Let It Go -הסוף.

[L D N]

../images/Emo15.gif Let It Go -הסוף. ../images/Emo23.gif

טוב זה נגמר. אני באמת רוצה לדעת מה דעתן על הכתיבה על העלילה, על העונה הקודמת והזאת, איזה עונה יותר אהבתם... בקיצור, כל מה שתרצו להגיד, אני ממש ישמח לדעת. היה לי ממש כיף [אבל מעייף ><] לכתוב את הפאנפיק הזה. טוב... הנה 2 הפרקים האחרונים. תהנו!

--------------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 26]: אמה הלכה ממאט ואז הוא הלך לסטיב. מאט רואה שסטיב מתגעגע לטום ושולח לו את הוידיאו של השיחה של סטיב וצ'ארלי. טום רואה את זה והוא מחליט שהוא חייב לחזור. פרק 27 -אחרי חודש- -נקודת המבט של דייב- "אז מה ג'יימס, אתה מתרגש לחזור?" אמרתי. "בערך..." ג'יימס אמר. "הדבר הראשון שאנחנו הולכים לעשות זה חזרה של הלהקה!" אמרתי וזרקתי לג'יימס את החולצה שהוא חיפש. קייטי נכנסה לחדר. "היי בנים! ג'יימס, אל תשכח שמחרתיים יש לך פסיכולוגית בשעה 11 בצהריים. אתה נוטש אותנו, הא?" היא אמרה. "כן חחחחח אבל אני יבוא לבקר... אין לי בררה אחרת. חחחח" הוא אמר. "יופי. תהנה." קייטי אמרה. "תודה." ג'יימס אמר. "בייביי" היא אמרה. "ביי קייטי!" שנינו אמרנו. הלכנו לכיוון היציאה. -נקודת המבט של רוקסי- "היי רוקסי, ארזת הכל?" הארי נכנס ואמר. "כן, בערך." אמרתי וישבתי על המיטה. "קרה משהו?" הוא שאל. בזמן הזה שהוא טיפל בי היו לנו שיחות מדהימות. הוא כבר ידע לקרוא אותי כמו ספר פתוח. "אני... לא יודעת... מפחדת." "ממה?" הוא שאל. "מלחזור לחיים. עוד חודש ומשהו לביה"ס. לאנשים שלא ראיתי מלא זמן. להסביר להם איפה הייתי. למה. וכאלה דברים." אמרתי. "תאמיני לי שיהיה טוב. כולם ממש ישמחו לראות אותך." הוא אמר וחיבק אותי. "אוי הארי... כמה שאני יתגעגע אלייך. אתה כ"כ חשוב לי עכשיו. נקשרתי אלייך כ"כ מהר... אתה כ"כ דומה לכריס בקטע הזה... זה מטורף." אמרתי. "טוב, לכי לאכול ארוחת בוקר, נעשה עוד איזה שיחת סיכום, תיפרדי מהחברים שלך מפה ואז כריס יבוא והוא ילווה אותך עד הבית, עם הטיסה והכל." -נקודת המבט של דייב- -בבית של ג'יימס- לא יכולתי לשמור את זה אצלי יותר, הייתי חייב לספר לו. אבל איך? "אז מה אתה אומר, את המפרט הזה או הזה?" ג'יימס שאל והראה לי 2 מפרטים. "אני יודע איפה רוקסי!" אמרתי. "מה?" ג'יימס היה המום. "היא לא במחנה! היא בבית חולים שמטפל בה! היא היתה איתך בביה"ח אבל היא התעוררה מהקומה והעבירו אותה לבי"ח אחר! תעזוב את המפרטים. יש לך 50 דולר? אתה חייב לטוס אליה עכשיו! יש טיסה עוד 40 דקות! הזמנתי לך כרטיס אתמול. אתה רק צריך ללכת ולשלם. מהר ג'יימס, מהר." אמרתי ורצנו לשדה התעופה, שהיה במרחק של קילומטר וחצי בערך מהבית של ג'יימס. "בהצלחה" אמרתי וחיבקתי את ג'יימס. "תודה אחי." הוא אמר והלך. -אחרי שעתיים- -נקודת המבט של ג'יימס- נסעתי במונית לבי"ח. הנהג הוריד אותי מול הבי"ח [יש כביש באמצע] ונשמתי. שאיפה, נשיפה, שאיפה, נשיפה. הנה היא!! היא יצאה מביה"ח עם עוד מישהו. -נקודת המבט של כריס- באתי לקחת את רוקסי.עמדתי ליד המעבר חציה ושלחו לי SMS. במקום לחצות את הכביש שלחתי לחבר שלי SMS והרמזור הפך לאדום. חיכיתי. עוד מישהו עמד לידי. נראה לי שהוא היה בגיל שלי. -נקודת המבט של רוקסי- אני והארי עמדנו בכניסה לביה"ח. "אז מה? אני לא יראה אותך יותר?" הוא אמר. "בטוח שתראה אותי מתישהו." אמרתי. "אני יתגעגע אלייך." הוא אמר וחיבקתי אותו. פתאום, בלי שום קשר לשום דבר, הוא נישק אותי. לא ידעתי מה לעשות, קפאתי במקום, לא עצרתי את הנשיקה אבל לא זרמתי איתה. -נקודת המבט של ג'יימס- ראיתי אותה מתנשקת עם מישהו. "רוקסייייייייי" צעקתי ורצתי בכביש. פתאום מישהו רץ אחריי. -בבית החולים- "אני מצטער גברת אבל הוא לא שרד את זה. הפגיעות במוח שלו ובבטן גרמו לדימומים פנימיים עצומים. אני מצטער. השני... הוא יחסית בסדר. יש לו זעזוע מוח והוא שבר 4 צלעות. הוא יצא מסכנה והוא אפילו מתחיל לתקשר איתנו." הרופא אמר.

