מחשבות על יום השואה

[קסמי אהבה]

../images/Emo16.gifמחשבות על יום השואה../images/Emo16.gif

אתם מוזמנים לכתוב כאן מחשבות הרהורים שירים חלומות סיפורים שקשורים בשואה

 

[קסמי אהבה]

הבן שלי חזר היום מסיור ביד ושם

רציתי להיות איתו לגונן עליו מפני המראות הקשים. זוכרת את עצמי שמרגע שנכנסתי לשם לא הפסקתי לבכות. יודעת שזו חוויה שהוא צריך להתמודד איתה הוא יספוג רק מה שהוא מסוגל לעבד. בצהריים כשחזר שאלתי דרך הטלפון איך עברה לו החוויה הוא אמר שהיה עצוב. התכוונתי לחזור הביתה מהעבודה ולהמשיך לדבר איתו על זה הצטערתי שהוא לבד. באתי הביתה פתחתי את הנושא והוא היה מסוגר ואטום לא היה מוכן לספר שמץ מחוויותיו.... אולי זו מגננה? אולי עניינו אותו דברים אחרים (...גיל ההתבגרות...) התבאסתי שפיספסתי את הממונט אמרתי לו שאם ירצה לדבר על זה אשמח לחלוק איתו חוויות...

 

[קסמי אהבה]

הערב בשעה 22:00 בערוץ 10

תוקרן תוכנית על מסע ילדי טהרן. אמי עלתה לארץ בעליה זו. משפחתה ברחה מפולין כשהנאצים נכנסו עיירתם. הם לקחו רק את מה שניתן לזחוב על הבהמות ונמלטו לכיוון רוסיה. בדרך לא דרך בין יערות חשוכים,קור וסבל נוראי מרעב הם הגיעו לרוסיה,לסיביר. שם אמי, הוריה ואחיה גרו תקופה מסויימת עד שפעילי עליית הנוער החלו בפעילות להעלות ילדים לארץ ישראל. אמי היתה אז בת 9 בערך....בררר...בגיל של בתי האמצעית.... היא , אחותה ואח שלה שגדולים ממנה רק במס' שנים הוברחו למנזר שם העמידו פנים שהם יתומים ומשם אספו אותם לאוניה עם עוד מאות ילדים למסע ארוך,מפרך,קשה , ים סוער,סכנת התגלות ובדידות וגעגעים להורים . מסע של חודשים על פני ימות ויבשות הם הגיעו לטהרן שם עגנו והשתכנו במחנות מי ששרד את ההפלגה ולא מת ממחלות.... לאחר שנבדקו על ידי רופאים והואכלו העבירו אותם על ידי רכבות לארץ ישראל.

ממליצה לכם לצפות!!

 

[kikona126]

פספסתי ../images/Emo4.gif

בדיוק אתמול הייתי במרכז קליטה והיתה לי שיחה עם מנהל המרכז על הגזענות שיש... דיברנו גם על השואה... זה אכן לא נושא שקל לדבר עליו. והרבה פעמים שלא קל לנו, אנחנו מסתגרים בעצמנו... רציתי להתיעץ איתך בקשר למשהו (שככה עולה מהכנת הסמינר שלי, אבל לא קשור אליו... זה קשור לתנועות נוער ולגזענות או יותר נכון ניסיון למנוע גזענות...) ושאלה אחרונה, איך את יודעת על הגלגול הקודם שלך? זה מעניין...

 

[קסמי אהבה]

היי קיקוש,מה שלומך?

אני כאן בכל שאלה שתרצי... לגבי הגילגול הקודם,ידעתי דרך מדיטציה שעשיתי כשלמדתי רייקי אני מאוחר יותר אכתוב את החוויות שלי כאן. אמא שלי אצלי בביקור-לא רציתי שהיא תשאר לבד בביתה ביום קשה כזה... אז נפגש פה בערב,בסדר?

 

[kikona126]

תארתי לעצמי

בגלל זה לא השארתי את כל ההודעה פה... אני אצור איתך קשר בערב או מחר

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifהרגע אמא שלי הלכה

אחותי גם באה אלי ושתינו העזנו לשאול אותה ולבקש שתספר מה עבר עליה שם בפולין,רוסיה,סיביר וכל המסע האיום הזה לעלות לא"י. צילמנו אותה בוידאו שתהיה מזכרת... מי יודע מתי היא שוב תסכים להזכר במה שהיה. היא רוב הזמן סיפרה כמה טוב היה לה בארץ ואיך קיבלו יפה את פניה והלבישו אותם בגדים יפים והאוכל היה לה בשפע.... היא סיפרה שהרעב במסע לארץ היה נורא מכל כמו חור ענקי בבטן... מאז שאני זוכרת את עצמי היה לה חשוב כל הזמן שנאכל ונאכל ונאכל... ...באיזשהו שלב בילדותי נראתי כמו

אחת שלא מפסיקה לאכול...חחח.... הערב כשהכנתי לאוהד ארוחת ערב חתכתי לו את הקשה של הלחם כי עקרו לו שן היום והוא צריך לאכול דברים רכים וממש כאב לי הלב להשליך לפח את הקשה של הלחם אמרתי לו שילדים בזמן השואה התפללו למצוא חתיכות לחם ועוד טריות... אז אכלתי אותן....

