מכתב לילדה שלא תחזור..

[thunderstorm]

../images/Emo16.gifמכתב לילדה שלא תחזור..../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

אורלי…… עברו רק שבועיים, אבל נדמה שחלפה שנה... אני לא מבינה עדיין מה בעצם קרה, איך זה שאת כבר לא איתנו.. זה נראה כאילו שאת סתם חולה, ובעוד כמה ימים תחזרי.. כמו אז, לפני שנתיים, שהיית חולה ולא הגעת כמעט חודש.. אבל בסוף חזרת.. וזה לא מה שיקרה הפעם... אני באמת לא מבינה את זה… איך זה שאת, דווקא את, עשית את זה? קפצת... זה לא נראה לי הגיוני בכלל. זה נראה כמו תמונה מאיזה סרט רחוק.. כמו משהו מלפני מיליוני שנים.. זה לא הגיוני שזה קרה רק לפני שבועיים… מבחוץ כולם נראים בסדר, כולם חזרו לשגרה.. לפחות כלפי חוץ. ואני.. אני מנסה להתנהג נורמלי, אבל זה קשה... כל דבר קטן מזכיר לי אותך.. אפילו שלא היינו כאלה קרובות. אבל הכרתי אותך, הייתי מדברת איתך, רואה אותך… אפילו הייתי אצלך במסיבת היומולדת שלך, ואת היית בשלי.. את זוכרת? איך שצחקת שם.. אני עדיין זוכרת את הפנטומימה שעשית לנו.. כולנו נפלנו מצחוק.. בכל פעם שהיית ליד – הצחקת את כולם, תמיד חייכת.. אמרת ש"מי שלא יכול לחייך אף פעם צריך לישון תמיד". אבל זה לא נכון אורלי, את חייכת תמיד! דווקא את.. עלייך אף פעם לא הייתי מאמינה.. כשאמרו לי שמישהי מהכיתה שלך התאבדה, חשבתי על הרבה אנשים, אבל עלייך לא. ואז אמרו לי שזו את.. ברגע הראשון בכלל לא עיכלתי, חשבתי שעובדים עלי. אבל אז נודע לי שזו האמת. והייתי בשוק כמה דקות. כאילו שהוציאו לי את כל האוויר.. ואז התחלתי לבכות.. אף פעם בחיים שלי לא בכיתי ככה אורלי... לא הצלחתי להפסיק… וגם כשחשבתי שנרגעתי, הדמעות באו שוב.. ושוב.. והן לא הפסיקו… ואז באו החיבוקים… לא יכולתי להיכנס לכיתה, אפילו שסתם דיברנו על מה שקרה.. לא יכולתי.. פשוט בכיתי.. וכמוני היו עוד הרבה.. כל כך הרבה בכו עלייך אורלי.. ישבנו ביחד בחוץ ודיברנו עלייך.. בכינו ביחד.. ניסינו לנחם.. מדהים איך דברים כאלה מקרבים בין אנשים… אנשים שבקושי החלפתי איתם מילה, או כאלה שכבר לא בקשר כזה טוב איתי, באו וחיבקו אותי.. האמת שזה היה מרגש.. אבל אורלי.. כל כך כאב לי שזו את.. שאת כבר לא איתנו.. זה היה כל כך מוזר.. זה עדיין מוזר.. יום שלם הייתי בבית הספר, ראיתי את ההלם, הבכי, הכאב.. ראיתי את כולם עצובים, לא מאמינים.. ואז נסענו ללוויה.. בשבילי זו הייתה הלוויה הראשונה שהייתי בה.. הרגשתי כל כך רע כבר בהתחלה.. כאב לי הראש, כנראה מרוב בכי.. והלוויה עצמה… אורלי… ראית כמה אנשים הגיעו? כמה בכו עלייך? לא יכולתי לנשום יותר.. בחילה.. אורלי.. ראיתי אותם מכניסים אותך לאדמה.. הנחתי אבן על הקבר שלך.. אורלי.. קברנו אותך… איך זה ייתכן?? איך ילדה נהדרת כמוך, שחייכה תמיד, שתמיד אני אזכור אותה בתור "המטורפת המצחיקה הזאת" התאבדה? והדרך שבחרת לעשות את זה.. הסמליות שבעניין.. אורלי, עשית כל כך הרבה דברים נהדרים.. מד"א, נבחרת אתלטיקה, ממ"צית.. תכננת להיות רופאה.. להציל חיים.. אז איך עשית דבר כזה, וסיימת את החיים שלך? אורלי…………… אני לא יודעת למה עשית את זה.. וכנראה שלעולם לא אדע. רק רציתי להגיד לך, שאיפה שלא תהיי – אני מקווה שטוב לך עכשיו, ושהתגברת על כל מה שהיה רע... אני לעולם לא אשכח אותך….

