לא סוגרה על זה XD
מצטערת , היית צריכה להעלות אתמול את הפרק אבל לא היה לי זמן בגרוש :\ בכל מקרה- הינה הוא עכשיו [; פרק 2 - "בוקר!" צעק טום להארי שירד במדרגות וזרק עליו כרית מהסלון. "בוקר אור" אמר הארי בעודו מפהק ומחזיר בזריקה חלשה לטום את הכרית. "מה אוכלים?" ירד מיד אחריו דני הרעב כשנמתח בגופו. "בוקר ו... לא אוכלים" אמר טום בעודו קורא עיתון. "למה?" שאל דני ופקח את עיניו לאור התשובה הכואבת של טום. "אין אוכל. אלא אם כן בא לך לאכול גבינה מלפני חודש ולחם מלפני שבועיים וחצי אז בבקשה" צחק טום. "אני אוותר" אמר דני וחייך. ידיו נפרסו אל הצדדים ונמתחו מעט ותלתליו קיפצו על ראשו. הוא הלך למטבח לוודא שאכן אין אוכל נורמאלי בבית וכשחזר לסלון חייך אל טום ועשה לו פרצוף 'מקיא'- מה שהבין טום זה שראה את הגבינה והלחם. "טוב, מי בא לקנות אוכל?" שאל דני בעודו חוזר למעלה להחליף בגדים. "אני!" אמר הארי כשפיהק שנית ועלה גם הוא למעלה. לאחר כמה שניות נשמעו כמה צעקות מלמעלה ודאגי ירד. "מה נשמע?" חייך אליו טום. "חרא. הארי ודני הטיפשים האלה, לא יכולים לקבל את זה שיש אנשים בעולם שרוצים לישון!!! לא משנה, מה יש לאכול?" שאל דאגי כשפיהק גם הוא ונמתח בגופו. "תשאל את דני" המשיך טום וצחקק. דני והארי ירדו למטה- לבושים ומאורגנים ליציאה ודאגי הבין את הרמז, אין אוכל בבית. "הולכים לאכול בקניון!?" קפץ דאגי מאושר. דני הסתכל על הארי, חייך ואמר "בהחלט!" לאחר כרבע שעה הצליחו הארי, דני ודאגי לגרור את טום לקניון ללכת לאכול. "פיצה!!!" צרח דאגי כשראה את דוכן הפיצות ורץ לשם במהירות. "יתבגר? הוא כבר לא." אמר דני וצחק עם הארי וטום שהלכו אחרי דאגי ללא ברירה אך עם קצת רצון, לדוכן הפיצה. "אפשר מגש פיצה משפחתי?" אמר דאגי בעודו מלקק את שפתיו בחיוך ומשפשף את ידיו זו בזו. "תשע פאונד ו... אתה לא דאגי פוינטר?" ענתה המוכרת והחזירה לדאגי בשאלה. "זה אני" התגאה דאגי. המוכרת הסתכלה על דאגי, העבירה את עיניה לאט אל דני, הארי וטום, עיניה קפצו אל השידה שהייתה לידה עם כל הרשימות שכביכול היה שם גם את עיתון הבוקר ולפתע צרחה צעקה איומה. "אתם מקפליי!!! מקפליי!!!" צעקה המוכרת וקפצה באושר, היא הצביעה על מקפליי וצרחה כך שכל הקניון יכול היה לראות אותם. "או-או" אמר טום והסתכל אל הצדדים. הם היו מוקפים בהמון מעריצות צעירות שרצו חתימה, תצלום, חיבוק ואף נשיקה. כולם מסביב צרחו בלי הרף ורק מקפליי עמדו מוקפים ולא יידעו מה לעשות. "שם!" אמר הארי והצביע על משהו לא ברור מיוחד. "מה!?" צעק דני. "שם! אפשר לצאת משם" אמר הארי ולפני שמישהו הספיק לענות לו הוא רץ ואחריו דני, טום ודאגי לעבר היציאה. ארבעת חבריי מקפליי רצו לעבר ביתם שהיה בסביבות השלושה ק"מ מן הקניון כשאחריהם ערימת מעריצות שלא מפסיקות לצרוח או לצלם. לפתע דאגי עצר ופרס את ידיו לרוחבו כשחיוך פרוס על פניו. "מה אתה עושה?" צעק דני שהמשיך לרוץ ולהתרחק מדאגי. ומערימת המעריצות שהייתי אחריו. "מי בורח מבנות? בנות" חייך דאגי כשחצי מהבנות התנפלו עליו וחצי