לזכרם
- פותח הנושא dafgol
- פורסם בתאריך
יהי זיכרם ברוך-שיר שכתבתי בעקבות אסון המסוקים
רפי בללטי ממגדל העמק, נפל באסון המסוקים ב-4 בפברואר 1997. רפי היה בשכבה של אחותי. רפי הוא בנה של אתי בללטי הגננת של הראל בגן, היום היינו בגן רפי ליד ביתם לטקס יום הזיכרון עם ילדי בית ספר והגן של הראל. לפני 11 שנה, עת פורסמו כל שמות הנופלים באסון ישבתי וכתבתי שיר. מעולם לא הכרתי אותו אישית אך כל הסיפור הזה של האסון קרע את ליבי ובמקרים כאלה אני כותבת. רק לפני חודש היה לי את האומץ לתת להוריו את השיר הזה. יהי זיכרם ברוך. בזאת רוצה גם להתפלל לשלומם ולחזרתם הביתה של כל השבויים. 6 בפברואר 1997 עכשיו הם אינם / שרית דביר – פריג' עכשיו, כשהכל כבר אמור להירגע ושוב עבר עלינו עוד אסון. עכשיו, כשהכל צריכים לחזור לשגרה, אך עדיין אין לכל השאלות פתרון. עכשיו, כשצריך ללכת לישון ולעצום עיניים, אי אפשר שלא לשחזר, את התמונות, השמות, השרפה בשמיים, את כמות המספרים שאין לשער. עכשיו, כשהכל כבר יודעים ואין שום תקווה, אין שום ניצול, אף אחד. עכשיו כשהשרידים נאספו והכל כבה, כל אחד מאיתנו נשאר לבד. עכשיו, כשצריך לעכל את הזוועות ולא להישבר מול האסון הנורא. עכשיו, שעדיין משחזרים שוב ושוב את המראות, שואלים: למה, מדוע ואיך זה קרה?! עכשיו, כשעשרות משפחות מבכות על בניהם ועם שלם מסתגר בתוך עצמו ונקרע. עכשיו, כשאי אפשר למחות את הדמעות מעיניהם והשאלה הגדולה: מדוע נפלה זאת הגזרה?! עכשיו, כשהאסון דיכא את הכפור, אין מה לעשות אלא רק לזכור: את רפי, אסף, אביב, ערן, אברהם, גיל, ניר, אריה, איתן, את קובי, ארז, צפריר, תמיר, מנחם, שחר, יפתח, נועם, דביר, את ישיש, ודים, ויטלי, שילה, שגיא, גלעד, יעקב, הרן, שלמה, את משה, דני, אמיל, שי, פול, נדב, איתמר, אבישי, את אבנר, תום, איתי, אלון, אילן, רונן, דותן, ירון, את חוסיין, גדעון, גל, תומר, רז, יהונתן, ולדיסלב, עומר, את ירמי, שלומי, פאדי, כאמל, את אלכס, מיכה, מיכל, ישראל. את 73 בנינו ינחה למעלה האל. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים ושינוחו בשלום על משכבם. במותם ציוו לנו את החיים ותהא עדן מנוחתם. נמשיך את משימתם בגאווה ונזכור אותם תמיד באהבה. נצעד לעתיד של בטחון ושלום ונקיים את צוואתם האחרונה, להמשיך במאבק ולנסוק למרום, בכדי לחיות כעם אחד בזו המדינה. עכשיו הכל כבר נאמר וגמור, הנופלים, השרפה, הכאב – היסעור|
רפי בללטי ממגדל העמק, נפל באסון המסוקים ב-4 בפברואר 1997. רפי היה בשכבה של אחותי. רפי הוא בנה של אתי בללטי הגננת של הראל בגן, היום היינו בגן רפי ליד ביתם לטקס יום הזיכרון עם ילדי בית ספר והגן של הראל. לפני 11 שנה, עת פורסמו כל שמות הנופלים באסון ישבתי וכתבתי שיר. מעולם לא הכרתי אותו אישית אך כל הסיפור הזה של האסון קרע את ליבי ובמקרים כאלה אני כותבת. רק לפני חודש היה לי את האומץ לתת להוריו את השיר הזה. יהי זיכרם ברוך. בזאת רוצה גם להתפלל לשלומם ולחזרתם הביתה של כל השבויים. 