"באנו חושך לגרש.."-מיני סקר

[joyjoy]

../images/Emo16.gif"באנו חושך לגרש.."-מיני סקר../images/Emo16.gif

הדרכה ועבודה עם ילדים ונוער בפנימיות, יכולה להיות שוחקת ביותר

. במדינתנו היקרה, זהו אינו מקצוע מתוגמל כראוי מבחינה כספית

, וגם ככה רבים הם המתנדבים לעבודה זו. בנוסף המערכת שאנו פוגשים גם היא פעמים רבים מתגלה כמלאת פינות חשוכות של הזנחה, חוסר מקצועיות, שחיתות, או אפילו אדישות

, לא פעם במהלך השנה יש רגעים שנגמרת הרוח במפרשים, והמנוע מתקרר קצת, ובכל זאת אנחנו ממשיכים להיות שם שעה אחר שעה, יום אחרי יום, ופעמים רבות שנה אחר שנה

.... והשאלה היא למה ? מה משאיר אתכם בתפקיד, מה מאיר לכם את החושך ברגעים הקשים, מהו המקור שמחמם את לבכם ומניע את המשך העבודה והנתינה שלכם ? לקראת חנוכה בואו ניזכר כולנו בנקודות האור בעבודה שלנו ושיהיה לכם חג מלא אור ,חום ואהבה

Joy

 

[כ ת ו מ י ת]

אז ככה.....

לפני כמה ימים חניך שלי דיבר לידי בטלפון עם אחותו הגדולה. הוא רצה לדעת מתי היא תבוא לבקר אותו (לי לא יצא עדיין להכיר את האחות הזו) והוא אמר לה כך.... 'תקשיבי, אני רוצה שתבואי כשהמדריכה שלי, זו שאני אוהב, תהיה. אני רוצה שתכירי אותה' דבר שכזה ממלא אותי לחודש ימים לפחות.

 

[joyjoy]

מקסים

מרגש מאד. בהקשר הזה היה ילד בביתן שעבדתי בו [כל משפחתון נקרא ביתן בפנימייה] שכשהגיע היה מאד קשוח כלפי חוץ ולא החצין שום גילויי חיבה וגם אחרי שנה הסכים לחבק או להביע חיבה כלפי המדריך אך לא כלפי הנשים בסביבה אני , אם הבית או העובדת הסוציאלית , היו לו כמובן דרכים עקיפות לומר שאיכפת לו והוא אוהב ורוצה בחברתנו אבל בניגוד לשאר הילדים שמאד חפצו בחיבוק וחום ונתנו וקיבלו ברצון מגע חם הוא שמר מרחק ושיחק אותה קשוח ואז כשהייתי בחופשה בתקופה מסוימת וחזרתי אחריה ,הוא אמר לי מאד בפשטות "התגעגעתי" וכשפתחתי את זרועותיי לחבק אותו התרפק עליי בשמחה, ובמשך זמן רב הלכתי עם חיוך ענקי בלב בזכותו.

 

[כ ת ו מ י ת]

הכי כיף בעולם!!!

את עובדת במשפחתון? בני כמה הילדים?

 

[joyjoy]

../images/Emo9.gif

זאת פנימייה קהילתית שהילדים בה בגילאים 7-15 כרגע אני עדיין בחופשת לידה עם בתי [הארכתי את החופשה] ולא בטוח שאחזור לשם, אנחנו שוקלים למצוא מקום שמשלב גם מגורים [גם בעלי מדריך אגב, הכרנו בפנימייה

]

 

[כ ת ו מ י ת]

../images/Emo65.gifמזל טוב!!

איזה כיף לך. גם אני רוצה חופשה!! מה זה אומר בדיוק פנימייה קהילתית? כמה ילדים בקב'? כמה אנשי צוות? איזה יופי. לפחות יצא לך משהו שווה מהפנימייה....

 

[joyjoy]

אני ארחיב

כשאהיה פחות שפוכה מעייפות איתך הסליחה

 

[ג שם]

פנימיה קהילתית

נשאיר את השמחהשמחה לישון, ולך ניתן קישור. (בשבוע הבא ינתן מבחן) גשם.

 

[joyjoy]

תודה גם ממני ג שם !