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo16.gifאיך מסבירים לילדים על השואה?

אני רואה את בתי נצמדת לסיפורים שבטלוויזיה היא שואלת שאלות שאינני יכולה בכלל לענות עליהם שאינני יכולה לדמיין בכלל מציאות שכזו בתקופת השואה... נזכרת בעצמי בילדותי בבית עם אמא שניצלה מרדיפת הנאצים שהיה אסור לצחוק בקול רם ולשמוח בהפגנתיות וגם אסור לדבר בקול רם. הייתי נשאבת לתוך סיפורי השואה כמו מנסה לדמיין את החיים במציאות האפורה והעגומה הזו... ולימים, התברר לי שהייתי שם...בגילגול קודם. ואני רוצה לגונן על ילדי שיהיו חשופים מעט ככל שאפשר לארועי השואה לא לערב את תמימותם הטהורה את הקדושה של ילדותם השלווה והאופטימית עם הזוועות אבל הם ...כמוני יגדלו,יחקרו ,ישאלו,יקראו יבינו!!! ומה באמת כדאי לספר לילדים? באיזה מינון? האם לחשוף בפניהם הכל?

מצרפת מאמר בנושא: "צריך ללמד שואה בדיוק כמו שמלמדים את האירועים ההסטוריים הרחוקים שלנו: פורים והרצון להשמיד את העם היהודי, חנוכה וניסיון החרבת בית המקדש. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. זה חלק ממורשת ישראל". "כדאי להתחיל מהסיפור על הילד האחד. ככל שעולים בקבוצת הגיל אפשר לספר על המשפחה הקרובה שלו: הורים ואחים ורק אחר כך על בני השכונה שלו והעיר". "תיאור החיים שלפני המלחמה הוא חשוב כדי להדגיש בפניהם כי מדובר בילד כמוהם. ילד רגיל שהיה לו חדר עם משחקים והוא ביקר בגן או בבית הספר וחגג יום הולדת ורכב על אופניים". "צריך לכבד ילד שאומר 'אני לא רוצה לשמוע', אבל להבין מה גרם לו להיסגר כך. אולי היה כאן מינון לא מתאים. חשוב מאוד לאפשר לילדים לשאול הכל, להזמין אותם לשאול ולא לדחות אותם ב'זו שאלה שלא שואלים'", היא מסבירה. "הילדים חשופים לסיפור השואה וכל ניסיון לעמעם את העובדות עלול להפחיד עוד יותר", היא מזהירה. "הסיפור שאתם מספרים לילדים שלכם צריך להיות אמין. לענות בדיוק על השאלה שנשאלתם ולהרחיב בהתאם להתעניינות". http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3703378,00.html

 

[קסמי אהבה]

התקשרתי לגן של בתי בת השנתיים

לשאול מה היה בגן בזמן הצפירה... מה הם יודעים בכלל על היום הזה? הגננת אמרה שהם היו חמודים. היא הכינה אותם ואמרה שעוד מעט ישמעו קול (היא הדגימה להם איך זה ישמע) והראתה להם איך צריך לעמוד "כמו חיילים" עם ידיים צמודות וראש מורכן... היא לא סיפרה להם דבר על כל נושא השואה... ילדים בני שנתיים לא מבינים גם אם ינסו להסביר להם... הם היו בדיוק באמצע שיעור על חיות וכשהחלה הצפירה הם נעמדו כל הזעטוטים ושיתפו פעולה...

הייתי רוצה לראות זאת... איך ילדים בני שנתיים מסמלים את פעולת הזיכרון הקולקטיבי לשואה.

 

[kikona126]

../images/Emo201.gif

בשכבה שלי היו תלמידים שהיתה להם מורה שהיתה ניצולת אשוויץ (וגם גטו ורשה) היא למדה אותם ביסודי. ובתיכון לקחו אותנו פעם לשמוע עדות והם היו מופתעים, מולם עמדה המחנכת שלהם דאז. אחרי העדות אחד התלמידים שאל אותה למה היא לא סיפרה להם את זה אף פעם, והיא אמרה שאלו דברים שהיא לא יכלה לספר לתלמידים שלה, שהם היו קטנים מידי בשביל לשמוע זוועות שכאלו.

