המורה יצחק
New member
../images/Emo16.gif חנן שמוקלר ז"ל
חנני היקר, כעת אני במחלף אשדוד לכיוון צפון, בנסעי לבית העלמין... מקום משכבך הנצחי, עולות בי מחשבות נוגות שאני רק מסוגל להעלותם על הכתב. איני מסוגל לבטא אותם בקול רם. איש לא ידע כמה הערכה לי אליך! ברשותך אפרט מעט, לו היית קורא, היית אומר לי במבטאך היחודי:"תפסיק, תפסיק!" ברשותך חנן, הפעם, לא אשמע לך ולא אפסיק! הכרותנו הראשונה הייתה אי-שם בחורף 1989 (לפני 17 שנים!, מי היה מאמין...), אימי ע"ה נזקקה לשרות נט"ן ת"א, חלפו להם מספר דקות ואכן ברוב פאר והדר הגיע נט"ן ת"א וטיפל בבצקת ולא שכח להרגיע את הבן הלחוץ. "המצב רציני אך יהיה בסדר", טרחת להסביר לי, בנועם וברוגע עם טפיחה על הכתף. הגענו לבי"ח איכילוב, אמי הוכנסה ע"י מלאכי נט"ן ת"א למיון (הישן), כעבור מס' דקות יצאת אלי. מגולח למשעי ומשופם, מבושם, לבוש בהידור ומעונב תחת החלוק הירוק. שוב הרגעת. תמכת. הייתי בטוח שאתה הרופא, עד שהבנתי מפיך שאתה מתנדב. מתנדב במד"א. הארגון הנפלא הזה שמציל חיים. הסברת לי על צבעי החלוק ועל ההיררכיה בין צוות הנט"ן ובהגיע אמבולנס "לבן" הסברת לי מה ההיררכיה שם. "כן, גם אתה יכול" אמרת ונתת את ה"פוש" האחרון לו הייתי זקוק. ואכן בחודש מאי באותה השנה כבר התייצבתי בגדוד המתנדבים בת"א (אז בקומה השלישית) עם תעודות וניירות ואני חבר בגדוד המתנדבים במד"א ת"א. משמרות ראשונות, מבוכה, הלם, קשיי קליטה, לחץ וכו' ואתה טורח ומחבר ביני לבין אנשי צוות שייבדלו לחיים: ארז, נחום, ניסים ועוד אנשים יקרים. ואני בטוח שאתה זוכר אותי מאותה שיחה בלילה חורפי בכניסה למיון באיכילוב. עובר הזמן, אני מתקדם במערכת, יוצא ומסיים בהצלחה קורס מדריכי ע"ר, מתברג במערך ההדרכה הארצי ואתה ממשיך ומפרגן. תומך ומחייך. גם בהיותי אחראי הדרכה בת"א אתה משכנע אותי לרוץ לבחירות ובא לברכני כחבר הנהלה בסניף ת"א. כשצריך, אינך שוכח ונמצא שם כדי למסור לי תמונות שהגיעו אליך...טוב לא נפרט, זה בינינו. הופ, הזמן עושה את שלו. אני חובש/נהג אמבולנס בתחנה: תאונה ראשונה. נזק ראשון לאמבולנס (דן 37): חשש. חרדות. ואתה שם: מרגיע כרגיל: "יהיה בסדר, אין ממה לחשוש. תגיד ת'אמת. הכל יהיה בסדר". כצפוי, כך היה. חנני, אתה זוכר את הויכוח עם... אני בעקשנותי, מחופר בעמדותיי. בלתי ניתן להזזה. עד שהתערבת. "בשבילך הכל", אמרתי. תגיד, כלום לא עיצבן אותך? אף לא כעסת? למרות כל מה שעבר עליך, איך זה? ממה אתה עשוי??? היום אני יודע, בשר ודם כמו כולנו. אך ניחונת במתנת-אל נדירה: חכמת חיים. וכשמך כן אתה: בעל חן אדיר ונדיר. מי יעמוד בקסמך? מי נשאר אדיש מולך? איש יקר. גם כאשר עברנו דירה והעתקנו את משכננו מת"א, עדיין זכרת ותמיד פרגנת! לימים באחת משיחותינו, בין שבח אחד על היוגורט, לשבח אחר על מוצר נפלא אחר של "תנובה" שם עבדת עם שכני נתנאל, שאלתיך האם זוכר הנך את שיחתנו באיכילוב בחורף 89. התפלאת ושאלת שוב:"בזכותי אתה במד"א?" - "היה שווה!" אמרת. אענה לך שוב: חנן בזכותך אני מתנדב מד"א. לזכותך אחוזים נכבדים בחייהם של הניצולים אותם זכיתי להציל. אני וחניכיי! ...