ההלכה האחרונה בחלק אורח חיים של ה``שולחן ערוך`` עוסקת בפורים קטן. שם פוסק הרמ``א שלא להרבות בסעודות ביום זה, אך מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים. והוא מסיים: ``וטוב לב משתה תמיד``. זה פסוק במשלי. ראיתי הסבר יפה מדוע מסיים הרמ``א את חלק אורח חיים בפסוק זה? אם נשים לב, ההלכה הראשונה בה מתחיל הרמ``א את אורח חיים פותחת בפסוק: ``שויתי ה` לנגדי תמיד`` .. זה כלל גדול בתורה. אם כן, מי שמקיים את שויתי ``תמיד`` אזי הוא ``טוב לב תמיד``.
