ציףציף1000
New member
../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif
המליצו לנו על אלבום, שיר, קליפ - כל יצירה שהיא - לסוף השבוע ולשבוע הבא. למה לדעתכם כדאי לבאי הפורום להחשף? מה כדאי להם להכיר? בעקבות ההצלחה המסחררת של ההודעה שלי משבוע שעבר, הודעת השבת הנוכחית מוקדשת, הפעם, למנצ'סטר וכמה מהאמנים שיצאו ממנה. נשתדל ללכת בסדר כרונולוגי, למרות שזה לא ממש משנה. ונתחיל עם הבאזקוקס, יקיריי. הלהקה הוקמה ע"י פיט שלי (פיטר קמבל מק'ניש) והאוורד דבוטו (האוורד טראפורד), לאחר שהשניים - חברים לספסל הלימודים - ראו את הסקס פיסטולס בהופעה. הם צירפו אליהם את סטיב דיגל בבס, וג'ון מאר בתופים, בעוד שלי מנגן בגיטרה ודבוטו שר. בשנת 1977 פרש דבוטו מהלהקה והקים את Magazine, עליהם נדבר מיד. סטיב גארבי הצטרף בבס, בעוד דיגל עובר לנגן גיטרה מובילה. לבאזקוקס היתה במהלך השנים הבאות סדרה ארוכה של להיטים - סינגלים פנטסטיים, בהם לעיתים קרובות צד ב' של הסינגל היה טוב כמו צד א', או טוב ממנו. מרבית השירים נכתבו ע"י שלי, וחלקם ע"י דיגל. הלהקה הפסיקה לפעול בתחילת שנות השמונים, אך התאחדה בשנים האחרונות, והיא מופיעה בהצלחה ברחבי העולם. הפעם, בחרתי בשבילכם עוד שיר נפלא שלהם, I Don't Mind, שיר שמבוסס על משחקי-מילים מבריקים באנגלית, אבל אני אתרגם אותו בכל זאת : המציאות היא חלום משחק שבו נראה שאני לא מצליח לעולם לגלות בדיוק מה אני אני לא יודע אם אני שחקן או מתחזה-לשחקן, שאמאן או פאדיחה אבל אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת אני אבוד בלי שמץ מושג אז איך אני יכול לפרום את הקורים הסבוכים האלו שאני ממשיך לטוות אני לא יודע אם אני צריך להאמין בתפישות מטעות אבל אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת נהגתי להתערב שלא אכפת לך בכלל אבל הימורים לא עזרו לי מעולם כל פעם שהייתי בטוח, משהו בך גרם לי לעוד ספקות איך את/ה יכול/ה לשכנע אותי כאשר כל מה שאני רואה גורם לי להרגיש שאת/ה משפיל/ה אותי ואם זה נכון אז הליצן הפתטי הזה ימשיך להסתובב סביבך כלומר, אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת נהגתי להתערב שלא אכפת לך בכלל אבל הימורים לא עזרו לי מעולם כל פעם שהייתי בטוח, משהו בך גרם לי לעוד ספקות אני אפילו חושב שאת/ה שונא/ת אותי כאשר את/ה מצלצל/ת אלי בטלפון ולפעמים כשאנחנו יוצאים אני מצטער שלא נשארתי בבית וכשאני חולם, או סתם שוכב במיטה אני חושב שאת/ה מתנקמ/ת בי בכוונה האם זה הכל בראש שלי? האם זה בראש שלי? איך את/ה יכול/ה לשכנע אותי כאשר כל מה שאני רואה גורם לי להרגיש שאת/ה משפיל/ה אותי ואם זה נכון אז הליצן הפתטי הזה ימשיך להסתובב סביבך. כלומר, אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת ונמשיך עם להקתו של האוורד דבוטו, Magazine. הלהקה משוייכת לפוסט-פאנק אבל אני (וסיימון ריינולדס) רואים בהם יותר ארט-רוק, שפשוט היה במקום הנכון בזמן הנכון. (דבוטו עצמו לא יאהב את ההשוואות שריינולדס עושה, בינו לבין הפרוג שנוא-נפשו). והשיר שבחרתי עבורכם הוא שיר שהמלצתי עליו כבר בעבר, אבל בכל זאת - מכיוון שהוא אחד השירים הכי אהובים עלי: Model Worker (כאן, בהופעה משנת 1981). זהו שיר אהבה חמוד, בו הדובר משווה את עצמו לפועל תחת משטר קומוניסטי: אני אעשה הכל בשבילך, אפילו אהיה "עובד לדוגמא".
