מגילת רות

../images/Emo158.gif../images/Emo172.gifמגילת רות../images/Emo172.gif../images/Emo158.gif

תקציר.... מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב. לאחר זמן לא רב אלימלך אבי המשפחה מת, ובניה של אותה משפחה, כיליון ומחלון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות ועורפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני בניו ונותרת רק נעמי אם המשפחה ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר ולאחר שהיא נעמי שומעת כי הרעב ביהודה הפסיק, היא מחליטה לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה. עורפה שומעת בקולה וחוזרת למשפחתה, אך רות מתעקשת לדבוק בה ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" ואף מצהירה באוזניה שרק המוות יפריד ביניהן. לאחר שהן חוזרת לבית לחם הולכת רות לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. וכך חיו להן נעמי ורות בקושי ובדוחק רב. לאחר זמן מה מבחין בה בעז, בעל השדה, ומבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר. כנראה הייתה צעירה יחסית אליו, ולכן הוא לא מבקש את ידה. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בעז, קרוב משפחה רחוק שלה, היא יועצת לרות ללכת בלילה אל הגורן ולפתות אותו, וכך להיות לו לאישה. רות שומעת בקולה ולמחרת המפגש המרגש בלילה, בעז מחליט לקחת אותה לאישה. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות ד,כא-כב). שושלת המלכות של בית דוד הינה מצאצאיהם. סיפור שלא מבייש טלנובלות על הקשר המיוחד בין כלה וחמותה וסיפור אהבה בין עשיר לענייה ויותר מזה הזרע למלכות דוד
בזכות נעמי החכמה נוצר הקשר הרומנטי בין רות לבעז
חג שמח
 

עליזה 63

New member
חלות הכתר .הגיע במייל

חלות הכתר .הגיע במייל בערב שבועות חזרתי הביתה מבית הספר מוקדם מהרגיל. "היום ילדים", אמרה המורה, "חשוב שתנוחו היטב בשעות הצהריים, כדי שתוכלו להשתתף לפחות בחלק הראשון של ´תיקון ליל שבועות´ ". שמחנו מאוד על השחרור המוקדם, ורצנו לבתינו להתכונן לחג. נכנסתי הביתה, ומצאתי את אימא עומדת במטבח, מכינה חלות לחג. אימא שמחה מאוד לראותנו, ומיד נתנה בידי קערה וכף כדי לעזור לה בהכנות. ובעודה עומדת ולשה החלה אימא לשיר. לשה ושרה, מרדדת ושרה, ומפעם לפעם כשהיא מטה את ראשה, חוטף אני חופן צימוקים מתוך קערה המונחת על השולחן ולועס אותם לתאבון. כשהוציאה אמי את החלות מן התנור קראתי בשמחה: "כתר! הנה כתר!". כל החלות היו בדמות כתרים. שאלתי את אמי מדוע אפתה היום חלות שונות מכל הימים, והיא סיפרה לי: "בחג השבועות, ביום שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, ירדו מלאכים מן השמים ושמו כתרים על ראשם של בני ישראל. וכל אותו יום נשאו בני ישראל כתרים אלה כבני מלאכים. ולזכר מעשה זה מעלה אני כתרים לשולחן החג". "ואבא, גם הוא היה שם?" שאלתי את אמי. "כן בני. גם אביך היה שם. כלומר, נפשו הייתה שם יחד עם שאר נשמות ישראל, והיא ראתה הכל ושמעה הכל". "וגם על ראשי הניחו כתר?" הוספתי לשאול, "כן, בוודאי. איזו שאלה היא זאת." "איפה הכתר?" שאלתי, "אני רוצה לראות אותו". "טוב, בני, כשתהיה ילד טוב, תזכה לראות את הכתר של אביך וגם את שלך". בליל החג העלתה אמי שתי חלות זהובות לראש השולחן, והם נצצו שם כשני כתרים מופלאים. אבא בצע את הלחם וחילק פרוסה לכל אחד מבני הבית. אימא חייכה ואמרה לי: " הנה בני, הנה אתה מקבל חלק מן הכתר". נזכרתי בדברי אמי וביקשתי מאבא שיראה לי את הכתר שלו. אבא השתומם ואמר: "אין לי כתר". אבל אמא נכנסה לדבריו ושאלה: "מה פירוש אין לך כתר? הרי כשהיית בהר סיני, קיבלת כתר מן המלאכים האין זאת?" "קיבלתי. אכן קיבלתי- כולנו קיבלנו כתרים", אמר אבי, "אבל אחר כך לקחו מאתנו את הכתרים". "מדוע?" שאלתי בצער. "כי חטאנו ועשינו עגל זהב. וכשראו המלאכים את העגל באו ולקחו מאתנו את כתרי הזהב", אמר אבי. "אבל אמא אמרה לי שיש לך כתר!" התעקשתי. "ואני רוצה לראות אותו". "אמא צודקת", אמר אבא במבוכה, "כאשר הוכתרתי לרב, שמו כתר תורה על ראשי. אבל כתר זה אינו עשוי זהב. כתר זה יש לו צורה של כובע". "תראה לי את הכובע", ביקשתי. אבא הראה לי את השטריימל החגיגי והצהוב שהוא נושא בשבת וחג. וכאשר הניח אותו לראשו ראיתי מה יפה הוא, מהודר ככתר ממש. ואבי סיפר, כי סבי, אבי אמי, נתן לו את הכובע הזה במתנה ביום חתונתו, כששמו כתר רבנות לראשו. כי רבני פולין ורוסיה קוראים לכובע הזה בשם כתר. וכתר כזה- מין כובע פרווה כזה- נהגו ללבוש גם המלכים הכוזרים שהתגיירו. ומהם עבר כובע זה, הנקרא "כובע מלכים" אל הרבנים. "גם אני רוצה כובע מלכים", אמרתי לאבי. "טוב בני, אם תלמד תורה ותהיה רב בישראל, יהיה גם לך כובע כזה", הבטיח לי אבי, "אבל עליך ללמוד הרבה". השעה התאחרה. אמא קראה לי לישון. אבל אני רציתי להישאר עם אבא ותלמידיו שערכו ´ תיקון ליל שבועות´. גם אני רציתי ללמוד כמו אבא ולקבל כתר מלכות כמו שלו. לאט לאט נעצמו עיני, וחלמתי חלום. ובחלום אמא מכניסה אותי לחדר מלא אור ואורחים והרבה חלות בדמות כתר. מלך הכוזרים לוקח את כל הכתרים ומגיש אותם לאבא, כדי שיבחר אחד מהם למעני. אבא לוקח כתר אחר כתר, ומניח אותם על ראשי, אבל אף אחד מהם אינו הולם אותי. אחדים קטנים מדי, אחרים גדולים. והנה מצא אבא כתר אחד העשוי לפי מידתי. הוא ליטף את לחיי ואמר: בני, למדת יפה היום. וכבר מגיע לך כתר. והוא שם את הכתר על ראשי. ברגע שנפקחו עיני, ראיתי את אבא גוחן מעלי ומניח את השטריימל שלו על ראשי, כי כיפתי נשמטה בשנתי, ואין לשכב בחדר שיש בו ארון קודש בגילוי ראש. נרדמתי שנית. למחרת סיפרתי לאבא את חלומי. וכשיצאתי איתו לבית הכנסת, הבטתי בשטריימל שעל ראשו, והרגשתי ממש כבן מלך.
 

nataly36

New member
האמת שהסיפור הזה תמיד עושה לי תחושה לא נוחה

העצב הנורא השזור לכל אורכו. הגורל המאכזר לאנשים טובים. ההשפלה שבפיתוי שלה..... הרי גם כאשר בועז אומר לרות שלא תלך לשדות אחרים הוא מדגיש שהוא יאמר לנערים ש"לא יגעו בה ולא יפגעו בה לרעה" - מכאן אפשר להבין שאותן עניות שהיו מלקטות גם היו קורבנות של אלימות והטרדה מינית.... - קשה. זה מדגיש גם את המצב הירוד של הנשים אז. את המעמד שלא איפשר להן לעבוד כאשר הגבר שלהן היה מת. שהיה צריך להתאמץ מאד כדי שנעמי תוכל לרשת שטחים של בעלה המנוח.... אני אוהבת את אמיתות התנ"ך. את העובדה שלא מייפים מציאות ולא ממציאים דברים שלא היו ובכל זאת זה קשה לי.
 
נגעת לליבי בדברייך...

ברור הוא שמעמד הנשים אז היה קשה ועגום כל כך... ולפעמים נראה לי במצבים מסויימים שגם כיום.... ובכל זאת הסיפור הזה הוא כמו סיפור סינדרלה עתיק... משתדלת להתחבר לתקווה לניצוץ הקטן שקיים שיש סיכוי לשינוי שיש סיכוי לאהבה גם אם היא נראית בלתי אפשרית לאור המעמדות
תודה שהראית זווית אחרת לסיפור מגילת רות
 
למעלה