 

[קסמי אהבה]

תקשור בנושא ילדיי אינדיגו והשואה../images/Emo204.gif

מצאתי תקשור מעניין בנושא, מצטטת חלק ממנו: י"לדי האינדיגו הם ילדים שהביאו אנרגיה של מרד, הם אלה שקמו מול המורים ואמרו זה לא ניראה לי, זה לא נישמע לי, הם מרדו בהורים, העלו שאלות קיומיות, הרגו פרות קדושות, כל אחד/ת בחלקת האלוהים הקטנה שאליה נולד. כל אחד/ת כזה יצר אדוות של התעוררות. ילדי האינדיגו שנולדו בשנות החמישים, הפעילו המון כוח נפשי כדי לעמוד מול מערכת שניסתה בכל כוחה לשמור על הישן, אין לשאול שאלות מה שאומרים לך תעשה........ הנורמה הקיימת באותה תקופה הייתה קודם האחר אחר כך אני, למען המולדת, למען המשפחה, למען.............................. ילדי האינדיגו שאלו "ואיפה אני???" לילדי האינדיגו נולדו ילדים ואת ילדיהם לימדו קודם אתה, אחר כך האחר..................... אביב גפן שר עליהם "אנחנו דור מזויין" בעוד הם הדור הנאור, ומהם זה רק המשיך, ילדי האינדיגו באו לנפץ מוסכמות, הם אלה שהמערכת הלעיטה אותם ברטלין כדי שישתקו קצת. זה לא עזר הם הלכו והתרבו, בזכותם עברנו מלמידה פרונטאלית ללמידה יחידנית, ועוד הרבה שינויים שנעשו." הנה הקישור למאמר המלא: http://www.bwoman.co.il/forums/showthread.php?t=6875 למי שקרא את המאמר במלואו בוודאי שם לב ש"נולד" עוד סוג של ילדים רוחניים... הכוכב

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo23.gifאהבה

היום כשהיתה הצפירה בכיתי כל כך כאילו אני בוכה על עצמי.... ושאלתי את אלוהים מה אני צריכה ללמוד מהשואה? מה אפשר לעשות בשביל להקל על ההכלה של סיפורי השואה? איך להתמודד עם הסיפורים,הזיכרונות?... ותשובה אחת הגיעה אלי אהבה ראיתי את אותיות המילה אהבה נשמתי כל אות ואות והוקל לי. האם האהבה תרפא את הפצעים? תגשר על עולמות? תבריא זיכרונות צרובים מעבר רחוק? שווה לנסות!!....

 

[kikona126]

האהבה היא דבר חשוב,

דבר שאנו צריכים גם ללמד את ילדנו. ליצור שכבה שחייה באחווה ואהבה. כי אצלנו המבוגרים אני לפעמים חושבת שהמצב בלתי אפשרי... ניראה איך יהיה לי בפגישה ביום שני...

 

[kikona126]

ודרך אגב

איך אפשר לעודד אהבה אצל ילדים שאף פעם לא קיבלו? איך אפשר למזער את הגזענות? לא נעים לי להגיד את זה, אבל את ה"לקח" שלנו מהשואה לא למדנו. כל פשעי השואה התאפשרו בגלל גזענות שינאה ואנטישמיות כלפי היהודים וכלפי גם הלא יהודים שהוגדרו כגזע נחות. מקרה שכזה היה צריך לאחד אותנו, כיהודים, ולגרום לנו להבין ששינאה וגזענות זאת לא הדרך. אבל במקום זאת, בארץ השנאה והגזענות חוגגת! געזנות כלפי עליה, כלפי שחורים, כלפי ערבים... שנאה כלפי השונה, הסתכלות בזלזול על חסרי יכולת (ודרך אגב אני לא אתפלא אם זה המסר שצריך להגיע מהמצב הכללי - שכל אחד יכול להיות חסר יכולת)

 

[קסמי אהבה]

...באמת עצוב...../images/Emo10.gif

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifאיך הי הלך? מקווה שפורה!!

 

[kikona126]

../images/Emo24.gif וחג שמח!

ביום שני לא היה בסוף, זה נדחה לשבוע הבא בגלל יום הזיכרון. אתמול היה לי זוועה!!!! שעתיים וחצי ראיון והבחור לא הסכים שאני אקליט אותו!!! והייתי צריכה לכתוב הכל... ולפי התגובה שקיבלתי מהמרצה על הראיון הזה שלא היה מוקלט, ניראה לי שהיא לא תאשר לי אותו

בכל מקרה התחלתי להתאמן השבוע ולהתכונן למרוץ לילה שאני לא יודעת מתי הוא יהיה... אבל בא לי להשתתף... אז התחלתי לרוץ עם חברה ולהכנס לכושר. דרך אגב ביולי יש בתל אביב צעדת נשים למען נשים, את באה (ואל תגידי לי שיולי זה עוד הרבה זמן, צריך להתחיל להתאמן... זה הליכה מהנמל בתל אביב עד יפו!)