 

[חוף מבטחים]

../images/Emo16.gif צ מ ר מ ו ר ת !!!

כמה עצוב. בדיוק היום קברו ברעננה ילדה בת 16, נועה, (תאומה לאח), שבחרה לקחת לעצמה את החיים ותלתה את עצמה. ואני לא שופטת, רק אומרת לכולכם: תמיד יש אופציות אחרות, גם כ ש נ ר א ה לכאורה שהכל סוגר עליך... ו"אין מוצא" כי תמיד יש, תמיד!!! כמה נורא לחשוב על המצוקה שהילדה הייתה בה, והיא הרגישה שזה המוצא היחיד. בתווך של זמן, כשמסתכלים אחורה על התקופה הזו זה בטוח נראה "פתאום" חסר פרופורציה לגודל המחשבה האובדנית. תמיד יש קשיים בחיים, בכל גיל, כמעט בכל מצב..... אבל אנא......לעולם על תחשבו על התאבדות. זה מרסק לאלפי רסיסים, שלעולם, לעולם לא יוכלו להאסף ולהדביקם מחדש. זה פשוט בלתי אפשרי לקום מאובדן שכזה. ב ל ת י א פ ש ר י !!!! יהי זיכרם של נועה ושל אורלי ברוך!!!

 

[ה מוזה]

הילדה שצחקה עכשיו היא מלאך ../images/Emo7.gif

כמה כאב מסתתר מתחת לחיוך כמה דמעות מתחת למסיכות יהי זכרה ברוך

------ ------- -------- פוקחת עיניים מביטה מסביב כולם מסביבה עוטים מסיכה מקורית נשף תחפושות באמצע שביל החיים הליצן מעלה לכל עבר חיוכים רחבים כולם מביטים בו צוחקים עד שכרון חושים תוהה לעצמה הייתכן שאף אחד לא רואה את הקמטים .. היייתכן שאף אחד לא רואה שהמסיכה מתפוררת לו על הפנים.. גם האבן מתפוררת כשהמים בה חוצבים מפלים הליצן שלכם בוכה מבפנים -האם אתם לא רואים ? מסביב חוגגים את המולת החיים תחפושות מסיכות רוקדים ועולזים פוקחת עיניים מביטה מסביב על אם הדרך מתרחשת לה עלילה רבת משתתפים השחקן הראשי עוטה מדים לבנים על פניו מסיכה חלקה מהבעות פנים תוהה לעצמה האין הם רואים שליבו נשבר לרסיסים.. הפסל הכי יפה בעולם מתפורר מבפנים ואיש לא מרגיש.. השחקן הראשי שלכם נקרע מבפנים -האם אתם לא רואים? רחשים עליזים עולים מקהל החוגגים מסיכות מרקדות בצעדים בטוחים פוקחת עיניים מביטה מסביב הרקדנית פוסעת לה בצעדים מרחפים כולם מביטים בה מוקסמים מצעדיה הקטנים תוהה לעצמה הייתכן שלא רואים את הפחד שמוליך אותה בריקודים.. הייתכן שאף אחד לא רואה איך המסיכה שלה רועדת כשאליה מתקרבים .. הרקדנית שלכם מתה מבפנים -האם אתם לא רואים ?

 

[tooth fairy]

../images/Emo20.gifטעית בשם!

לילדה שתלתה את עצמה לא קראו נועה! קראו לה נעמה לפידות ואני חושבת שכמה שנדבר על זה ונגיד ש"למה היא עשתה את זה ולמה היא עשתה את זה" זה לא יוסיף לנו כלום כי אחרי הכל לנו אין שום זכות בעולם לשפוט אותה! אנחנו לא הכרנו אותה וגם לא נכיר ולנו אין זכות לשבת ולבכות עליה או להגיד למה היא עשתה את זה אבל מה שאנחנו יכולים להבין מיזה שתמיד צריך להאמין שיהיה טוב אתה יכול את תאמין שאתה יכול

 

[חוף מבטחים]

לא, לא טעיתי בשם!!!

לילדה שתלתה את עצמה קוראים נועה. נקודה. הטעות היחידה שלי זה שטעיתי לגבי האח התאום. אין לה אח תאום. את כתבת ואני מצטתת אותך: "למה היא עשתה את זה ולמה היא עשתה את זה" זה לא יוסיף לנו כלום כי אחרי הכל לנו אין שום זכות בעולם לשפוט אותה!" (סוף ציטוט שלך). אם תקראי שוב את ההודעה שלי תראי שכתוב שם: אני לא שופטת, ואני ב א מ ת לא. כ ד א י שתקראי שוב ת´הודעה שלי, אולי תוכלי להפנים את המסר האמיתי והנכון שנכתב שם. ומה שבאמת חשוב זה שנועה, תנוח בשלום על משכבה... יהי זכרה ברוך!!!