אחר המשיך לרדוף אחרי טום, דני והארי. אחרי כמה דקות הגיעו טום, דני והארי לביתם. טום נעל את כל הדלתות במהירות בעוד דני והארי סוגרים את כל התריסים בבית. "אני לא רוצה לדעת מה יהיה מחר... או בכל יום אחר!!!" אמר הארי מתנשף ומזיע. "אתה צודק! מה יהיה מחר? בבכורה של room on the 3rd floor? אני מפחד!" צחק טום. "לא נורא, מה רע במעריצות קטנות? אם אני הייתי ילד גם אני הייתי מעריץ את עצמי!" השוויץ הארי כשבאותה השנייה פגעה לו כרית ישר בפרצוף- שנזרקה על ידי טום. שניהם צחקו ועצמו את עיניהם לאט. העייפות הייתה חזקה מרצונם והם נרדמו. בכל הזמן הזה דני היה בשירותים, אך דני הספיק להירדם אפילו יותר מהר מהם, בשירותים. לאחר כשעה וחצי נשמע צלצול הדלת. "תפתח..." לחש הארי שעיניו עצומות. "תפתח אתה..." אמר לו טום כשהוא עוד בחלום שלו. "אוף!" ראה הארי שאף אחד לא מתכוון לפתוח, אז הלך. הוא פתח בזהירות את הדלת כשעיניו עוד עצומות ופיו מפהק פיהוק גדול, אחרי הכל- הפריעו לו בשעת מנוחתו אחרי ריצה של שלושה ק"מ. "שלום לך דאגי!" אמרה הארי המופתע לאחר שפתח את הדלת. "שלום שלום!" צחק דאגי כשראו על פניו את האושר. "אז איך היה עם מעריצותיך?" שאל טום כשעיניו נפתחות לאט לאט. "כיף חיים! אתה לא מבין איזה הרגשה זה מביא כשיש לך מעריצות יפות בנות חמש עשרה! פשוט חלום! אח... בנות..." חלם לו דאגי כשטום והארי צוחקים וטופחים לו על ראשו. דאגי באמת הרגיש משהו מיוחד, אם הוא כבר מפורסם אז שילך עם זה עד הסוף- ושייתן לבנות 'כוסיות' בנות חמש עשרה להתנפל עליו בנשיקות וחיבוקים, מה רע? "אם אני מפורסם, חתיך, שרירי ושזוף אז מה אכפת לי לתרום את הגוף שלי לבנות" חייך דאגי חיוך מנצח והראה את שריריו המנופחים. הארי הסתכל על דאגי בגיחוך, קם ונתן לו אגרוף על השריר שבידו. דאגי השאיר את ידו שם שנהפכה לאדומה במקצת, הסתכל על הארי וחייך חיוך מאולץ כשבתוכו הוא מתפתל מכאבים, לאחר כמה שניות הוא ישר הוריד את ידו ואחז בה בחוזקה מכאבים. "עכשיו תשתוק, כי אם הם יעריצו פה מישהו זה לא יהיה אותך" אמר הארי וצחקק. דאגי גיחך אל הארי בכעס ואז שאל "דרך אגב, איפה דני?" "כשהגענו הוא הלך לשירותים ומאז... לא ראיתי אותו..." התערב טום ורמז על משהו. הארי הסתכל על טום ודאגי בחשדנות והלך לכיוון השירותים. טום ודאגי התקרבו גם הם ולאט לאט פתחו את ידית דלת השירותים. לפתע ראו את דני ישן על האסלה. הארי הסתכל על דאגי וטום, שלושתם חייכו חיוך זדוני והבינו את מחשבותיו של השני. "שלוש, ארבע ו..." לחש הארי כששלושתם צרחו בחוזקה לעבר אוזנו של דני. דני פתח את עיניו במהירות ובהלה וקפץ גבוה כ"כ שראשו נתקע בתקרה. הוא החזיק את ראשו מכאב הרים את ראשו- להסתכל על פרצופם של טום, הארי ודאגי. "מה אתם עושים?! משוגעים!!!" צרח דני שלא נרגע מהתקף הלב שקיבל. דני דאג להרים את מכנסיו במיידית ולסדר את תלתליו הקופצים. טום, דאגי והארי רק התגלגלו על הרצפה מצחוק, ולא אמרו דבר. "אני שונא אתכם." לחש דני והצטרף לצחוקם המתגלגל. --- תגובות
אוקיי- כמה דברים:
