../images/Emo15.gifLet It Go
טוב, אני מצטערת שלא שמתי פעמיים את הפאנפיק, אין לי זמן כמעט. יש חזרות לסופשנה וזה אומר לחזור הביתה ב-2 או 3 וללכת לישון כי אני מתה מעייפות, בתוך הזמן שנותר לי אני צריכה להכניס משפחה, חברים, לימודים ותהפוכות רגשיות. אין לי כמעט זמן לעצמי, אבל אני ישתדל לסיים את הפאנפיק עוד השבוע. סורי. ואחרי החפירה הזאת, הפאנפיק: [תהנו.] ---------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 19]: רוקסי מתעוררת ומבקשת מכריס שלא יגיד לרופאים והוא מסכים, ג'יימס מתחיל להתאושש ומכיר את קייטי, קייטי אומרת שייקחו כמה חודשים לג'יימס להתאושש. פרק 20: -יום אחרי- -נקודת המבט של סטיב- היה לי טלפון. זה היה ההוא החדש שאני צריך לעשות איתו עבודה בהיסטוריה. אין לי מה לעשות בחיים חוץ מללמוד עם מישהו להיסטוריה. אני משתגע, כבר כמה ימים שלא ראיתי את טום ודווקא היום כשהוא חוזר אני צריך לעשות את העבודה הזאת. עניתי. "הלו?" הוא אמר. "היי. טוב אתה בא? אני מקווה לסיים את זה עד מקסימום 1." "מה 1? עכשיו 10 וחצי!" "טוב נראה. תבוא, ביי." אין לי כוח לזה, אני רוצה את טום. -נקודת המבט של ג'יימס- אבא נכנס לחדר. הוא הסתכל עליי. חייך. "היי אבא" לחשתי. "היי ג'יימס." הוא אמר. "אבא מה קרה לי?" שאלתי אותו. "אתה התאבדת והיית בתרדמת." "למה התאבדתי? איך? כמה זמן הייתי בתרדמת?" "אני לא יודע למה, אבל עשית את זה עם כדורים. היית כמה שבועות בתרדמת. אני ממש שמח שקמת." הוא אמר וחייכתי. לא ידעתי מה להגיד לו. דיברנו קצת ואז אחת האחיות נכנסה עם מעיל או חלוק או משהו כזה ורוד ופתאום משהו במוח שלי אמר רוקסי, רוקסי, רוקסי. "רוקסי?" שאלתי. "מה?" אבא שלי אמר. "מה זה רוקסי? מי זה?" "אתה לא זוכר אותה?" "אני רק מרגיש שאהבתי אותה מאוד. זאת הייתה אמא שלי?" "לא. אתה אהבת אותה יותר מכל דבר בעולם. היית מוכן לעשת הכל בשבילה, וגם עשית הכול בשבילה." האחות הביאה לי שוקו בשקית, כמו שתמיד היה לי בבית. כמו שהייתי שותה בין החזרות של הלהקה, עם מייט. "טוב אני ממש מצטערת אבל אתה תצטרך ללכת.." האחות אמרה לאבא שלי. "אוקיי. תגידי, מתי חבר טוב שלו יוכל לבוא לבקר?" הוא שאל. "אפילו היום." היא אמרה ואבא יצא מהחדר. אכלתי ואז מאט נכנס. "אומייגאד ג'יימס!" "מייט!" "יואו אני לא מאמין שאני רואה אותך! זה מטורף. אני כל יום חשבתי עליך, אם התעוררת." "כן אני התעוררתי." אמרתי וחייכתי. "זה מה שלומך?" הוא שאל. "ככה ככה. קשה לי לקום מהמיטה וכל זה." אמרתי. "אה." מאט אמר. "מייט? אתה תוכל להביא לי את הגיטרה מהבית שלי?" "בטח, את הישנה?" "כן." "יואו תודה!" "חחחח בכיף" מאט אמר. " אז מה, מה הרגשת בקומה?" "כלום?" אמרתי ושנינו צחקנו. "מי זאת רוקסי?" שאלתי. "רוקסי.. היא... הממ... היא הייתה חברה שלך." "אה ונפרדנו?" שאלתי. "לא." "אז איפה היא?" "היא בחו"ל, היא לא תחזור לפה בחודש הקרוב ואי אפשר ממש לתקשר איתה." מאט אמר. "אהה היא במחנה?" "כן, משהו כזה..." הוא אמר. המשכנו לדבר. הוא סיפר לי מה קרה עם דייב ועם רוקסי, עם אמה, עם צ'ארלי ועם עוד כמה אנשים... -נקודת המבט של סטיב- צ'ארלי בא אליי הביתה והתחלנו את העבודה. לא הייתי ממש בפוקוס, חשבתי על טום. "הכל טוב איתך אחי?" צ'ארלי שאל. "לא, לא ממש. חבר שלי חוזר מחו"ל אחרי מלא זמן שלא ראיתי אותו וכנראה שאני אוכל לראות אותו רק מחר." -נקודת המבט של צ'ארלי- וואי, נראה לי שממש אכפת לו מחברים שלו. הוא בטח מהאנשים שהחברים והידידות שלהם הם כל החיים שלהם. הוא דווקא נראה לי בחור סבבה.
