ונזכור את כולם ../images/Emo16.gif
קטע קריאה ששמעתי בטקס והזדהתי..לא יודעת ע"י מי נכתב אבל מצאתי ברשת שנכתבו לזכרה של יעל גלעד שנהרגה בפיגוע בקפה אפרופו, בתל אביב, 1997. דברים שלא סיפרו לי אמרו לי שהזמן יעשה את שלו, אבל לא סיפרו לי שאין דרך לעבד את האבדן , וככל הנראה הוא יהיה חלק ממני..... עד יומי האחרון כפי שהוא חלק ממני מאז היום הראשון. אמרו לי שהפצעים יגלידו ויישארו "רק" צלקות, אבל לא ספרו לי שאין שום תרופה ללב המדמם ושלא משנה כמה זמן עבר, או מה קרה בינתיים, הזכרון חי תמיד והוא מביא איתו, כאב בלתי נסבל, כאילו זה קרה רק אתמול. אמרו לי שאי אפשר להישאר בעבר וצריך להסתכל קדימה, אבל לא סיפרו לי שאובדן, לוקח את העתיד יחד עם העבר, לא סיפרו לי שכל מה שיש לך זה ההווה......וגם זה שנוי במחלוקת. אמרו לי ששכול זה כאב, צער וגעגועים אין קץ אל מי שאיננו, אבל לא סיפרו לי שהשכול משמעותו מהפכה בדרך שבה משפחתי ואני חיים את חיינו. אמרו לי שלחיים יש כוח משלהם, ואנו הנשארים, לא מתים עם המתים. אבל לא סיפרו לי שלחיות צריך להחליט, ושכל יום ויום, צריך להחליט מחדש, אם לחיות או למות. לא סיפרו לי, שלהחליט לחיות .... כואב...... כמעט..... כמו למות. מדליקה נר לזכר הנופלים , מחבקת את המשפחות . טלי
