WallFlower
New member
../images/Emo16.gif "הנער" - חלק א'
טוב...זאת האגדה: בנובמבר 1940 הוכנסו כל היהודים מאזור העיר וארשה שבפולין לשכונה הענייה ביותר בוארשה, האזור נסגר בחומה ובלא אישור לא יכלת לצאת או להכנס לגטו. גטו וארשה היה גדול בגטאות וצפוף במיוחד. הרעב והמחלות היו חריפים מאוד. בגטו וארשה חיה משפחת שנקרמן. משפחת שנקרמן הייתה משפחה עשירה מאוד ומכובדת מאוד, אבי המשפחה יוסף היה אחד מיועציהם של היודנראט בגטו וארשה מה שהקנה לו זכויות רבות בגטו וקשרים רבים עם הצד הנאצי שניהל את הגטו. ליוסף היו שלושה בנים - ישראל, לורנס ואברהם. לישראל היו ארבעה ילדים, ללורנס 7 ילדים ולאברהם היה ילד אחד ויחיד - מארק. מארק היה הנכד האהוב על יוסף. הוא היה החכם ביותר והרגיש ביותר מכל הנכדים. הוא היה חבר בתנועת נוער והיה פעיל במחתרת שהפעילה התנועה בגטו. כשהנאצים החלו לפנות את היהודים למחנות ההשמדה, אף אחד לא חשד אפילו לא לרגע שהיהודים נרצחים במחנות. רוב היהודים בגטאות חשבו שהם נלקחים למחנות עבודה. במכסה הראשונה שדרשו הנאצים נשלחה למחנה השמדה משפחתו של ישראל - הוא אישתו וארבעת ילדיו. יוסף לא חשד שהם נרצחו כשעודד את משפחת בנו לורנס לצאת במכסה החמישית. אך כשנקרא הוא עצמו ונכדו האהוב מארק, החלו להגיע ידיעות באמצעות, המחתרת של תנועת הנוער של מארק, שהיהודים לא עובדים במחנות החדשים אליהם נשלחו אלא נרצחים במשאיות גז, בבורות ירי ובתאי גזים. יוסף חשש לגורלו של מארק והחל לנצל את הקשרים הרבים שיצר עם הנאצים וביחוד עם קצין נאצי ששמו היה פון ברדן. הוא הציע כסף רב בתמורה למחיקתו של מארק מהמכסה, אך מה שהוא לא ידע זה שבמקום כל אדם שנמחק מהרשימה צריך היה לרשום אדם אחר. פון ברדן לקח את הכסף אך לא יידע את יוסף בקשר למגבלה היחידה והקשה. כשהגיע היום, בו נצטרכו יוסף ומארק להגיע לתחנת הרכבת בה יובלו למחנה ההשמדה, נשאר מארק בדירת המשפחה. הוא נפרד לשלום מסבו וחזר לפינה בה נהג להתכרבל בשעות היום כשהלחם אזל והרעב כמעט הכריע אותו. "שנקרמו, יוסף מספר 65499 לקרון מספר 6" , יוסף נתן מבט אחד לאחור לחיים שהיו לו בגטו והחל בעלייה לקרון "שנקרמן, מארק מספר 65500 לקרון מספר 6", יוסף הופתע לשמוע את שמו של נכדו, הוא נעצר במקומו. כשאף אדם משורת האנשים הארוכה לא צעד קדימה לכיוון הרכבת הקצין פון ברדן החל ללכת לכיוונו של יוסף , יוסף תקע את מבטו ברווח שבין הרמפה לקרונות הרכבת. "יש לך קשר לשנקרמן מארק?" שאל כאילו לא ידע שזה נכדו."אני לא מבין...אתה אמרת ש..." אמר יוסף, "יש לך קשר לשנקרמן מארק?" חזר פון ברדן על שאלתו, אך כעט הוא כיוון את רובו הישר לחזו של יוסף. "כן.. זהו נכדי אבל אתה אמרת ש..." ירייה אחת קטעה את משפטו. פון ברדן ירה ביוסף בחזו. אך יוסף לא מת. "פון ברדן!" קרא "אתה אמרת...הכסף... עשינו מה שאמרת...". פון ברדן הפנה את גבו אל יוסף והחל לחזור למקום בו עמד, הוא החווה בידו לעבר יוסף ושלושה חיילים נאציים חסונים קרבו אליו וזרקו אותו מן הרמפה אל הפסים. כשהרכבת החלה לסוע, נשמעו צרחותיו של יוסף. ארבעה חיילים נאציים וסמל נאצי אחד פרצו את הדלת. "היכן הנער?" שאל הסמל את הוריו המבוהלים. " אני כאן" אמר מארק בחולשה, הוא ישב בפינתו, החלון שלידו היה פתוח וחתול עמד על מדרגות החירום שהיו מחוברות לחלון. ארבעה קנים של רובה כוונו אליו " 'שתיים, 'חד, ירה!" צעק הסמל. ארבעה כדורים של רובה פילחו את גופו של מארק. דם ניתז על הקיר ומעוצמת הקול, קפץ החתול ממדרגות החירום, ובנפילתו הפך את פחי הזבל שמתחתם. הנאציים פרצו בצחוק עליז, החזירו את הרובים לכתפם ויצאו, אחד אחרי השני, מהדירה.