 

[L D N]

../images/Emo15.gif פרק 28 ../images/Emo23.gif

מאירועי הפרק הקודם [פרק 27]: ג'יימס ורוקסי מתכוננים לעזוב את הבתי חולים. דייב אומר לג'יימס איפה רוקסי, והוא נוסע עד אליה. הוא רואה אותה ואת הארי מתנשקים ורץ לכביש הרופא מודיע שאחד מהבנים נפטר והשני במצב טוב יחסית. פרק 28 -נקודת המבט של רוקסי- ישבתי ליד המיטה שלו, שנינו שתקנו. "אני לא יכולה ככה יותר, תגיד משהו!" אמרתי. "מי זה?" הוא אמר וראיתי שכואב לו. "מה מי זה?" שאלתי. "עם מי התנשקת?" הוא אמר. "עם הארי. אח של כריס... מי שהציל אותך. הוא נישק אותי. אני לא רציתי. אני קפאתי במקום" אמרתי וירדה לי דמעה. "יש לי רק עוד שאלה אחת" ג'יימס אמר ונאנח. "שוט" אמרתי. "שהתעוררת מהקומה... חשבת עליי? ראית אותי? הרגשת משהו שהתעוררתי?" הוא שאל. "חשבתי עלייך כל הזמן. כל שניה, כל דקה, כל שעה, כל יום. נתנו לי לראות אותך קצת. אני ידעתי שאתה תתעורר, אני פשוט ידעתי. אני לא יודעת עם הרגשתי משהו... מתי התעוררת?" אמרתי. "לפני חודש וקצת, בצהריים." הוא אמר. "אני כן..." אמרתי ורעדתי. "אני כן הרגשתי... אני התעלפתי. הרגשתי משהו מהקעקוע... כאב חזק..." אמרתי. "אה." ג'יימס אמר ושוב שתק. "אתה לא רוצה להגיד לי עוד משהו? בטח עוברות לך בראש כ"כ הרבה מחשבות עכשיו." אמרתי. "כן. את מרגישה משהו אליי עכשיו?" "בטח שכן. אף פעם לא הפסקתי להרגיש. ואתה? אתה מרגיש משהו?" "את לא ראית את זה שרצתי לכביש?" הוא אמר וצחק. "כן זה לא היה ממש חכם..." הוא אמר וצחקנו. "יו אתה כזה... ג'יימס!" אמרתי. "באמת? לא ידעתי. חשבתי שאני יותר פליט של איזה בויבאנד מתחילת שנות ה-2000, בעצם, אני יכול להיות גם ג'סי מקרטני. מה, לא?" "הממ... לא. ג'סי יותר כוסון." אמרתי. "חע. מצחיק." הוא אמר. "טוב ג'יימס, אני צריכה ללכת... לאמא של כריס. להארי. לתמוך בהם. אני יחזור בערב." אמרתי והלכתי אליהם. "היי." אמרתי, הם לא ענו, ישבתי ליד הארי. "אתה יודע, באחת השיחות שהייתה לי ולו דיברנו על איך היינו רוצים את ההלוויה שלנו." אמרתי. "ו..?" הארי שאל. "והוא אמר שהוא לא רוצה הלוויה עצובה. הוא רוצה הלוויה שמחה. שאנחנו לא נבכה. שאנחנו נחייך ונספר עליו סיפורים של דברים שהוא עשה. שהפרחים שישימו על הקבר שלו יהיו לבנים, כמו דגל לבן, של הסכמה, בלי מלחמות. יש לי אפילו... יש לי אפילו מכתב שהוא כתב. מכתב שהוא אמר לי לקרוא אם יקרה לו משהו. גם אני נתתי לו מכתב. את שלי הוא לא הספיק לקרוא. שניה.. נראה לי שיש לי את זה