../images/Emo16.gif בוקר טוב פורום - יום ב' ../images/Emo20.gif
<img border=0 src=https://timg.co.il/f/Emo96.gif> לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו.
דפוס הלילות מתחיל לקבל צורה קבועה. שינה טובה ורצופה עד אחרי חצות. קימה לשירותים, כדור שינה, המשך שינה שהפעם היה די מקוטע, י. קם עוד פעמיים-שלוש לאחר כדור השינה, אבל בסופו של דבר ישן עד 6 בבוקר פחות או יותר. וגם אני.
היום יום עצוב לעם ישראל. יום הזיכרון לחללי צה"ל. כל בית וכל משפחה מתעטפים בכאב ובצער ובזיכרון ביום הזה. איני יודעת עד כמה חולי האלצהיימר מסוגלים לזכור, למרות שחשבתי תמיד שאת חוויות המלחמה י. לעולם לא ישכח. הוא מדור תש"ח, לוחם גבעתי בתש"ח, מפורצי הדרך לנגב, שלחמו על משלטי הצומת, גבעה 69, גבעה 113, נגבה, יבנה וכו'.
י. איבד המון מחבריו לכיתה מהגימנסיה ומחבריו לפלוגה ותמיד תמיד דיבר עליהם וזכר אותם והתאבל עליהם. בכל מפגש עם חברים תמיד העלו את זכר הנופלים ותמיד החליפו חוויות מהתקופה ההיא, שלדעתי היתה ה-חווייה המכוננת של בני דורו. לצערי, היום כבר אינו זוכר הרבה מהתקופה ההיא. הוא כבר לא מספר כלום. אפילו לא חוזר על הסיפורים שפעם היה חוזר עליהם שוב ושוב. אבל שמתי לב שהוא מקשיב לתוכניות הזיכרון בטלוויזיה בעניין רב. יכול להיות שמשהו בתוכו עדיין מבין ומזדהה עם גודל היום וקדושתו.
בשביל י. יום הזיכרון תמיד היה יום קדוש שבו היה מתכנס בתוך עצמו ובתוך אבלו וצערו ואף פעם לא הצליח וגם לא רצה לעבור את התפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות ובשבילנו גם יום העצמאות היה תמיד יום עצוב. אף פעם לא חגגנו ולא בילינו ביום הזה. הוא תמיד הוקדש לזכר הנופלים. י. היה יושב ומתבונן ברשימת הנופלים שמשודרת בערוץ 33 ועובר שם אחר שם ומחכה לראות את שמות חבריו הנופלים וכשהיה רואה אותם, זה היה כאילו שזכרם בכל זאת קיים לא רק בליבו אלא בלב העם.
<img border=0 src=https://timg.co.il/f/Emo16.gif> יהי זכרם של הנופלים ברוך. מאחלת יום קל לכ-ו-ל-ם.
בוקר טוב ישראל!
<img border=0 src=https://timg.co.il/f/Emo96.gif> לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו.
דפוס הלילות מתחיל לקבל צורה קבועה. שינה טובה ורצופה עד אחרי חצות. קימה לשירותים, כדור שינה, המשך שינה שהפעם היה די מקוטע, י. קם עוד פעמיים-שלוש לאחר כדור השינה, אבל בסופו של דבר ישן עד 6 בבוקר פחות או יותר. וגם אני.
היום יום עצוב לעם ישראל. יום הזיכרון לחללי צה"ל. כל בית וכל משפחה מתעטפים בכאב ובצער ובזיכרון ביום הזה. איני יודעת עד כמה חולי האלצהיימר מסוגלים לזכור, למרות שחשבתי תמיד שאת חוויות המלחמה י. לעולם לא ישכח. הוא מדור תש"ח, לוחם גבעתי בתש"ח, מפורצי הדרך לנגב, שלחמו על משלטי הצומת, גבעה 69, גבעה 113, נגבה, יבנה וכו'.
י. איבד המון מחבריו לכיתה מהגימנסיה ומחבריו לפלוגה ותמיד תמיד דיבר עליהם וזכר אותם והתאבל עליהם. בכל מפגש עם חברים תמיד העלו את זכר הנופלים ותמיד החליפו חוויות מהתקופה ההיא, שלדעתי היתה ה-חווייה המכוננת של בני דורו. לצערי, היום כבר אינו זוכר הרבה מהתקופה ההיא. הוא כבר לא מספר כלום. אפילו לא חוזר על הסיפורים שפעם היה חוזר עליהם שוב ושוב. אבל שמתי לב שהוא מקשיב לתוכניות הזיכרון בטלוויזיה בעניין רב. יכול להיות שמשהו בתוכו עדיין מבין ומזדהה עם גודל היום וקדושתו.
בשביל י. יום הזיכרון תמיד היה יום קדוש שבו היה מתכנס בתוך עצמו ובתוך אבלו וצערו ואף פעם לא הצליח וגם לא רצה לעבור את התפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות ובשבילנו גם יום העצמאות היה תמיד יום עצוב. אף פעם לא חגגנו ולא בילינו ביום הזה. הוא תמיד הוקדש לזכר הנופלים. י. היה יושב ומתבונן ברשימת הנופלים שמשודרת בערוץ 33 ועובר שם אחר שם ומחכה לראות את שמות חבריו הנופלים וכשהיה רואה אותם, זה היה כאילו שזכרם בכל זאת קיים לא רק בליבו אלא בלב העם.
<img border=0 src=https://timg.co.il/f/Emo16.gif> יהי זכרם של הנופלים ברוך. מאחלת יום קל לכ-ו-ל-ם.
בוקר טוב ישראל!