ימים עמוסים עוברים עלי

מעיןבר

New member
../images/Emo151.gifימים עמוסים עוברים עלי../images/Emo178.gif

אולי תהיתן לאן נעלמתי
אולי לא
אבל אחרי מסר חמוד מאפרת הבקר החלטתי שהגיע הזמן לעדכן אתכן קצת
. אז זה לא הרבה - העומס בעבודה רב, כל דקה מחשב פנויה מנוצלת לעבודה אם על ידי ואם על ידי עמיתי. מדי פעם אני מצליחה לגנוב כמה דקות ולעיין
אבל על לכתוב אין מה לדבר
. גם הערבים עמוסי פעילות ובנוסף לכל המחשב ב
שוב עושה צרות >וירוס זדוני< אז המעט שאני מצליחה להגיע למחשב פשוט לא מנוצל מפאת התקיעות. מה שמסביר את היעדר השרשור המוחלט שלי ושלכן
שמתן
להודעה המשונה שלי מלפני יומיים
זו הייתה אמורה להיות עבודת שרשור לתפארת עד שנתקע לי המחשב... ויש לי כ"כ הרבה מה לענות, אני לא מספיקה לקרוא את שרשורי אשת השבוע המעניינם, יש לי רעיון לנושא לדיון יש פה דברים שקורים ואני פשוט לא מספיקה להגיב. אז קצת במרוכז:
ברוכות הבאות כל המצטרפות החדשות - מותר גם לפני הלידה
לנובי המותשת ולמאיה הנקרעת. קשים חיים פה בארץ...
גמני אמא מזניחה לכלבותי האהובות - כ"כ הזדהיתי.
ציפי - קחי מהעיצות את מה שמתאים לך ומכל היתר תתעלמי. לפעמים מסתתרים שם טיפים טובים גם אם יש תחושה מעצבנת שמתערבים לך.
יעל י - תתחדשי על הניק
מאשה - ספורט ואני לא חברים, אצלי לא תמצאי תשובות.
אוזה - גמני מאלה שבחרו לא בהתקן ולא בגלולת אלא בשמ"פ + קונדומים.
מירב - מקווה שכל הבחינות עברו בשלום וברוכה השבה אלינו.
קוקה - ברכות על ה"אי הריון"
אמא של עופרי - כל הכבוד על מסע הרכש
זה כל מה שהספקתי - מקווה לחזור לפעילות בהקדם.
 

yaelia

New member
../images/Emo24.gif קחי את הזמן

תעבדי אבל לא יותר מדי, וכשיהיה לך זמן תשובי בכוחות מחודשים.
 

מעיןבר

New member
והנה משהו נחמד שקיבלתי../images/Emo13.gif

חומר למחשבה - מתי כל זה יגמר את נכנסת להריון, מתחילים בחילות, כל הבוקר את מבלה בשירותים וחושבת: מתי כל זה יגמר... בחודשים האחרונים קשה לך לשבת, לשכב, לעמוד, צרבת, קוצר נשימה, בעיות שינה, את חוטפת מכות עם הרגליים בכליות (מבפנים) וחושבת : מתי כל זה יגמר... אחרי 12-18 שעות צירים את נכנסת לחדר ! לידה, נושמת, נושפת, לוחצת, לא לוחצת, וחושבת : מתי כל זה יגמר... את מביאה אותו הביתה, לילה ראשון הוא לא ישן, צועק, את לא ישנה דקה וחושבת: מתי כל זה יגמר... אחרי 3-4 חודשים ללא שינה את דומה לזומבי, המציאות שלך – פיפי, קקי, ציצי ואת חושבת: מתי כל זה יגמר... הוא מתחיל לישון 8-10 שעות ויחד עם זה לזחול/ללכת/לרוץ את מרימה את כל תחולת הדירה לגובה 2 מטר, הוא לומד להשיג דברים בעזרת כיסא ואת חושבת : מתי כל זה יגמר... הוא הולך לכיתה א' את עוזרת לו בשיעורי בית, אסיפות הורים, פעילות חברתית וחושבת: מתי זה יגמר... הוא מתגייס, את לא ישנה בלילות, בשישי שבת הוא חוזר, מביא חברים - חברות, הם רועשים כל הלילה, בבוקר את מוציאה ארגזי בירה ריקים וחושבת : מתי כל זה יגמר... הוא עושה פסיכומטרי, את דואגת, הוא מתקבל ללימודים, מבחנים, דאגות, הרצאות, עבודות, הגשות, ואת חושבת : מתי כל זה יגמר... אז... יום אחד הוא חוזר הביתה ואומר: אמא, זאת אישתי... היא בהריון... יהיה לנו ילד... ואז את מבינה שהכל רק מתחיל
 

ליילה

New member
אני לא יודעת למה בדיוק, אבל הקטע

הזה גרם לי פשוט לדמוע.... אולי זה ההורמונים, אולי בגלל שזה כתוב בזכר ישר ראיתי את אהד מול העיניים, ולחשוב שיום אחד הוא יבוא ויגיד - אמא זו אישתי אנחנו בהריון... פשוט נראה לי בלתי נתפס ממש... ואולי כי פתאום אני חושבת על ההורים שלי, שרחוקים כל כך ואני מתגעגעת אליהם כל כך , ועכשיו גם אני אמא...
 

יעלי9

New member
מצחיק, מצחיק... אבל עמוק../images/Emo3.gif

כל פעם אני מעכלת מחדש עד כמה ילד זה "לכל החיים". לכאורה משפט פשטני ומובל מאליו אבל גם אחרי שנה אני עדיין מופתעת מהטוטאליות. יום אחד הבנתי שאוטוטו אני כשאני אני אחזור עיפה מהעבודה אני לא אוכל סתם לרקוד, לשיר ולטייל בגן
אלא שוב אצטרך לעשות שיעורי בית בחשבון
 
התגעגענו! ../images/Emo140.gif

באמת תהיתי לאן נעלמת (ומה זה השרשור ההורמונלי שנותר בודד
). מקווה שהדברים יסתדרו בקרוב, ושתחזרי לנוכחות מלאה
!
 

משוש30

New member
קחי את הזמן אנחנו לא נעלבות ולא

כועסות אבל גם לא שוכחות ותמיד נשמח שתחזרי אלינו ברוגע
 
למעלה