המליצו לנו על אלבום, שיר, קליפ - כל יצירה שהיא - לסוף השבוע ולשבוע הבא. למה לדעתכם כדאי לבאי הפורום להחשף? מה כדאי להם להכיר? בעקבות ההצלחה המסחררת של ההודעה שלי משבוע שעבר, הודעת השבת הנוכחית מוקדשת, הפעם, למנצ'סטר וכמה מהאמנים שיצאו ממנה. נשתדל ללכת בסדר כרונולוגי, למרות שזה לא ממש משנה. ונתחיל עם הבאזקוקס, יקיריי. הלהקה הוקמה ע"י פיט שלי (פיטר קמבל מק'ניש) והאוורד דבוטו (האוורד טראפורד), לאחר שהשניים - חברים לספסל הלימודים - ראו את הסקס פיסטולס בהופעה. הם צירפו אליהם את סטיב דיגל בבס, וג'ון מאר בתופים, בעוד שלי מנגן בגיטרה ודבוטו שר. בשנת 1977 פרש דבוטו מהלהקה והקים את Magazine, עליהם נדבר מיד. סטיב גארבי הצטרף בבס, בעוד דיגל עובר לנגן גיטרה מובילה. לבאזקוקס היתה במהלך השנים הבאות סדרה ארוכה של להיטים - סינגלים פנטסטיים, בהם לעיתים קרובות צד ב' של הסינגל היה טוב כמו צד א', או טוב ממנו. מרבית השירים נכתבו ע"י שלי, וחלקם ע"י דיגל. הלהקה הפסיקה לפעול בתחילת שנות השמונים, אך התאחדה בשנים האחרונות, והיא מופיעה בהצלחה ברחבי העולם. הפעם, בחרתי בשבילכם עוד שיר נפלא שלהם, I Don't Mind, שיר שמבוסס על משחקי-מילים מבריקים באנגלית, אבל אני אתרגם אותו בכל זאת : המציאות היא חלום משחק שבו נראה שאני לא מצליח לעולם לגלות בדיוק מה אני אני לא יודע אם אני שחקן או מתחזה-לשחקן, שאמאן או פאדיחה אבל אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת אני אבוד בלי שמץ מושג אז איך אני יכול לפרום את הקורים הסבוכים האלו שאני ממשיך לטוות אני לא יודע אם אני צריך להאמין בתפישות מטעות אבל אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת נהגתי להתערב שלא אכפת לך בכלל אבל הימורים לא עזרו לי מעולם כל פעם שהייתי בטוח, משהו בך גרם לי לעוד ספקות איך את/ה יכול/ה לשכנע אותי כאשר כל מה שאני רואה גורם לי להרגיש שאת/ה משפיל/ה אותי ואם זה נכון אז הליצן הפתטי הזה ימשיך להסתובב סביבך כלומר, אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת נהגתי להתערב שלא אכפת לך בכלל אבל הימורים לא עזרו לי מעולם כל פעם שהייתי בטוח, משהו בך גרם לי לעוד ספקות אני אפילו חושב שאת/ה שונא/ת אותי כאשר את/ה מצלצל/ת אלי בטלפון ולפעמים כשאנחנו יוצאים אני מצטער שלא נשארתי בבית וכשאני חולם, או סתם שוכב במיטה אני חושב שאת/ה מתנקמ/ת בי בכוונה האם זה הכל בראש שלי? האם זה בראש שלי? איך את/ה יכול/ה לשכנע אותי כאשר כל מה שאני רואה גורם לי להרגיש שאת/ה משפיל/ה אותי ואם זה נכון אז הליצן הפתטי הזה ימשיך להסתובב סביבך. כלומר, אם לא אכפת לך אז גם לי לא אכפת ונמשיך עם להקתו של האוורד דבוטו, Magazine. הלהקה משוייכת לפוסט-פאנק אבל אני (וסיימון ריינולדס) רואים בהם יותר ארט-רוק, שפשוט היה במקום הנכון בזמן הנכון. (דבוטו עצמו לא יאהב את ההשוואות שריינולדס עושה, בינו לבין הפרוג שנוא-נפשו). והשיר שבחרתי עבורכם הוא שיר שהמלצתי עליו כבר בעבר, אבל בכל זאת - מכיוון שהוא אחד השירים הכי אהובים עלי: Model Worker (כאן, בהופעה משנת 1981). זהו שיר אהבה חמוד, בו הדובר משווה את עצמו לפועל תחת משטר קומוניסטי: אני אעשה הכל בשבילך, אפילו אהיה "עובד לדוגמא".