עברתי את "בר אילן" ותיכף אפנה ימינה לכיוון מזרח, ל"בית החיים - ירקון". כשמדובר בך אין לי מילה אחרת, אתה תחיה לנצח! ...אני רואה את השילוט המורה כי מתקרבים, אני צריך לקצר... לסיכום דבריי, אודה מקרב לב... על היותך אתה. על הדחיפה שנתת לי לבוא ולהקלט במערכת כה חשובה ומצילת חיים. על הזכות שנפלה בחלקי להכירך. על היותך מורה-דרך עבורי ללמוד מה עיקר בחיים ומה פחות חשוב. ... אני שומע את ישראל מספיד ואומר את ההשכבה ואני מצטרף: חנן, תנוח בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי אדמת הקודש, כנאמר על הטמונים בארץ-ישראל כאילו טמונים הם תחת המזבח המכפר. תשכב בשלום ומנוחתך כבוד בגן-עדן בחלקת "מצילי החיים". תהא נשמתך צורה בצרור החיים, אמן! נ"ב, בטח תפגוש שם המון אנשים ולא תזכור מניין הם מכירים אותך, אלה הם מטופליך/מעריציך. שנים רבות נהג אמבולנס מתנדב (ומצטיין ארצי) במד"א לא הולכים ברגל. בטוחני שרבים עוד מתביישים ממך, נהג אמבולנס! היה שלום, חבר! זכרך ברוך! איציק כהן ב' באייר ה' תשס"ו
חנני היקר, כעת אני במחלף אשדוד לכיוון צפון, בנסעי לבית העלמין... מקום משכבך הנצחי, עולות בי מחשבות נוגות שאני רק מסוגל להעלותם על הכתב. איני מסוגל לבטא אותם בקול רם. איש לא ידע כמה הערכה לי אליך! ברשותך אפרט מעט, לו היית קורא, היית אומר לי במבטאך היחודי:"תפסיק, תפסיק!" ברשותך חנן, הפעם, לא אשמע לך ולא אפסיק! הכרותנו הראשונה הייתה אי-שם בחורף 1989 (לפני 17 שנים!, מי היה מאמין...), אימי ע"ה נזקקה לשרות נט"ן ת"א, חלפו להם מספר דקות ואכן ברוב פאר והדר הגיע נט"ן ת"א וטיפל בבצקת ולא שכח להרגיע את הבן הלחוץ. "המצב רציני אך יהיה בסדר", טרחת להסביר לי, בנועם וברוגע עם טפיחה על הכתף. הגענו לבי"ח איכילוב, אמי הוכנסה ע"י מלאכי נט"ן ת"א למיון (הישן), כעבור מס' דקות יצאת אלי. מגולח למשעי ומשופם, מבושם, לבוש בהידור ומעונב תחת החלוק הירוק. שוב הרגעת. תמכת. הייתי בטוח שאתה הרופא, עד שהבנתי מפיך שאתה מתנדב. מתנדב במד"א. הארגון הנפלא הזה שמציל חיים. הסברת לי על צבעי החלוק ועל ההיררכיה בין צוות הנט"ן ובהגיע אמבולנס "לבן" הסברת לי מה ההיררכיה שם. "כן, גם אתה יכול" אמרת ונתת את ה"פוש" האחרון לו הייתי זקוק. ואכן בחודש מאי באותה השנה כבר התייצבתי בגדוד המתנדבים בת"א (אז בקומה השלישית) עם תעודות וניירות ואני חבר בגדוד המתנדבים במד"א ת"א. משמרות