גרנט הארט
המלצתי עליו בעבר, אבל אני שוב חוזרת אליו, ולו בגלל שעם השנים אני הולכת ומשתכנעת שמדובר באחד הכשרונות הגדולים של ברוק - ואחד הפספוסים הגדולים, גם כן. למרות כשרונו, הארט חי באלמוניות יחסית, כשהוא מתפרנס מהשד-יודע-מה (אולי מתמלוגים מגרסאות הכיסוי לשיריו?), מופיע פה ושם לעיתים רחוקות, ומנסה להקליט אלבום נוסף. אלבומו האחרון יצא בסוף 1999. מתמונות שלו שצולמו בספטמבר - בפתיחת תערוכה כלשהי, יחד עם ת'רסטון מור מסוניק יות' ועוד אמנים - נראה שהוא איבד הרבה ממשקלו לאחרונה, ונראה לא בריא בעליל. לא שהוא נראה בריא מתישהו מאז שהיה בן 23 בערך, אבל הוא תמיד היה בחור "מלא", מלבד השנים בהם היה מכור להרואין (בערך 1987-1995). התמונות די הבהילו את האוהדים. אבל נחזור למוסיקה, שהיא מה שחשוב. מצאתי לאחרונה כמה קליפים שלו שלא ראיתי מקודם, והם מומלצים ביותר לצפיה ולהאזנה (קשה למצוא בארץ את הדיסקים שלו, כך שיוטיוב זה מה שיש): All of My Senses - לאחר שהוסקר דו התפרקו בדצמבר 1987 (או ינואר 1988, תלוי את מי שואלים), הארט הוציא אלבום סולו בשם Intolerance שכלל בעיקר שירים שכתב מקודם, ושלא נכנסו לאלבומים של הלהקה, בגלל התנגדותו של בוב מולד (הגיטריסט, מנהיג הלהקה וכותב השירים השני בה). מולד דרש תמיד שבאלבומי הלהקה רוב השירים יהיו שלו; מה היתה הנוסחה שלו? 60-40? בכל אופן, להארט היו שירים רבים במגרה, שלא נכנסו לאלבומים. זה אחד הטובים ביניהם. שיר שנשמע מעולה גם היום, למרות צליל הסינתי האופייני לתקופה. כמו רוב שיריו של הארט, גם השיר הזה מדבר על מורכבותם של יחסים בין-אישיים. הארט, אגב, ניגן במרבית הכלים באלבום. Don't Wanna Know If You Are Lonely - אחד מהשירים הגדולים הרבים שהארט כתב באמצע שנות השמונים, עבור להקתו. השיר יצא גם כסינגל, והושמע רבות בתחנות הרדיו של הקולג'ים בארה"ב - התחנות ה"מחתרתיות" באותן ימים, שהשמיעו תקליטי אינדי. קל לשמוע את ההשפעה האדירה של הצליל הזה, על התפתחות הרוק האמריקאי לאחר מכן, החל מהפיקסיז, דרך הגראנג', ועד האינדי של ימינו. אך גדולתו של השיר היא לא רק בסאונד, לא רק במלודיה שחודרת לראש ולא יוצאת (כמו בהרבה שירים של הארט), אלא גם במילים: הארט מצליח להעביר את תחושת האמביוולנטיות שחש מי שלא מזמן סיים מערכת יחסים. מצד אחד, הרצון לשכוח, לעזוב את הכל מאחור וללכת לדרך חדשה, ומצד שני חוסר היכולת להתנתק. I'm curious to know exactly how you are I'd keep my distance but that distance is too far It reassures me just to know that you're ok But I don't want you to go on needing me this way And I.. Don't wanna know if you are lonely Don't wanna know if you are less than lonely Don't wanna know if you are lonely Don't wanna know, don't wanna know ...... The phone is ringing and the clock says 4 a.m. If it's your friends then I don't want to hear from them Please leave your number and a messege at the tone Or you can just go on and leave me alone
Pink Turns To Blue - אולי השיר הכי טוב של הארט (טוב, יש הרבה כאלו). מתוך Zen Arcade, בביצוע חי בהופעה בפינלנד, לפני 20 שנה. רקוויאם לבחורה שמתה ממנת יתר. מוות מופיע לא-פעם בשיריו של הארט, אולי במיוחד מוות של דמויות נשיות. למרות שהשירים לא נכתבו, בהכרח, בהשראת נשים. No more rope And too much dope She's lying on the bed Angels pacing Gently placing Roses 'round her head הוסקר דו לא יתאחדו. הטוב ביותר שאפשר לצפות לו, כיום, הוא שסוף סוף יצאו הרימאסטרים של האלבומים שהם הוציאו בלייבל SST (שזה כל האלבומים שלהם מלבד השניים האחרונים). מדברים על זה כבר שנים אבל זה תקוע בגלל בעיות משפטיות - וגם בגלל ששלושת החברים-לשעבר לא ממש מדברים זה עם זה. האם הארט יזכה להוציא עוד אלבום סולו? מי יודע. כשרון הכתיבה שלו לא התעמעם, אם כי הוא כותב פחות שירים עם השנים. זה פשוט כל כך חבל.
מזמן לא שמעתי מוסיקה חדשה, בהעדר זמן לחפש, כך שאין לי ממש המלצות על דברים חדשים. ההדפסה המחודשת של "החלונות הגבוהים" עברה אצלי במערכת, וכן בוטלג ישן של הסטונס, outtakes מהקלטות שלהם בסוף שנות השישים, בשם satanic sessions. מדהים איזה דברם הם דחו כלא מספיק טובים; דברים שרוב האמנים האחרים בעולם היו מוכנים להרוג כדי שיכתבו בעצמם...