6 בפברואר 1997 עכשיו הם אינם / שרית דביר – פריג' עכשיו, כשהכל כבר אמור להירגע ושוב עבר עלינו עוד אסון. עכשיו, כשהכל צריכים לחזור לשגרה, אך עדיין אין לכל השאלות פתרון. עכשיו, כשצריך ללכת לישון ולעצום עיניים, אי אפשר שלא לשחזר, את התמונות, השמות, השרפה בשמיים, את כמות המספרים שאין לשער. עכשיו, כשהכל כבר יודעים ואין שום תקווה, אין שום ניצול, אף אחד. עכשיו כשהשרידים נאספו והכל כבה, כל אחד מאיתנו נשאר לבד. עכשיו, כשצריך לעכל את הזוועות ולא להישבר מול האסון הנורא. עכשיו, שעדיין משחזרים שוב ושוב את המראות, שואלים: למה, מדוע ואיך זה קרה?! עכשיו, כשעשרות משפחות מבכות על בניהם ועם שלם מסתגר בתוך עצמו ונקרע. עכשיו, כשאי אפשר למחות את הדמעות מעיניהם והשאלה הגדולה: מדוע נפלה זאת הגזרה?! עכשיו, כשהאסון דיכא את הכפור, אין מה לעשות אלא רק לזכור: את רפי, אסף, אביב, ערן, אברהם, גיל, ניר, אריה, איתן, את קובי, ארז, צפריר, תמיר, מנחם, שחר, יפתח, נועם, דביר, את ישיש, ודים, ויטלי, שילה, שגיא, גלעד, יעקב, הרן, שלמה, את משה, דני, אמיל, שי, פול, נדב, איתמר, אבישי, את אבנר, תום, איתי, אלון, אילן, רונן, דותן, ירון, את חוסיין, גדעון, גל, תומר, רז, יהונתן, ולדיסלב, עומר, את ירמי, שלומי, פאדי, כאמל, את אלכס, מיכה, מיכל, ישראל. את 73 בנינו ינחה למעלה האל. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים ושינוחו בשלום על משכבם. במותם ציוו לנו את החיים ותהא עדן מנוחתם. נמשיך את משימתם בגאווה ונזכור אותם תמיד באהבה. נצעד לעתיד של בטחון ושלום ונקיים את צוואתם האחרונה, להמשיך במאבק ולנסוק למרום, בכדי לחיות כעם אחד בזו המדינה. עכשיו הכל כבר נאמר וגמור, הנופלים, השרפה, הכאב – היסעור|
עמית עקירב ז"ל../images/Emo16.gif
עמית עקירב חבר ילדות של אלי, למד איתו באותה הכיתה, חברים טובים. מי שראה אתמול בערוץ 10 את להתראות מחר ילד, אז הראו את ההורים שלו, עזרא וגילה עקירב שאיבדו את 2 ילדיהם עמית ואביעד בעת שירותם בצבא, שנים מפרידות אחד ממותו של השני. האב דיבר שם על ניסיון ההתאבדות שלו ועל השכול הכבד, על המוות שגומר אותו יום יום מבפנים. יום יום הוא פוקד את בית הקברות ומתפלל למות בעצמו מאשר למות יום יום מבפנים. יהי זיכרם ברוך
.
עמית עקירב חבר ילדות של אלי, למד איתו באותה הכיתה, חברים טובים. מי שראה אתמול בערוץ 10 את להתראות מחר ילד, אז הראו את ההורים שלו, עזרא וגילה עקירב שאיבדו את 2 ילדיהם עמית ואביעד בעת שירותם בצבא, שנים מפרידות אחד ממותו של השני. האב דיבר שם על ניסיון ההתאבדות שלו ועל השכול הכבד, על המוות שגומר אותו יום יום מבפנים. יום יום הוא פוקד את בית הקברות ומתפלל למות בעצמו מאשר למות יום יום מבפנים. יהי זיכרם ברוך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.