לזכר יצחק רבין ז"ל

[מיכל--angelgirl]

../images/Emo16.gif לזכר יצחק רבין ז"ל ../images/Emo16.gif

 

[MARMELAD]

ואיפה הייתם כשזה קרה?

תראו איזה דבר מדהים.. פורום ישראלים בחו"ל התחילו לספר איפה הם היו כשזה קרה.. ובגלל שיניבי, DJNYC ואנוכי חברים בשני הפורומים... חשבתי שכדאי לשתף אתכם בזה. ואיפה אתם הייתם כשזה קרה?

 

[i love u]

כשרבין נרצח... ../images/Emo7.gif

הוא השאיר 6,000,000 פצועים ישבתי לי בחדר ופתאום נשמעה צעקה... זה היה אבא שלי... רצתי מהר הבאתי לו חיבוק אבא בכה ואמר שזה לא יכול לקרות לנו למה קוטפים לנו אותו... אבא לא היה כ"כ בדעותיו אבל הוא אכן אהב אותו היו לו כוונות טובות... באותו לילה ישבתי עם כל המשפחה וצפינו בטלויזיה המומים, בכים וכואבים את המכה הנוראית... אפשר להגד ש.... "ניפצענו" ועד היום לא החלמנו מהפציעה... עוד פרח נקטף מעולמנו האכזר! יהי זכרו ברוך הכיכר כולה הומה,ים דמעות ,אין שמחה. התקווה נעלמה מזמן,כשהשלום בדם הוכתם. כל צעד פוליטי,כל רגע קריטי, חושבים עוד יותר. שלום לך מנהיג,שלום לך חבר. זה הוא שרצח,ואת דמותך ערף. ניפץ לך את החלום..סיכוי לשלום. וכשיצאת לדרך הביתה,ירה בך פתאום, אבל לנו מנהיג, ואיתו השלום. ילדים פורשים כנפיים,ועפים אל הצבא. ואחרי שנתיים הם חוזרים ללא תשובה. אנשים חיים במתח,מחפשים סיבה לנשום. ובן שנאה לרצח,מדברים על השלום. ומאז אין עוד שקט,מאז רק מלחמה. אך הדרך שלך עוד לא נעלמה. מנסים להגשים לך את החלום,שיבוא כבר השלום. ואנחנו לוחמים על כל פיסת מדינה, ושפיכות דמים,של אנשים תמימים,זועקים לעזרה.

 

[זורבבל]

במיטה

כשפתחתי טלוויזיה בבוקר הייתי בטוח שמדברים על רצח של ראש ממשלה באיזושהי מדינה ממדינות העולם השלישי - עד שהראו את התמונה...

 

[טל קר]

הייתי אז בכיתה י"ב. בילינו ערב רגיל

אני חושבת שקראתי ספר (זה מה שעשיתי אז אם לא ראיתי טלויזיה) ופתאום דודה שלי התקשרה ומסרה לנו שירו ברבין. מיד פתחנו טלויזיה, ואבא שלי כל הזמן אמר שבטח הוא רק נפצע והוא יחלים וזהו. ואח"כ אמרו שהוא מת, ולא ישנו רוב הלילה, ובבוקר כל האנשים דיברו על זה בתיכון, ואח"כ ניסו לחזור ללמד אותנו עוד באותו היום וניסינו להתמרד בלי הצלחה רבה, ובערב הלכנו לבית של רבין ברמת אביב, שהוא בדיוק מול הבית של סבא וסבתא שלי.

 

[the_new_guy]

"נגמרה לי המדינה"

עמדנו מחוץ למועדון תל אביבי, מחכים לתחילת מסיבת השחרור של המחזור שלי שמעולם לא התקיימה. לאט לאט הגיעו שמועות והאנשים התפזרו לבתים. חזרתי הביתה וחפשתי נחמה בקולו של ביל קלינטון שאמר "שלום חבר". הרגשתי בדיוק כמו שמישהו אמר באותו יום (אולי שמעון שבס?): "נגמרה לי המדינה". כלומר, היא נגמרה עוד קודם, זה היה פשוט רגע ההתפכחות: סוף עידן התמימות.

 

[דרור22]

אני התעוררתי אל המציאות... ../images/Emo16.gif

 

[MARMELAD]

כמו כולנו

אני חושב שרצח רבין היה בעיניי הסמל הגדול ביותר לקץ התמימות של המדינה..

 

[טאצי]

אני זוכר את אותו הלילה והבוקר שאחרי ../images/Emo7.gif

אני זוכר את השעות האלו והפנים מלאות בדמעות... בניגוד לכולכם, אני רקדתי באותו הלילה. רקדתי כפי שרקדתי כשביבי נבחר. השתוללתי משמחה... הייתי אז בגלגול הקודם של חיי. אבל גם היום, אני לא מסוגל לסלוח לעצמי על מה שהייתי אז...

 

[Nicky My Love]

מממ....!!!!!! אני...