I'm sick of working on the land I wanna work with machines and look handsome I have been indulging in ostentatious display doing little more than eat three square meals a day And I've been shirking my duty so I've been sending gifts to curry favour But because I love you and because you love me a model worker I'II willingly be I need a holiday, I've not been well take me to the Brocade River Hotel And I just want to know while the revolution lasts will it enable me to swallow broken glass I'm not too worried by hegemony I know the cadre will look after me And I just want to know while the revolution lasts will it enable me to swallow broken glass! I have been indulging in ostentatious display doing little more than eat three square meals a day But because I love you ..
ונמשיך באווירה קודרת יותר, עם Joy Division, אחת מלהקות הפוסט-פאנק החשובות שיצאו מהעיר, ולהקה שהשפיעה עלי רבות בזמנה. על רקע שסיפקה חטיבת-קצב מעולה - פיטר הוק בבס וסטיבן מוריס בתופים - שר סולנה של הלהקה, איאן קרטיס, שירי דכאון ויאוש אפלים, על אפסות החיים ואפסותו שלו. קולו העמוק, הבגדים השחורים אותם לבשו חברי הלהקה בהופעות, ותנועותיו האפילפטיות בזמן ששר (הוא סבל באמת מאפילפסיה) רק הוסיפו לדרמה של השירים. קרטיס הוא דמות שנויה במחלוקת כיום, גם אם התאבדותו, בגיל 23, הפכה אותו לאיקון, למשך זמן מה. אך ללא קשר לקרטיס, המוסיקה של ג'וי דיוויז'ן היא מעולה, ונצחית. אולי לא מומלצת לאלו מכם שנוטים לדכאון, אך לכל השאר כן. כאן הם מבצעים את שירם המפורסם ביותר, Love Will Tear Us Apart, שהיה "להיט" במצעדי האינדי באותם ימים, ונהיה עוד יותר מפורסם, מאז. זהו שיר קליט יותר ממרבית החומר שלהם, ובמידה מסויימת אינו מייצג, אבל לדעתי הוא נקודת פתיחה טובה עבור אלו מכם שלא מכירים את הלהקה. לאחר מותו של קרטיס, בשנת 1980, החליטו חבריו ללהקה להמשיך, תחת שם אחר - New Order. הם צירפו את אשתו של מוריס, ג'יליאן גילברט, כנגנית קלידים ולאחר אלבום כושל ראשון, עברו לנגן רוק אלקטרוני הדוק. הנוסחה, שהושפעה מההיפ-הופ האמריקאי של אותם ימים, הצליחה מאוד, ובמידה לא מעטה הפכה לנוסחה המוסיקלית השלטת בשנות השמונים: צליל מסונתז דומיננטי, קצב אחיד וכבד. ניו אורדר נהיו אחת הלהקות הבריטיות המצליחות ביותר בשנות השמונים. בשנות התשעים הם הורידו מהלך, וחברי הלהקה עסקו בפרוייקטים צדדיים. הם חזרו לפעול בשנים האחרונות, עם קלידן מחליף לגילברט, שפרשה מסיבות משפחתיות. הקליפ שבחרתי הוא של להיטם הגדול ביותר מאמצע שנות השמונים, Blue Monday, שיר שהיתה לו השפעה עצומה על הפופ הבריטי באותן שנים. http://www.youtube.com/watch?v=p7yhbP9VaS0 טוב, זה חלק א', בכל אופן. יש לי עוד לינקים, אבל אני אעלה אותם רק בכפוף לעניין מצד הציבור. אז מה דעתכם על השירים? על האמנים?