ראשונות, מבוכה, הלם, קשיי קליטה, לחץ וכו' ואתה טורח ומחבר ביני לבין אנשי צוות שייבדלו לחיים: ארז, נחום, ניסים ועוד אנשים יקרים. ואני בטוח שאתה זוכר אותי מאותה שיחה בלילה חורפי בכניסה למיון באיכילוב. עובר הזמן, אני מתקדם במערכת, יוצא ומסיים בהצלחה קורס מדריכי ע"ר, מתברג במערך ההדרכה הארצי ואתה ממשיך ומפרגן. תומך ומחייך. גם בהיותי אחראי הדרכה בת"א אתה משכנע אותי לרוץ לבחירות ובא לברכני כחבר הנהלה בסניף ת"א. כשצריך, אינך שוכח ונמצא שם כדי למסור לי תמונות שהגיעו אליך...טוב לא נפרט, זה בינינו. הופ, הזמן עושה את שלו. אני חובש/נהג אמבולנס בתחנה: תאונה ראשונה. נזק ראשון לאמבולנס (דן 37): חשש. חרדות. ואתה שם: מרגיע כרגיל: "יהיה בסדר, אין ממה לחשוש. תגיד ת'אמת. הכל יהיה בסדר". כצפוי, כך היה. חנני, אתה זוכר את הויכוח עם... אני בעקשנותי, מחופר בעמדותיי. בלתי ניתן להזזה. עד שהתערבת. "בשבילך הכל", אמרתי. תגיד, כלום לא עיצבן אותך? אף לא כעסת? למרות כל מה שעבר עליך, איך זה? ממה אתה עשוי??? היום אני יודע, בשר ודם כמו כולנו. אך ניחונת במתנת-אל נדירה: חכמת חיים. וכשמך כן אתה: בעל חן אדיר ונדיר. מי יעמוד בקסמך? מי נשאר אדיש מולך? איש יקר. גם כאשר עברנו דירה והעתקנו את משכננו מת"א, עדיין זכרת ותמיד פרגנת! לימים באחת משיחותינו, בין שבח אחד על היוגורט, לשבח אחר על מוצר נפלא אחר של "תנובה" שם עבדת עם שכני נתנאל, שאלתיך האם זוכר הנך את שיחתנו באיכילוב בחורף 89. התפלאת ושאלת שוב:"בזכותי אתה במד"א?" - "היה שווה!" אמרת. אענה לך שוב: חנן בזכותך אני מתנדב מד"א. לזכותך אחוזים נכבדים בחייהם של הניצולים אותם זכיתי להציל. אני וחניכיי! ...עברתי את "בר אילן" ותיכף אפנה ימינה לכיוון מזרח, ל"בית החיים - ירקון". כשמדובר בך אין לי מילה אחרת, אתה תחיה לנצח! ...אני רואה את השילוט המורה כי מתקרבים, אני צריך לקצר... לסיכום דבריי, אודה מקרב לב... על היותך אתה. על הדחיפה שנתת לי לבוא ולהקלט במערכת כה חשובה ומצילת חיים. על הזכות שנפלה בחלקי להכירך. על היותך מורה-דרך עבורי ללמוד מה עיקר בחיים ומה פחות חשוב. ... אני שומע את ישראל מספיד ואומר את ההשכבה ואני מצטרף: חנן, תנוח בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי אדמת הקודש, כנאמר על הטמונים בארץ-ישראל כאילו טמונים הם תחת המזבח המכפר. תשכב בשלום ומנוחתך כבוד בגן-עדן בחלקת "מצילי החיים". תהא נשמתך צורה בצרור החיים, אמן! נ"ב, בטח תפגוש שם המון אנשים ולא תזכור מניין הם מכירים אותך, אלה הם מטופליך/מעריציך. שנים רבות נהג אמבולנס מתנדב (ומצטיין ארצי) במד"א לא הולכים ברגל. בטוחני שרבים עוד מתביישים ממך, נהג אמבולנס! היה שלום, חבר! זכרך ברוך! איציק כהן ב' באייר ה' תשס"ו