../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif תודה חולית, תודה ליאת
כמה מנחם למצוא כאן שמות מוכרים שמלווים אותי כל השנים האלה, במיוחד לחולית שמלווה אותי צמוד תמוד כל השנים מנחמת, תומכת ונתמכת בכאבה המשותף הלא צודק והל נתפס, טוב לדעת שגם אם קולם לא נשמע אתם שם כשצריך, והיום ממש צריך. נכון עברו 4 שנים, הכאב לא פחת רק מתגבר מיום ליום, חוסר האונים הגעגוע, למרות שהחיים המשיכו מטבע הדברים, המון דברים קראו נראה לי שרק אתמול נשקתי נשיקה אחרונה במצח, ליטפתי את היד הדוממת, אמרתי שלום ילד שלי והבטחתי לא לבכות, להיות חזקה ולהמשיך הלאה לצד האובדן הנורא