בתיק." אמרתי. "לא חשבתי שכריס ירצה את ההלוויה שלו ככה. חשבתי שהוא היה רוצה אותה קשה כזאת, עצובה, שלאנשים יהיה קשה להמשיך." הארי אמר וניגב דמעה. "הנה זה!" אמרתי ופתחתי את המעטפה. רוקסי היקרה, את בטח עכשיו יושבת בבית שלך וקוראת את זה, אולי כבר התחילה שנת הלימודים. אני יודע שהארי סיפר לך. הטיפולים שעשו לי בביה"ח לא עזרו... הכל חזר. עכשיו אני כבר לא צריך להתמודד עם זה. אני כבר לא צריך להיכנס לדכאונות כל יום. נגמר. עכשיו יותר טוב. את בחורה מדהימה. אני אוהב אותך הכי בעולם. אבל את אוהבת את ג'יימס ואתם נועדתם להיות ביחד. בהצלחה איתו ובחיים. אני שומר עלייך מלמעלה. ואל תהיי עצובה בגללי, את צריכה לשמוח. אני רוצה שתשמחי, שתיזכרי ברגעים שעברנו ביחד. אוהב מאוד, כריס. "אומייגאד." אמרתי ובכיתי. "הוא רצה להתאבד." אמרתי ונתתי להארי לקרוא את המכתב. הוא קרא אותו וחיבק אותי. "את לא אשמה. לא הייתי צריך לנשק אותך. אפילו הוא ידע שאת וג'יימס are meant to be." הארי אמר. ההלוויה היה עצובה אבל מדהימה. הכל בלבן. הפרחים, הבגדים [חוץ משל המשפחה שלו], שמו את המוזיקה האהובה עליו ברקע. -אחרי 8 שנים- אני וג'יימס גרים בדירת סטודיו קטנה עם התינוק שלנו כריס. הלהקה של ג'יימס מצליחה מאוד, אבל הוא לא מוכן ללכת לסיבוב הופעות עולמי כי הוא לא רוצה לעזוב את כריס ואותי פה. אמה ומאט התחתנו אתמול, הייתה להם חתונה מדהימה, היא הייתה הכלה הכי יפה בעולם, כ"כ התרגשתי בשבילה. דייב חוגג עכשיו, עובר מבחורה לבחורה, אבל הוא לא מצליח למצוא את האחת שהוא באמת אוהב, הוא אומר שהוא נהנה מהסטוצים האלו אבל אפשר לראות שכואב לו. שבוע אחרי שכריס נפטר, טום חזר בשביל סטיב. הם עכשיו בתקופה של יומיים ביחד-יום הפסקה-יומיים ביחד-יום הפסקה. צ'ארלי נסע לטיול בדרום אמריקה לפני שנתיים והוא עדיין לא חזר, הוא שולח לנו אימיילים לפחות פעם בשבוע ואפשר לראות שהוא נהנה עם החבר החדש שלו, בנחמין. להארי יש חברה חדשה, קייטי, כן, האחות שטיפלה בי. ג'יימס עכשיו נכנס הביתה וסוף סוף הביא את האלבומים מהחתונה שלנו, שהיו אצל סבתא שלו, שהראתה אותם לכולם. ישבנו על הספה וראינו את האלבומים. הנה אני, בשמלה הוורדרדה שלי, עם שיער חצי ורוד – כמו בצבע של השמלה וחצי שחור, בנעלי עקב שבקושי יכולתי ללכת בהן, עם איפור מדהים ושרשרת שסבתא של ג'יימס נתנה לי. והנה ג'יימס עם החליפה שלו... הוא נראה כ"כ טוב. חיבקתי את ג'יימס חזק-חזק ובלב שלי אמרתי תודה לכריס, שהוא הציל את ג'יימס. -סוף-

