אדם יקר מאוד הלך מאיתנו...
לפני כארבע שנים, בהיותי בן 14 בלבד, אחרי ששמעתי רבות וטובות על האדם ומפעלו, החלטתי לראשונה ללכת לבקר בארכיון התיאטרון הקאמרי. כשהגעתי נחשפתי למקום מקסים, ולבנאדם מקסים עוד יותר, שפתח בפניי בצניעות הכל-כך אופיינית לו את המגרות, הספרים, הקלטות, הראה לי, הסביר לי ושיתף אותי. ואני, נער די צעיר ש"חולה" תיאטרון מאז שהוא זוכר את עצמו, הסתכלתי על כל מה שנגלה לפני בעיניים בורקות, לא יודע אין לבלוע את כל המקום הזה ומה שיש בו.... עם הזמן המשכתי להגיע לארכיון לעיתים יותר ויותר קרובות, ואני זוכר איך כל פעם כשהייתי נכנס בדלת של כניסת האמנים של הקאמרי והולך לכיוון הארכיון הייתה אוחזת בי מחדש ההתרגשות הזאת לקראת הפגישה עם זאב ועם מפעלו העצום. לפני שנה רצה הגורל וזאב היה אחד השופטים בפסטיבל בת ים לתיאטרון חובבים שבו הופעתי עם קבוצת התיאטרון שבה לקחתי חלק במשך שנים. באותו פסטיבל כל שופט רואה רק הצגות מסוימות, ואיכשהו יצא שזאב ראה את ההצגה שלי. לפני תחילת ההצגה התוודע לי שהוא באולם, והתרגשתי מאוד מהידיעה הזו. באותה ההצגה שיחקתי ילד והייתי לבוש בפיג'מה, ומספר ימים אחרי זה כשהתקשרתי אליו ואמרתי לו "היי, מדבר שגיא, מה נשמע?"... הוא אמר לי "תגיד הילד עם הפיג'מה.." זאב היה אדם יקר מאין כמוהו, הוא ידע לעזור בכל דבר, לייעץ ולתת מענה לכל בקשה שהופנתה אליו. הוא היה בעל ידע ובקיאות אין סופית בעולם התיאטרון, אבל מעל הכל הוא היה אדם צנוע מאין כמוהו, אדיב, חברותי, אדם שאין, לא היה ולא יהיה שני לו. אני לא מצליח לדמיין מישהו אחר מנהל שם במקומו את הארכיון הנפלא הזה, אם כי אני חושב שחובה להמשיך ולקיים את המקום הזה. לפני כחודש וחצי הייתי שם, לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאראה את זאב. הוא עוד הבטיח להשיג לי קלטת כלשהי, כנראה שזה כבר לא יצא... זאב הוא אבדה גדולה מכדי לתאר אותה במילים, עצוב, עצוב מאוד שבנאדם יקר ואהוב כל-כך הלך מאיתנו. אני בטוח ששמור לו מקום של כבוד בגן עדן. יהי זכרו ברוך.