טוב, אני מצטערת שלא שמתי פעמיים את הפאנפיק, אין לי זמן כמעט. יש חזרות לסופשנה וזה אומר לחזור הביתה ב-2 או 3 וללכת לישון כי אני מתה מעייפות, בתוך הזמן שנותר לי אני צריכה להכניס משפחה, חברים, לימודים ותהפוכות רגשיות. אין לי כמעט זמן לעצמי, אבל אני ישתדל לסיים את הפאנפיק עוד השבוע. סורי. ואחרי החפירה הזאת, הפאנפיק: [תהנו.] ---------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 19]: רוקסי מתעוררת ומבקשת מכריס שלא יגיד לרופאים והוא מסכים, ג'יימס מתחיל להתאושש ומכיר את קייטי, קייטי אומרת שייקחו כמה חודשים לג'יימס להתאושש. פרק 20: -יום אחרי- -נקודת המבט של סטיב- היה לי טלפון. זה היה ההוא החדש שאני צריך לעשות איתו עבודה בהיסטוריה. אין לי מה לעשות בחיים חוץ מללמוד עם מישהו להיסטוריה. אני משתגע, כבר כמה ימים שלא ראיתי את טום ודווקא היום כשהוא חוזר אני צריך לעשות את העבודה הזאת. עניתי. "הלו?" הוא אמר. "היי. טוב אתה בא? אני מקווה לסיים את זה עד מקסימום 1." "מה 1? עכשיו 10 וחצי!" "טוב נראה. תבוא, ביי." אין לי כוח לזה, אני רוצה את טום. -נקודת המבט של ג'יימס- אבא נכנס לחדר. הוא הסתכל עליי. חייך. "היי אבא" לחשתי. "היי ג'יימס." הוא אמר. "אבא מה קרה לי?" שאלתי אותו. "אתה התאבדת והיית בתרדמת." "למה התאבדתי? איך? כמה זמן הייתי בתרדמת?" "אני לא יודע למה, אבל עשית את זה עם כדורים. היית כמה שבועות בתרדמת. אני ממש שמח שקמת." הוא אמר וחייכתי. לא ידעתי מה להגיד לו. דיברנו קצת ואז אחת האחיות נכנסה עם מעיל או חלוק או משהו כזה ורוד ופתאום משהו במוח שלי אמר רוקסי, רוקסי, רוקסי. "רוקסי?" שאלתי. "מה?" אבא שלי אמר. "מה זה רוקסי? מי זה?" "אתה לא זוכר אותה?" "אני רק מרגיש שאהבתי אותה מאוד. זאת הייתה אמא שלי?" "לא. אתה אהבת אותה יותר מכל דבר בעולם. היית מוכן לעשת הכל בשבילה, וגם עשית הכול בשבילה." האחות הביאה לי שוקו בשקית, כמו שתמיד היה לי בבית. כמו שהייתי שותה בין החזרות של הלהקה, עם מייט. "טוב אני ממש מצטערת אבל אתה תצטרך ללכת.." האחות אמרה לאבא שלי. "אוקיי. תגידי, מתי חבר טוב שלו יוכל לבוא לבקר?" הוא שאל. "אפילו היום." היא אמרה ואבא יצא מהחדר. אכלתי ואז מאט נכנס. "אומייגאד ג'יימס!" "מייט!" "יואו אני לא מאמין שאני רואה אותך! זה מטורף. אני כל יום חשבתי עליך, אם התעוררת." "כן אני התעוררתי." אמרתי וחייכתי. "זה מה שלומך?" הוא שאל. "ככה ככה. קשה לי לקום מהמיטה וכל זה." אמרתי. "אה." מאט אמר. "מייט? אתה תוכל להביא לי את הגיטרה מהבית שלי?" "בטח, את הישנה?" "כן." "יואו תודה!" "חחחח בכיף" מאט אמר. " אז מה, מה הרגשת בקומה?" "כלום?" אמרתי ושנינו צחקנו. "מי זאת רוקסי?" שאלתי. "רוקסי.. היא... הממ... היא הייתה חברה שלך." "אה ונפרדנו?" שאלתי. "לא." "אז איפה היא?" "היא בחו"ל, היא לא תחזור לפה בחודש הקרוב ואי אפשר ממש לתקשר איתה." מאט אמר. "אהה היא במחנה?" "כן, משהו כזה..." הוא אמר. המשכנו לדבר. הוא סיפר לי מה קרה עם דייב ועם רוקסי, עם אמה, עם צ'ארלי ועם עוד כמה אנשים... -נקודת המבט של סטיב- צ'ארלי בא אליי הביתה והתחלנו את העבודה. לא הייתי ממש בפוקוס, חשבתי על טום. "הכל טוב איתך אחי?" צ'ארלי שאל. "לא, לא ממש. חבר שלי חוזר מחו"ל אחרי מלא זמן שלא ראיתי אותו וכנראה שאני אוכל לראות אותו רק מחר." -נקודת המבט של צ'ארלי- וואי, נראה לי שממש אכפת לו מחברים שלו. הוא בטח מהאנשים שהחברים והידידות שלהם הם כל החיים שלהם. הוא דווקא נראה לי בחור סבבה.