הוספתי את הקישור לקישורים שלנו מאמר קולע, ואגב אני עבדתי בפנימייה המוזכרת שם

מעניין למה ציינו רק אותה, בכל אופן תודה על הקישור שלך שמחהשמחה או בקיצור ג'וי

 

[ג שם]

זוהי "פנימיית המודל"

הפנימייה היחידה שנבנתה במיוחד על מנת לשמש כפנימייה קהילתית. שאר הפנימיות הקהילתיות נבנו על בסיס של פנימיות שכבר פעלו וקלטו בעבר ילדים מכל רחבי הארץ. בשאר הפנימיות הקהילתיות נעשה תהליך הדרגתי שבו עם השנים נקלטו יותר ילדים מהקהילה הקרובה והוקמו משפחתונים קהילתיים בתוך פנימיה עם קליטה ארצית. אני יודעת שבפנימייה בלוד המודל לא כל כך עבד במובן של חזרה מלאה של הילדים הביתה, אם כי לדעתי רוב הילדים מרויחים גם מעצם הקרבה של ההורים לפנימיה ומהיכולת לשמור איתם על קשר, בניגוד , לדוגמא, לילדים מחולון, שהושמו בעבר בפנימייה בעכו וראו את הוריהם אחת לשבועיים בחופשות. לא כל כך ברור למה העסק לא עבד בלוד (יש פנימיות אחרות בהם רוב הילדים הוחזרו הביתה בתום שלוש שנים), אני מניחה שזה קשור קצת למאפייני הילדים וההורים שהופנו ללוד, לפנימיה וליכולת של לשכת הרווחה (שלא ממש קיימת בלוד) להשקיע משאבים במשפחות. ותודה על המחמאות על המאמר, אני מכירה באופן די אישי את הכותבת שלו

 

[joyjoy]

כתומית

בהחלט יצא לי משהו שווה מהפנימייה

ואגב חופשה - התחלתי להתגעגע לילדים עוד לפני שיצאתי לחופשה רק מהידיעה שהפרידה קרבה למזלי כיוון שאני עדיין גרה קרוב ובעלי עובד שם אני רואה את הילדים המון ונשארת מעודכנת עם מה שקורה איתם. ספציפית בפנימייה שאני עבדתי שאגב מוזכרת במאמר שצירפה לך ג שם יש שלושה משפחתונים בכל משפחתון עד 12 ילדים, ביום רגיל אמורים להיות אם בית שגם ישנה עם הילדים, ש"ש לכל ביתן ומדריך/ה. בעיניי אחד הקשיים הבולטים בפנימייה הקהילתית הוא שהיא מבוססת על הסכם שיתוף פעולה עם ההורים [הם מחוייבים לפחות על פי חתימתם לימי ביקור ולמעורבות] אולם רבים המקרים המצערים שהם אינם עומדים בחלקם, אינם מגיעים לביקורים ואף לא לטיפולים המוצעים להם ע"י מרכז הוריםילדים שבמקום, וזה פוגע בפעילות השוטפת כי היא מבוססת על שיתוף הפעולה הזה. ובנוסף במקור פנימייה קהילתית אמורה להכין את המשפחה והילד לכך שתוך מספר שנים הילד יחזור לביתו [לכן גם אינו מנותק מקהילתו ומבית ספרו] אבל בפועל המודל הזה לא כל כך מוכיח את עצמו עדיין ברוב המקרים הילדים שבגרו וגדלו עוברים לפנימיות אחרות. לעוד שאלות .. אני פה.. עד גל העייפות הבא....

 

[כ ת ו מ י ת]

תודה על המאמר וההסברים.

זה כל פעם מדהים אותי מחדש - זה שיש בארצנו הקטנטונת כל כך הרבה מסגרות לילדים שנאלצים מסיבה זו או אחרת לצאת מביתם. אני מסתכלת על הבנות הפרטיות שלי ואני ממש לא מצליחה לדמיין שום סיטואציה בה הן יהיו רחוקות ממני.

 

[מורי לנצח]

האור הפרטי שלי

מה שנותן לי את הכוח אלה החיבוקים כל היום כשאני מגיעה לעבודה וכשהם הולכים לישון ומבררים מי ישן איתם בלילה ומי מעיר אותם. וגם כיף לי שיש להם את השיחות האלה של מי המדריך הכי טוב בקבוצה ואז יש את אלה שהכי מחוברים אלי שיושבים ומגינים על כבודי. וגם את זה שהן אומרים שיותר כיף כשאני נשארת איתם ביום שישי בערב כי איתי יותר כיף

 

[joyjoy]

היי מורי ../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

אין כמו הרגעים והחיבוקים לפני השינה

זה החלק של היום שהכי אהבתי של אחד על אחד....

 

[my sTar]

../images/Emo42.gif

זה בטח יישמע כבר נורא בנאלי, אבל באמת הנקודות אור הקטנות האלה, שהבנות שלי מחבקות אותי או מחייכות אליי.. וגם הכי כייף לשמוע מהמדריכות האחרות שבנות שלי אמרו להם שאני מדריכה טובה ושהן אוהבות אותי. ובכלל.. הבנות שלי כפרה עליהם, הם פשוט עושות לי אור בלב..

 

[joyjoy]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif