../images/Emo150.gifהיי ויווש
רציתי להגיב רק בנוגע לזה שהתלבטת אם לתת לבן שלך כדורים... אני מתאר לעצמי שלכל ההורים יש את ההתלבטות הזו - אם לתת כדורים (במיוחד פסיכיאטריים) או לא. אין לתרופות, במיוחד לא לתרופות פסיכיאטריות סטיגמה טובה במיוחד. אבל חייבים לזכור כמה דברים: הרפואה מתקדמת, גם הרפואה הפסיכיאטרית, והרופאים יודעים יותר ולכדורים יש פחות השפעות לוואי. הגוף - כולל התנהגויות - בנוי על מאזן ביוכימי של חומרים מסוימים שנמצאים בו. חוסר איזון יכול לגרום בדיוק לתופעות ההתנהגותיות והרגשיות שמופיעות אצל הבן שלך. תרופות פסיכיאטריות - כמו תרופות רגילות - עובדות על החומרים המסוימים הללו בגוף שלנו. ואולי הדבר הכי חשוב, כשהבן שלך מרביץ, מפריע, אולי הוא גם היפראקטיבי - אין בו שקט ורוגע - זה פוגע גם בו - לא מבינים אותו, קשה לו לתקשר יותר במצבים האלה (מה שאולי יותר מעלה לו את סף התסכול ומעורר בו יותר את ההתנהגויות הללו והרגשות הללו). כמו כן, גם למערכת (ואולי בתור אמא לפי דעתך המערכת פחות מעניינת אותך - בצדק - אבל הרי המערכת היא זו שנמצאת איתו - כלומר במועדונית או בבית הספר) יש את הקשיים שלה איתו - הרי מדובר בבני אדם, שאני בטוח שמצד אחד הם אוהבים מאוד את הילד שלך ומשקיעים בו, אבל מצד שני - כשהילד מתפרץ וקשה לתקשר איתו - הרי זה גם משפיע עליהם - גורם להם להיות מתוסכלים יותר, קשה להם יותר להתמודד עם הילד ולכן בסופו של דבר גם הילד נפגע מזה, אם זה בגלל שהם לא מסוגלים לשבת איתו בלימוד, או להוציא אותו לטיול או לחוויות אחרות הקשורות בבית הספר/המועדונית, וזה חבל... בכל מקרה אני מאחל לך ולילד חיים שקטים ורגועים עד כמה שניתן ותתייעצי עם הרופא משפחה או הפסיכיאטר שנתן לך את התרופות חשוב למצוא את האיזון הנכון שירגיע את הילד שחר
רציתי להגיב רק בנוגע לזה שהתלבטת אם לתת לבן שלך כדורים... אני מתאר לעצמי שלכל ההורים יש את ההתלבטות הזו - אם לתת כדורים (במיוחד פסיכיאטריים) או לא. אין לתרופות, במיוחד לא לתרופות פסיכיאטריות סטיגמה טובה במיוחד. אבל חייבים לזכור כמה דברים: הרפואה מתקדמת, גם הרפואה הפסיכיאטרית, והרופאים יודעים יותר ולכדורים יש פחות השפעות לוואי. הגוף - כולל התנהגויות - בנוי על מאזן ביוכימי של חומרים מסוימים שנמצאים בו. חוסר איזון יכול לגרום בדיוק לתופעות ההתנהגותיות והרגשיות שמופיעות אצל הבן שלך. תרופות פסיכיאטריות - כמו תרופות רגילות - עובדות על החומרים המסוימים הללו בגוף שלנו. ואולי הדבר הכי חשוב, כשהבן שלך מרביץ, מפריע, אולי הוא גם היפראקטיבי - אין בו שקט ורוגע - זה פוגע גם בו - לא מבינים אותו, קשה לו לתקשר יותר במצבים האלה (מה שאולי יותר מעלה לו את סף התסכול ומעורר בו יותר את ההתנהגויות הללו והרגשות הללו). כמו כן, גם למערכת (ואולי בתור אמא לפי דעתך המערכת פחות מעניינת אותך - בצדק - אבל הרי המערכת היא זו שנמצאת איתו - כלומר במועדונית או בבית הספר) יש את הקשיים שלה איתו - הרי מדובר בבני אדם, שאני בטוח שמצד אחד הם אוהבים מאוד את הילד שלך ומשקיעים בו, אבל מצד שני - כשהילד מתפרץ וקשה לתקשר איתו - הרי זה גם משפיע עליהם - גורם להם להיות מתוסכלים יותר, קשה להם יותר להתמודד עם הילד ולכן בסופו של דבר גם הילד נפגע מזה, אם זה בגלל שהם לא מסוגלים לשבת איתו בלימוד, או להוציא אותו לטיול או לחוויות אחרות הקשורות בבית הספר/המועדונית, וזה חבל... בכל מקרה אני מאחל לך ולילד חיים שקטים ורגועים עד כמה שניתן ותתייעצי עם הרופא משפחה או הפסיכיאטר שנתן לך את התרופות חשוב למצוא את האיזון הנכון שירגיע את הילד שחר