לזכר קורבנות השואה

../images/Emo16.gifלזכר קורבנות השואה../images/Emo14.gif

הערב מתחיל יום הזיכרון לשואה ולגבורה
אנו מתייחדים עם קורבנות השואה. אני באופן אישי דור שני לניצולי שואה. אמי היא נרדפת נאצים ועלתה לארץ במסגרת עליית ילדי טהרן. (דרך אגב יש היום תוכנית בערוץ 10 בשעה 21:00 על סיפור העליה). קשה לעכל ולנסות להבין את השנאה הנוראית ששררה באותה תקופה את החיים בצל המוות בכל רגע נתון. קשה לחשוב איך אמא נאלצה לבחור בין ילדיה מי יחיה ומי ימות... קשה לחשוב איך אנשים עם אובדן גדול כל כך עם סבל גופני ונפשי המשיכו לחיות ולהקים משפחה.
יהי זיכרם ברוך
 

גל סופר

New member
../images/Emo16.gifיהי זכרם ברוך../images/Emo16.gif

זה יום קשה מבחינה מנטאלית, קשה מאוד. רק לתאר את הסבל שעברו אז...
 
צבע צהוב

"אמא איזה צבע את אוהבת?" שאלה אותי היום בתי כששבה מביה"ס אני עונה "סגול,תכלת...בעצם את כל הצבעים". "אני לא אוהבת צבע צהוב" היא עונה לי "זה הצבע של התלאי"....
 
../images/Emo16.gif

כל קורבנות השואה כל הגברים, הנשים, הילדים, הזקנים, החלשים, כולם, כולם הם היו צדיקים. אנשים שלדעתי באו ממקום של קדושה גבוהה ומיוחדת. גיבורים ששמרו באדיקות על הדת היהודית שבתוכם בצורה מסוימת. אבות ואמהות שחיפשו דרכים להציל את ילדיהם הרכים מהאנשים האיומים הללו. חלקם ביקשו את צוואתם היחידה, לילדים קטנים שאינם הצליחו להבין כלום, ורק מאוחר יותר הבינו זאת ולבם נקרע לגזרים אך במקום מסויים זה חיזק אותם (יצר הישרדות) "בני ובתי אם תשארו בחיים הבטיחו לנו דבר אחד. סעו אל ארץ ישראל והקימו שם את השושלת שלנו, המשיכו את השושלת המיוחדת, היהודית. אל תפסיקו להילחם על הישרדות החיים ועל להגיע לארץ ישראל, אל תפסיקו להילחם!" והנה, חלקם הגיעו לארץ ישראל, קיימו את צוואתם של יקיריהם, ואותם יקרים בטח חייכו אליהם מהשמיים והזילו דמעות שמחה ועצב דרך הגשם. אלוהים, המלאכים, הצדיקים, והיקרים בוכים דרך הגשם ומלווים אותנו דרך הרוח המלטפת את לחיינו ומחבקת אותנו. אותם ניצולי שואה, אותם ילדים, ומבוגרים שניצלו המשיכו את ייצר ההישרדות שלהם והגיעו אל ארץ ישראל אך קיימו את הבטחתם השניה. להקים שושלת ולהראות לכל העולם שעם כל השבעת מדורי האש והעשן היהודים עדיין תוקעים יתד באדמת ישראל וממשיכים את מורשת אברהם, יצחק ויעקוב.
 
לזכר בני משפחת אמי

אשר נספו באושוויץ ביוני 1944 וביניהם-סבה, סבתה,דודתה ובנה בן הארבע ולזכר ששת המיליונים
צפיתי לפני התוכנית באירוח אצל לונדון וקירשנבאום של אחד מילדי טהרן שסיפר שצעד בהיותו בן 4 במשך 9 שעות בשלג ברוסיה ,כשחצה את הגבול מפולין עם פתק ביד שבו היו כתובים פרטי אביו, אותו הלך לחפש. אמו שנשארה על הגבול אמרה לו- לך לחפש את אבא וזה מה שהוא עשה את אבא הוא לא מצא לימים הגיע עם "ילדי טהרן" לארץ ואחרי 5 שנים אימו הגיעה לארץ,מצאה אותו וזיהתה אותו ע"פ סימן בזרועו שנגרם בעקבות ניתוח בגיל שנתיים. את החיבור ביניהם עשה דוד בן גוריון שבשנת 1956 הילד הקטן שכבר היה בגולני נשלח לשמור על דוד בן גוריון ושם הם סגרו מעגל. הילד הזה הוא אלוף(מיל) יעקב ארז
 
מצמרר...ראיינו אותו אתמול בסרט

מיותר לציין שהסרט הכניס את החיים לפרספקטיבה.... אמא אף פעם לא סיפרה מה עבר אליה בפעם הראשונה ששמעתי ממנה זה היה לפני שנתיים כאוהד הזמין אותה לכיתה לספר על עליתה לארץ. וגם אז היא התמקדה יותר בבריחה מפולין דרך היערות בניסיון להגיע לרוסיה (סיביר...גם כן נחמה...) הזכרון החזק שהיה לה משם (היא היתה רק בת6) זה הרעב הנורא. גם בסרט דיברו על מצוקת הרעב. אלוהים ישמור
אני רואה את הסרטים הללו מחבקת את ילדיי ומודה לאל שזו המציאות שלי עם כל הטוב ועם כל הרע....
 
למעלה