 

[מימיל]

אני...

אלוהים.... אני יודעת שלא משנה מה אני אגיד לך או שלא משנה מה מישהו יגיד לך זה לא יעזור לך ולא ייתן לך את מה שאת באמת צריכה ובמובן מסוים אולי אפילו יעשה לך רע כי זה פשוט יחזיר אותך אחורה למיקרה הלא מובן הזה והמכאיב הזה... אני יודעת שברגע שאתה כ"כ קרוב למוות זה גורם לך לחשוב על דברים...על יותר מדי דברים...על דברים שאף פעם לא חשבת עליהם דברים שמעבירים בך את הצמרמורת הבלתי פוסקת הזאת. אני הייתה קרובה למוות אבל הוא לא הספיק ליגוע בי או שאני לא הספקתי ליגוע בו... אורלי ניכנסה לתוכו או שהוא ניכנס אליה... אני יודעת שאין טעם להסביר לך דברים שאת כבר יודעת ומרגישה... אני מקווה שמתישהו תוכלי לחשוב עליה ולחייך... משהו שאני בטוחה שהיא רצתה..אני יודעת שאני לא מכירה אותה..אבל אני מכירה את הכאב הבלתי נישלט הזה...הכאב המפחיד הזה שורם לך לעשות את המעשה הנורא הזה...מעשה שכמעט הצליח לי...מעשה שהצליח לה... אני משתתפת בצערך ובשמחתה כי אני בטוחה שהדבר הזה שהכי מכאיב לכולם זה הדבר הכי טוב לה... את לא לבד.... מימיל.

 

[madow]

הייתי שם

אל נא תשפטו את אותם האנשים המסכנים האלו. אני יודעת מה זה, התאבדות - מילה כה קשה ומעבירה צמרמורות. אני יודעת כי הייתי שם ועדיין מנסה להתמודד עם שברי חיי. קשה לי פה להודות אבל כן יש לי נטיות אובדניות ואני כל כך מבינה את מה שעבר על אורלי. אנשים תבינו ברגע שבן אדם רוצה למות, רוצה לקחת את חייו, אף אחד כבר לא יכול להציל אותו. זה סיפור עם סוף ידוע מראש. אני לצערי הרב, נכשלתי, לא עמדתי במשימה, רציתי כל כך למות אבל לא הצלחתי, הצילו אותי. כיום לאחר מס´ שנים ומס´ הבנות בסיסיות לגבי עצמי. התחלתי להתמודד עם החיים שלי ועם הקשיים שסובבים אותי. כן אני מודה פה שאני חולה, סובלת ממניה-דיפרסיה, מחלה מאוד קשה, שמלווה בנטיות אןבדניות. אבל מה לעשות החיים יותר מידי יקרים ואסור אף פעם לוותר עליהם. את זה למדתי בדרך הקשה. בגלל אסור לשפוט את מה שהאנשים האומללים האלו עוברים, צריך לנסות להבין ולהושיט יד. להציל חיים זה מה שחשוב. אני יודעת כי הייתי שם, מסוממת, נטולת רגשות. כאשר חתכתי את הורידים לא חשבתי על אף אחד מאשר על עצמי וכמה אני רוצה לגאול את עצמי מהייסורים הנוראים האלו. בדיעבד אני יכולה להגיד לכם שזה לא שווה את זה. המוות הוא סתם בריחה מטומטמת, שום בעיה לא ניפתרת, נישארים אנשים שכואבים את המוות עד ליומם האחרון. ואני יכולה להגיד שכאשר ראיתי את הפנים של ההורים שלי הבנתי עד כמה אני רוצה לחיות ושהמוות לא שווה את זה. לסיכום, לכל מי שקשה לו להבין למה אנשים נוטלים את חייהם, אל תשפטו אותנו. הייתי שם ותודה לאל יצאתי משם מהבור השחור הזה שנקרא חוסר תקווה . עדיין מתמודדת ותמיד אתמודד אבל יודעת מצד שני שאני רוצנ לחיות!!!!!!!

 

[dardas23]

נתונים (מדאיגים) על התאבדות

התאבדויות הן סיבת המוות השנייה בגודלה אצל ילדים ובני נוער בישראל, בדומה למדינות מערביות מפותחות אחרות. בעולם כולו, עולה מספר האנשים המקפחים את חייהם במו ידיהם. היקף התופעה של התאבדויות ובעיקר ניסיונות התאבדות אינו ידוע במדויק. על המקרים המדווחים כהתאבדות, יש להוסיף מספר מקרים של מוות שארע בנסיבות לא ברורות, ואשר, מסיבות שונות, לא דווחו כהתאבדות, אלא כתאונות. כלומר המידע שבידי משרד הבריאות אודות תופעת האובדנות אינו משקף את היקף התופעה במלואה. ובכל זאת, גם המידע הנאסף מעורר דאגה וקורא להיערכות ולהתמודדות עם הנושא ברמה הלאומית. זאת, במיוחד מתוך ההשקפה כי ההתאבדות אינה תופעה בתחום הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי בלבד, אלא הינה ביטוי של שילוב תחומים חברתיים, חינוכיים, פסיכולוגיים ובריאותיים - כאחד. רבים מבין העוסקים בתחום מאמינים, כי תופעת ההתאבדות משלבת את רמת הלכידות בחברה ואפשר להתייחס אליה כאל מדד לרווחתה בפרט ולמצבה בכלל. ברחבי העולם, נערכים מחקרים לגילוי הגורמים המביאים אדם לידי התאבדות. אומנם טרם נמצא מודל ביולוגי, רפואי, פסיכולוגי, סוציולוגי או אחר המספק תשובה חד-משמעית לחידה קיומית זו. כך עולה מנתונים שמפרסם לראשונה משרד הבריאות: התאבדות: כ-350 אנשים בממוצע מתאבדים מדי שנה בישראל. מספר המתבגרים בקרבם עולה בהתמדה: כ-85 בני נוער וצעירים בגילאי 15-24 מתאבדים מדי שנה, גם בצה"ל, (כ- 40 מקרים מדווחים מדי שנה) רווחת תופעת ההתאבדות בקרב חיילים וקצינים צעירים. בני נוער בגילאי 15-24 מהווים כ- 35% מכלל המתאבדים. ניסיונות התאבדות: הדיווח למשרד הבריאות מגיע בעיקר מחדרי המיון. בשנים 1997 עד 2000 דווח על כ- 540 ,1 ניסיונות התאבדות בממוצע לשנה. הערכתנו היא שדווח זה מהווה פחות ממחצית הניסיונות המגיעים לחדר מיון, ומספר הביקורים במיון עקב ניסיונות אובדניים נע בין 500 ,3 ל- 000 ,4 בשנה. בשל חסר זה בדיווח אין אפשרות לאמוד את התופעה במלואה. בני 15 עד 24 מהווים כ 35% - מסה"כ המנסים, מהם כ 70% - בנות. אחוז הבנות הולך ויורד עם הגיל. אחוז המנסים בגילים יותר נמוכים נע בסביבות %2. הנתונים המפורטים מתייחסים לגילים 10 ומעלה. לסיכום: בני נוער בגילאי 15-24 מהווים כ- 18% מכלל האוכלוסייה. בני נוער בגילאי 15-24 מהווים כ- 35% מכלל המתאבדים והמנסים. בהתחשב בכך שקב´ הגיל 24-15 מהווה כ 18% - מהאוכלוסייה, נראה ששיעור ההתאבדויות ושיעור ניסיונות ההתאבדות בגילים אלה, הנו גבוה מהממוצע הכללי.

 

[ה מוזה]

ומאחרי כל % - עולם ומלואו ,שאיננו .

 

[tiptip4u]

נושא כואב מדי...

לכו תדעו... אבא שלי מנהל כאן פורום בנושא משפחות של מתאבדים. ואין לי מושג איך הוא עושה את זה, להתמודד ככה עם המצב- אני לא מסוגלת, מעדיפה לשמור לעצמי

 

[thunderstorm]

כולכם צודקים...

התאבדות זה דבר נורא, למרות שאני כמעט ולא מכירה מישהו שלא חשב על זה או ניסה בשלב כלשהו בחיים שלו. אבל,רוב האנשים בסופו של דבר מבינים שעדיף להתמודד עם העיות, ולא לברוח. אבל יש את אלה שמצליחים בכל זאת, ואינם יותר... וזה קשה, וזה כואב.. כואב לדעת שלא היינו שם בשבילם, שכולם היו כל כך אטומים עד שהמוות נראה כפיתרון היחיד.. אבל אין מה לעשות, את הגלגל לא ניתן להשיב אחורה.. וצריך להתמודד עם זה. כמו שמישהו כאן אמר, צריך לקבל את זה שעם כל הכאב הכרוך בעניין, כנראה זה היה הדבר הכי טוב בשביל זה שאיננו עוד. תודה לכולם על התגובות... נ.ב. - מי שפנתה אלי במסרים - אני מצטערת, אני לא יכולה להחזיר לך הודעה משום מה.. תשלחי לי הודעה עם מספר אייסיקיו או אימייל, ואז אני אוכל לענות לך.. ושוב, תודה.