זכרון

[ענן כבד]

../images/Emo16.gifזכרון

לבני דורון . היום חל יום הולדתך ה-23 שש שנים עברו ואינך . "ליד קברך שמעתי את הלמות החיים דבורה עברה מפרח לפרח ציפורני החתול פרחו בגוון צהוב . השמש הפציעה מבין העננים לרגע נעלמה כיבתה את חומה פועלים הסתובבו חייי שגרה . ומנגד ישבתי על ידך ליד המצבה גלשו הדמעות . האם הרגשת ? דמעות של געגועים וכאב אין סופי דמעות של יגון והחמצה . דמעות של אין אונים . והשאלה שכול הזמן מרחפת למה? בראשי חלפו מחשבות . למעלה הבטתי לשמים לפגוש את עיני הגורל . אך הוא את מבטו הסית להתעמת עם אמא שאבדה את בנה לא רצה . לזכרך בני שלי. כול כך מתגעגעת . דורון שלנו ,לפתע חלה בלוקמיה. נפטר ב4.4.03 באחת נעלם . תודה לך אילנה על ימים של תמיכה . על ימים של הקשבה

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif

 

[דנה של רותם]

../images/Emo16.gif../images/Emo14.gif

בשבילי באופן אישי, יום ההולדת הוא היום הכי קשה בשנה.

 

[אמאשלילד]

|../images/Emo10.gif

 

[חיה אש]

../images/Emo7.gif../images/Emo14.gif../images/Emo201.gif

 

[דליה ח]

../images/Emo24.gifשש שנים בלי דורון

מצטערת שלא הייתי כאן בימים האחרונים, אני מרגישה פספוס שלא הייתי , אבל אני תמיד איתך. בכל יום בשנה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שתיקשרנו וחשבתי לעצמי שאת כבר "וותיקה" ויותר קל לך. אצלנו זה היה מאוד טרי. עכשיו אני יותר "חכמה". אני יודעת שככל שעובר הזמן זה יותר ויותר קשה. אין לי מילים יפות להרגיע, אז אני מחבקת אותך בכל ליבי......................דליה

 

[ענן כבד]

דליה

ישנם ימים וישנם אחרים והאחרים הם המוקשים .ועוד יום הולדת משאיר שובל ריק והזמן לא מרפא הוא מכביד יותר ,וכול כך כבד כבד כאבן .וממשיכים ,ממשיכים עם המחשבות והגעגועים הבלתי נסבלים . תודה דליה על החיבוק שהגיע .

 

[שרון123]

איזה כאב נוראי../images/Emo14.gif

מצטערת שלא כתבתי לך בתאריך היומולדת. לא מכיוון שלא ידעתי, או מכיוון שלא רציתי, רק מתוך ההזדהות העמוקה, וחוסר אפשרות למצוא מילות נחמה בימים קשים אלה. ליבי כל כך כל כך איתך.....

 

[ענן כבד]

שרון

לפעמים גם לא כותבים וזה בסדר . ימים עוברים ואני קוראת ,מזדהה לא מגיבה אבל נמצאת בפורום. חברי הפורום הם קודם כול הכוח המזכיר להמשיך שהגלים גבוהים ד . בכול אופן תודה על התיחסות . ובאותה נשימה התבוננתי בתמונות שהעלית ושמחתי על הבנים החמודים שלך . נכנסתי גם לאתר של בתך .הכאב משותף .

 

[yazi22]

../images/Emo201.gif

מצטער שלא הייתי כאן. איך יום שמח הופך להיות עצוב יותר ויותר. ודורון - תמיד בן 17, ותמיד נשאר גם זכרון החיוך שלו. ואין שום דבר, ולו הזעיר, שאנחנו יכולים לעשות. רק לשתף ולהשתתף.