אני היית נורא קטנה בת חמש וחצי או שש ... שזה קרה... לא ידעתי מי זה... עד היום שהוא נרצח... למרות שבחיים לא שמעתי עליו או ידעתי מי זה (עד התמונותת שהופיעו בטלוויזיה)... אני בכיתי... הרבה... ולא יכולתי לנהפסיק לבכות... במשך שנתיים או שלוש הייתה לי תמונה שלו על הארון.. וכל פעם שהסתכלתי על התמונה התחלתי לבכות ונתתי לתמונה נשיקה.. ושאלתי את עצמי.. למה זה קרה... אחרי שהוא נרצח סיפרו לי מלא דברים עליו... אולי בגלל זה היה לי כל כך איכפת ממנו... שרון

 

[e_male]

בלילה של הרצח

מתוך חצי נבואה אולי, הלכתי לישון מוקדם מדי הייתי עייף, והיה משעמם. אחרי שעה הרגשתי יד מנענעת אותי. מה.. מה..צעקתי לאבא שיעזוב אותי, אני ישן. "ירו ברבין" הוא אמר, ואני חצי ער עדיין, מזנק מהמיטה לעבר הטלויזיה. מיותר לציין שזו השעה היחידה שישנתי אותו לילה. בכל הרחוב הדהדו הטלויזיות והקולות. מעבר לואדי, שתיים בלילה, כל האורות פתוחים כאילו היתה זו שעת ערב מוקדמת. מטבעי אני נשאר הרבה אחרי שהאחרים עוזבים. בורסאי נשארתי חצי לילה לצפות במנופים ופרשנות ריקנית. במגדלי התאומים נשארתי עד חצות של אותו יום לראות עשן ומטוסים מתרסקים. בלילה שבו רצחו את רבין נשארתי לראות אנשים בוכים. משהו בהתנהגות של משפחתו ושל מחנה השמאל, מאז, מעמעם את המשמעות של הרצח. כאילו ביקשו בכל זאת להפוך את הרצח לפוליטי. ולא חשבו לרגע שזה מזיק להם. בכל הם מדביקים לרבין את אוסלו. ואני חושב שלו היה רואה את המצב כיום, היה מחזיר את פרס הנובל שלו, הודף מעליו את פרס, ומוותר על אוסלו המחורבן הזה. אני מעז לומר שהוא היה מצית סיגריה. לובש מעיל צבאי. ובביישנות ועצבנות מודיע לאומה הזאת שדרך השלום נוסתה. ונכשלה. נכשלה כשלון חרוץ, אפילו חרוץ מאד. ילדי הנרות של אז הם ילדי המרגמות של היום. אנשים בגילי שעוד ראו את המוות בין העיניים בלבנון, רואים את אותו דפוס פעולה במילואים שלהם בשכם היום. כמו שלא למדנו כלום מהרצח של רבין, ככה אנחנו לא לומדים כלום מהמלחמה בשנה האחרונה. כמו הרצח, אנחנו מחכים לאיזה סקאד פלשתיני בתל אביב שיעיר אותנו מהחלום. פעם היה לי קשה לסלוח לרבין על אוסלו. על המושג המטופש הזה, קורבנות השלום. היום אני גאה בו שניסה, שלמרות ההתחמקות של ערפאת בהסכם קהיר, בכל זאת ניסה. התעקש להצטרף לחזיונות המזרח-תיכון-חדש של פרס, אפילו לדעתי בויתור על עקרונות יסוד שהוא עצמו לחם עליהם. אני גאה בו, כי היום אפשר לומר שניסינו הכל. שחשבנו, ולו לתקופה קצרה, שיש סיכוי. שבועת הסבון הזו היה מרהיבה גם אם היא התפוצצה לנו בפנים ושרפה בעיניים. חסר לנו פרספקטיבה היסטורית כדי לשפוט את רבין. זאת האמת. יתכן ויהיו לנו עוד רציחות על רקע פוליטי. גם לכך יש סבירות לא מבוטלת. אך זהו חלק מהתהליך של שבירת פרות קדושות, של הפיכה למדינה נורמלית, נורא ומצער ככל שיהיה. זה לא משנה איפה היינו בלילה שבו נרצח יצחק רבין. זה כן משנה מה קרה לנו מאז.

 

[MARMELAD]

חלק מהחכמה היא

לא לכעוס על מה שהיית פעם אלא ללמוד מזה ולהמשיך קדימה. ומה זה יעזור שלא תסלח לעצמך? תסלח. ותאהב את עצמך. ותמשיך.

 

[מיכל--angelgirl]

כאילו היה אתמול ../images/Emo62.gif

בדיוק חזרתי מאימון ארוך ומיגע הייתי ממש תשושה ואמא שלי לא הסכימה להכין לי ארוחת ערב כי לא סידרתי את החדר

אז הכנתי לי ולאחי ארוחת ערב מדהימה

המון תוספות ובשביל היופי גם הוספתי עגבניות שרי (השקעתי)..

אחי הכין את השולחן, אני כבר התיישבתי ולא יכולתי לקום

המזלג כבר בידי האוכל לפני ופיתאום אני שומעת את אמא שלי צועקת "משהו קרה בואו תראו" (אני לא זזתי..)

,כשאחי הדליק את הטלוויזה שמעתי "ראש הממשלה יצחק רבין נרצח"

מה קרה ? ? ? ? ? ? עבר התיאבון אחרי שהבנתי מה קרה נכנתי לדיכאון ....לא יכולתי לאכול

ועד היום אני לא מכינה את אותה ארוחה

אוהבת ולא מתאהבת

מיכל