טוב...זאת האגדה: בנובמבר 1940 הוכנסו כל היהודים מאזור העיר וארשה שבפולין לשכונה הענייה ביותר בוארשה, האזור נסגר בחומה ובלא אישור לא יכלת לצאת או להכנס לגטו. גטו וארשה היה גדול בגטאות וצפוף במיוחד. הרעב והמחלות היו חריפים מאוד. בגטו וארשה חיה משפחת שנקרמן. משפחת שנקרמן הייתה משפחה עשירה מאוד ומכובדת מאוד, אבי המשפחה יוסף היה אחד מיועציהם של היודנראט בגטו וארשה מה שהקנה לו זכויות רבות בגטו וקשרים רבים עם הצד הנאצי שניהל את הגטו. ליוסף היו שלושה בנים - ישראל, לורנס ואברהם. לישראל היו ארבעה ילדים, ללורנס 7 ילדים ולאברהם היה ילד אחד ויחיד - מארק. מארק היה הנכד האהוב על יוסף. הוא היה החכם ביותר והרגיש ביותר מכל הנכדים. הוא היה חבר בתנועת נוער והיה פעיל במחתרת שהפעילה התנועה בגטו. כשהנאצים החלו לפנות את היהודים למחנות ההשמדה, אף אחד לא חשד אפילו לא לרגע שהיהודים נרצחים במחנות. רוב היהודים בגטאות חשבו שהם נלקחים למחנות עבודה. במכסה הראשונה שדרשו הנאצים נשלחה למחנה השמדה משפחתו של ישראל - הוא אישתו וארבעת ילדיו. יוסף לא חשד שהם נרצחו כשעודד את משפחת בנו לורנס לצאת במכסה החמישית. אך כשנקרא הוא עצמו ונכדו האהוב מארק, החלו להגיע ידיעות באמצעות, המחתרת של תנועת הנוער של מארק, שהיהודים לא עובדים במחנות החדשים אליהם נשלחו אלא נרצחים במשאיות גז, בבורות ירי ובתאי גזים. יוסף חשש לגורלו של מארק והחל לנצל את הקשרים הרבים שיצר עם הנאצים וביחוד עם קצין נאצי ששמו היה פון ברדן. הוא הציע כסף רב בתמורה למחיקתו של מארק מהמכסה, אך מה שהוא לא ידע זה שבמקום כל אדם שנמחק מהרשימה צריך היה לרשום אדם אחר. פון ברדן לקח את הכסף אך לא יידע את יוסף בקשר למגבלה היחידה והקשה. כשהגיע היום, בו נצטרכו יוסף ומארק להגיע לתחנת הרכבת בה יובלו למחנה ההשמדה, נשאר מארק בדירת המשפחה. הוא נפרד לשלום מסבו וחזר לפינה בה נהג להתכרבל בשעות היום כשהלחם אזל והרעב כמעט הכריע אותו. "שנקרמו, יוסף מספר 65499 לקרון מספר 6" , יוסף נתן מבט אחד לאחור לחיים שהיו לו בגטו והחל בעלייה לקרון "שנקרמן, מארק מספר 65500 לקרון מספר 6", יוסף הופתע לשמוע את שמו של נכדו, הוא נעצר במקומו. כשאף אדם משורת האנשים הארוכה לא צעד קדימה לכיוון הרכבת הקצין פון ברדן החל ללכת לכיוונו של יוסף , יוסף תקע את מבטו ברווח שבין הרמפה לקרונות הרכבת. "יש לך קשר לשנקרמן מארק?" שאל כאילו לא ידע שזה נכדו."אני לא מבין...אתה אמרת ש..." אמר יוסף, "יש לך קשר לשנקרמן מארק?" חזר פון ברדן על שאלתו, אך כעט הוא כיוון את רובו הישר לחזו של יוסף. "כן.. זהו נכדי אבל אתה אמרת ש..." ירייה אחת קטעה את משפטו. פון ברדן ירה ביוסף בחזו. אך יוסף לא מת. "פון ברדן!" קרא "אתה אמרת...הכסף... עשינו מה שאמרת...". פון ברדן הפנה את גבו אל יוסף והחל לחזור למקום בו עמד, הוא החווה בידו לעבר יוסף ושלושה חיילים נאציים חסונים קרבו אליו וזרקו אותו מן הרמפה אל הפסים. כשהרכבת החלה לסוע, נשמעו צרחותיו של יוסף. ארבעה חיילים נאציים וסמל נאצי אחד פרצו את הדלת. "היכן הנער?" שאל הסמל את הוריו המבוהלים. " אני כאן" אמר מארק בחולשה, הוא ישב בפינתו, החלון שלידו היה פתוח וחתול עמד על מדרגות החירום שהיו מחוברות לחלון. ארבעה קנים של רובה כוונו אליו " 'שתיים, 'חד, ירה!" צעק הסמל. ארבעה כדורים של רובה פילחו את גופו של מארק. דם ניתז על הקיר ומעוצמת הקול, קפץ החתול ממדרגות החירום, ובנפילתו הפך את פחי הזבל שמתחתם. הנאציים פרצו בצחוק עליז, החזירו את הרובים לכתפם ויצאו, אחד אחרי השני, מהדירה.
