../images/Emo15.gif Let It Go
מצטערת שלא פירסמתי שבוע שעבר, שוב בעיות עם האינטרנט >< תהנו
- יום שבת עוד פרק -------------------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 17]: רוקסי לא אוהבת את המקום החדש. מאט מתקשר לאמה והיא מסבירה לו שהם לא הולכים לחזור ושהיא אוהבת את צ'ארלי. דייב נכנס לחדר של ג'יימס ואומר לו הכל. פתאום יש תזוזה בעיניים של ג'יימס. פרק 18: -נקודת המבט של דייב- "אומייגאד. ג'יימס." אמרתי והלב שלי פעם בחוזקה. יצאתי מהר מהחדר לקרוא לעזרה. אחד הרופאים בא. "ג'יי... ג'יימס?" אמרתי. הרופא בא ושאל אותי מה ראיתי. "הייתה תזוזה בעיניים שלו. כאילו שהן זזו מצד לצד." "אני מבין." הוא אמר. עברו 10 דקות ולא הייתה שום תזוזה בעיניים שלו. "אתה בטוח שראית את זה?" בן שאל וקייטי נכנסה לחדר. "לגמרי בטוח." "טוב, תקשיב מה עושים במצב כזה. אנחנו ננסה לעשות את זה שוב. תמשיך לדבר איתו." ישבתי ליד ג'יימס. "אתה יודע שהלהקה התפרקה? שבועיים לפני ה-הופעה שלנו. המנהל של המועדון אמר שאם הלהקה תעשה קאמבק הוא ייתן לנו להופיע שם. מאז שהקמנו את הלהקה חלמנו על הופעה כזאת גדולה, אתה זוכר? אתמול ניגנתי עם המפרט שאתה קנית לי מארה"ב. זה עם החתימה של טראוויס, מבלינק. כתבתי שיר עם הלחן שאתה כתבת לרוקסי.." אמרתי ושוב הייתה תזוזה בעיניים שלו, הפעם ארוכה יותר. "תמשיך לדבר איתו." הרופא אמר. "עם הלחן שאתה כתבת לרוקסי. אני זוכר את הלחן הראשון שלך, שניגנת חמש שניות ממנו ואז נקרע לך המיתר בגיטרה. אני לא אשכח את זה, זה היה כ"כ מצחיק. ובמקום ללכת ולקנות מיתר אתה למדת למבחן בהיסטוריה. אז קראתי לך geek ואתה אמרת שללהקה יקראו Dawson's geeks." אמרתי והייתה עוד תזוזה בעיניים. -נקודת המבט של רוקסי- הרגשתי משהו מוזר. נורא כאב לי הקעקוע. לא כאב. כאילו הרגשתי את הדופק שלי משם. זה היה מוזר. מאוד. כריס נכנס לחדר. "היי." הוא אמר. "היי." "איך את?" "לא טוב. אתה?" "אני בסדר דווקא. הספקתי לראות כמה חברים שלי ואת אבא שלי." "אה. נחמד לך." "הבאתי לך מתנה." "איזה?" שאלתי. הוא הוציא מהכיס שלו חבילת טאקי. "קחי" "חחחחח אתה לא נורמלי!" אמרתי וצחקתי. "יאללה את באה למשחק?" "ברור!" אמרתי והתחלנו לשחק. -נקודת המבט של דייב- הייתה תזוזה בעיניים ואז מעין מצמוץ. "ג'יימס?" שאלתי. "דייב, בבקשה תעמוד בצד." קייטי אמרה. היה עוד מצמוץ. ועוד אחד. ואז לחישה. "דייב.." התקרבתי למיטה שלו. "סלחתי." הוא אמר ובכיתי. "ידעתי! ידעתי שתקום!" צעקתי מאושר. "דייב תצא מהחדר בבקשה." הרופא אמר. רצתי למאט. "מאט!!!!" צרחתי. "מה אתה רוצה." הוא שאל והעיניים שלו היו אדומות. "הוא התעורר!!" אמרתי וחיבקתי אותו. "מי התעורר?" מאט שאל. "ג'יימס!!" "פאק!! אני לא מאמין!! אתה צוחק עליי?" הוא אמר. "ממש לא!" אמרתי והתחבקנו ובכינו ביחד, מאושר. -נקודת המבט של רוקסי- שיחקתי עם כריס טאקי וניצחתי אותו, כמו תמיד. הקעקוע ממש כאב לי. "איההההההההה", כאב חד בא, כמו סכין היישר לתוך הקעקוע. צרחתי והתמוטטתי.
מצטערת שלא פירסמתי שבוע שעבר, שוב בעיות עם האינטרנט >< תהנו
- יום שבת עוד פרק -------------------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 17]: רוקסי לא אוהבת את המקום החדש. מאט מתקשר לאמה והיא מסבירה לו שהם לא הולכים לחזור ושהיא אוהבת את צ'ארלי. דייב נכנס לחדר של ג'יימס ואומר לו הכל. פתאום יש תזוזה בעיניים של ג'יימס. פרק 18: -נקודת המבט של דייב- "אומייגאד. ג'יימס." אמרתי והלב שלי פעם בחוזקה. יצאתי מהר מהחדר לקרוא לעזרה. אחד הרופאים בא. "ג'יי... ג'יימס?" אמרתי. הרופא בא ושאל אותי מה ראיתי. "הייתה תזוזה בעיניים שלו. כאילו שהן זזו מצד לצד." "אני מבין." הוא אמר. עברו 10 דקות ולא הייתה שום תזוזה בעיניים שלו. "אתה בטוח שראית את זה?" בן שאל וקייטי נכנסה לחדר. "לגמרי בטוח." "טוב, תקשיב מה עושים במצב כזה. אנחנו ננסה לעשות את זה שוב. תמשיך לדבר איתו." ישבתי ליד ג'יימס. "אתה יודע שהלהקה התפרקה? שבועיים לפני ה-הופעה שלנו. המנהל של המועדון אמר שאם הלהקה תעשה קאמבק הוא ייתן לנו להופיע שם. מאז שהקמנו את הלהקה חלמנו על הופעה כזאת גדולה, אתה זוכר? אתמול ניגנתי עם המפרט שאתה קנית לי מארה"ב. זה עם החתימה של טראוויס, מבלינק. כתבתי שיר עם הלחן שאתה כתבת לרוקסי.." אמרתי ושוב הייתה תזוזה בעיניים שלו, הפעם ארוכה יותר. "תמשיך לדבר איתו." הרופא אמר. "עם הלחן שאתה כתבת לרוקסי. אני זוכר את הלחן הראשון שלך, שניגנת חמש שניות ממנו ואז נקרע לך המיתר בגיטרה. אני לא אשכח את זה, זה היה כ"כ מצחיק. ובמקום ללכת ולקנות מיתר אתה למדת למבחן בהיסטוריה. אז קראתי לך geek ואתה אמרת שללהקה יקראו Dawson's geeks." אמרתי והייתה עוד תזוזה בעיניים. -נקודת המבט של רוקסי- הרגשתי משהו מוזר. נורא כאב לי הקעקוע. לא כאב. כאילו הרגשתי את הדופק שלי משם. זה היה מוזר. מאוד. כריס נכנס לחדר. "היי." הוא אמר. "היי." "איך את?" "לא טוב. אתה?" "אני בסדר דווקא. הספקתי לראות כמה חברים שלי ואת אבא שלי." "אה. נחמד לך." "הבאתי לך מתנה." "איזה?" שאלתי. הוא הוציא מהכיס שלו חבילת טאקי. "קחי" "חחחחח אתה לא נורמלי!" אמרתי וצחקתי. "יאללה את באה למשחק?" "ברור!" אמרתי והתחלנו לשחק. -נקודת המבט של דייב- הייתה תזוזה בעיניים ואז מעין מצמוץ. "ג'יימס?" שאלתי. "דייב, בבקשה תעמוד בצד." קייטי אמרה. היה עוד מצמוץ. ועוד אחד. ואז לחישה. "דייב.." התקרבתי למיטה שלו. "סלחתי." הוא אמר ובכיתי. "ידעתי! ידעתי שתקום!" צעקתי מאושר. "דייב תצא מהחדר בבקשה." הרופא אמר. רצתי למאט. "מאט!!!!" צרחתי. "מה אתה רוצה." הוא שאל והעיניים שלו היו אדומות. "הוא התעורר!!" אמרתי וחיבקתי אותו. "מי התעורר?" מאט שאל. "ג'יימס!!" "פאק!! אני לא מאמין!! אתה צוחק עליי?" הוא אמר. "ממש לא!" אמרתי והתחבקנו ובכינו ביחד, מאושר. -נקודת המבט של רוקסי- שיחקתי עם כריס טאקי וניצחתי אותו, כמו תמיד. הקעקוע ממש כאב לי. "איההההההההה", כאב חד בא, כמו סכין היישר לתוך הקעקוע. צרחתי והתמוטטתי.