 

[Be My Escape]

מי שלא אהבה את זה-קבב[שני-תרתי משמע../images/Emo3.gif]

כבר אמרתי לך מה אני חושבת

 

[L D N]

../images/Emo15.gif XDDDDDDDD

אני אולי קבב. אבל הם בטטות D:

 

[Be My Escape]

XDDDDDDDD

לילי אלן D: [אין קשר הא ><']

 

[דדפפננהה]

כ"כ כ"כ כ"כ יפהה! ../images/Emo99.gif

לא פייר שנגמרר!!

אבל את כותבת ממש יפה ומאד נהנתי לקרוא את הפיק שלך

 

[m i c k e y 15]

AWW...זה עצוב עצוב עצוב../images/Emo7.gif אבל סוף טוב../images/Emo9.gif

כ"כ אהבתי את הפיק הזה!!!! שני

 

[Lex 1]

אוי מיי גאד.. איזה עצוב ../images/Emo7.gif

אני לא מאמינה שככה נגמר, כריססס

בכל אופן, נהנתי מה-2 פרקים האחרונים חבל שאין עוד עונה.. אני לא קראתי את העונה הראשונה (

) אז אני לא יכולה להגיד מה יותר אהבתי.. אבל מאוד נהנתי מהעונה הזאת אני חושבת שאת כותבת בצורה טובה ומקורית אהבתי את הפיק שלך מאוד!

סוף מעולה ולא צפוי **עצובה**.

 

[d i s n e y girl]

מ-ד-ה-י-ם-ם-ם-ם-ם-ם-ם../images/Emo99.gif

את כותבת מהמם! אני אומרת תוציאי ספר

 

[O0NoNi0O]

פעם ממש אהבתי את הפאנפיק הזה!!

אבל נסעתי והפסקתי לקרוא ואני מתה לדעת..את יכולה לשלוח לי את העונה הראשונה והשנייה? כי אני כבר לא זוכרת. אבל את ממש מוכשרת את כותבת בצורה שונה, מעניינת יותר. נמ, שלחי לי במסן [email protected] נוני98 זה יצור, אני יודעת.