שבת שלום לכולם!

[ציףציף1000]

../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם! ../images/Emo16.gif

בשרשור השבת אתם מוזמנים להמליץ לחברי הפורום על אלבום ששמעתם, ספר שקראתם, סרט או כל דבר אחר שלדעתכם כדאי לחברי הפורום לחוות. רק אנא המנעו מפרסומות, לרבות לינקים לאתרים מסחריים. ההמלצה שלי להשבוע היא לקופסה המשולשת של אלבומי האולפן הראשונים של הבי ג'יז, שיצאה לאור לאחרונה, והגיעה למחוזותינו זה מקרוב. הקופסה כוללת את שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה - Bee Gees 1st, Horizontal ו-Idea, בגרסת סטריאו ומונו, וקטעי בונוס רבים, ביניהם קטעים "אבודים" שלא נשמעו מזה 40 שנה. לאלו מכם שמכירים את הבי ג'יז רק בגרסת הדיסקו של שנות השבעים, אספר שבשנות השישים היה מדובר בהרכב שניגן דברים אחרים לגמרי. שלושת האחים גיב הצליחו עוד כילדים באוסטרליה, לשם היגרה משפחתם האנגלית. הם חזרו לאנגליה בשנת 1967, ויחד עם שני חברים מאוסטרליה, וינס מלוני וקולין פיטרסן, הקליטו מספר אלבומים וסינגלים שנעו בין בלדות עשירות בצלילים לבין פסיכדליה הזויה למדי. רבים משיריהם באלבומים אלו עסקו במוות ובשגעון, ורבים עוד יותר היו בעלי משמעות סתומה (לפחות לאלו מחוץ ללהקה). בין אוהדי תקופה זו של הלהקה חלוקות הדעות מהו האלבום הטוב שלהם. יש הטוענים שהראשון - שההשפעה של הביטלס בו (ואולי גם הביץ' בויז) ניכרת. יש האומרים שזה היה דווקא האלבום הרביעי, "אודסה", שלא נכלל באוסף הנוכחי. "אודסה" התחיל כאלבום קונספט שאפתני, אך המתחים בין חברי הלהקה גרמו לזניחת האלבום באמצע ההקלטות. האלבום הכפול שיצא, בסופו של דבר, כלל רק חלק קטן מהשירים שתוכננו עבורו. חלק אחר היה שירים שלא הושלמו, ונשארו בגרסה אינסטרומנטלית, וחלק שלישי היה שירים שהוקלטו לפרוייקטים אחרים, כגון פס הקול לסרט "מלודי". למרות שמדובר בכשלון, לכאורה, זהו אלבום מרתק. לטעמי, הטוב באלבומיהם היה השני, Horizontal. מלבד שיר אחד, "מסצ'וסטס" ההומוריסטי והסכריני, השירים באלבום אינם קלים לעיכול, גם אם הם נשמעים מלודיים לכאורה, ונעים בין הזיות בהקיץ (או לא בהקיץ) לבין תחושת חרדה קיומית. יחד עם זאת, כל הקופסה כולה מומלצת, כמובן, וגם למי שמסתייגים מעצם השם "בי ג'יז". זוהי אינה להקת הדיסקו של שנות השבעים, רחוק מכך.

 

[The Walrus]

מוכר אבל בכל זאת

רק השבוע ממש גיליתי את נפלאות הOK COMPUTER. רדיוהד היא אחת הלהקות המודרניות היחידות אם לא היחידה שאני יכול להגיד אותה באותו משפט כמו פינק פלויד. בניגוד להרבה להקות אחרות היום שמסתפקות בפופ פשוט שכבר מיליון אנשים עשו קודם, לרדיוהד יש משהו שהיום אני לא רואה הרבה - מהפכניות, ניסיוניות וכו'. ייתכן שאם פ"פ היו פועלים היום, ככה בערך הם היו נשמעים: הרי פ"פ תמיד אהבו להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת (יחסית לשנות השבעים, לפחות) בהקלטות שלהם, בטכניקות נגינה נסיוניות ("אפקט השחף" של echoes), סאונד נסיוני לא פחות ושימוש ברעשים מחיי היום יום במוזיקה. לתום יורק יש באמת קול מדהים, הכתיבה שלו מעולה, וכל הלהקה בכלליות מאוד מרשימה (חוץ מהסולואים של הגיטרה, כי שרדינג זה ממש לא הסגנון שלי). אהבתי במיוחד: paranoid android, exit music, the tourist. מי שעוד לא מכיר טוב, מומלץ.

 

[afcon11]

../images/Emo45.gif לגמרי

אני גם מרגיש שהם הכי קרוב שיש לפינק פלויד. והייתי מוסיף להמלצה גם את האלבום שלהם - The Bends (משנת 95). אמנם, הוא לא ברמה של OK Computer, אבל האלבום מצוין, ובמיוחד: Fake Plastic Trees High and Dry Street Spirit (Fade Out) My Iron Lung ולמרות שנשחקו אפילו בגלגל"צ (בעיקר השני והשלישי) - לא איבדו מהקסם שלהם.

 

[FunkyMonk]

שרדינג? ג'וני?

ג'נוני בקושי עושה שרדינג (ולנגן קצת מהר זה לא שרדינג), וגם כשכן זה לשניה וחצי. הוא מאד מזכיר את גילמור, בלי טכניקה מטורפת, ועם פיל משהו בסט.

 

[The Walrus]

Paranoid Android

וחוץ מזה, אין לו את המלודיה של גילמור. קח לדוגמה את the tourist - אתה יכול לדמייין איזה סולו גילמור היה מביא שם?? משהו מדהים, תווים ארוכים ונמשכים ומלודיה מדהימה. הסולו של ג'וני לא מי יודע מה.

 

[FunkyMonk]

דווקא דוגמא טובה מצאת

מאד גילמורי לדעתי... שמע, אתה לא יכול לתקוע סולו ארוך ומעייף בשיר שרק מדבר על זה שאנשים ממהרים יותר מידי עם החיים שלהם. שלא נדבר על זה שזה ב-ד-י-ו-ק הסאונד של Fat Old Sun (של הגיטרה, השיר לא דומה, כמובן).

 

[holo]

ממש לא מזכיר את גילמור

אבל יש לו אחלה סגנון. נקודה משותפת שאפשר לזקוף לשניהם היא ששניהם חוקרים את כלי הנגינה שלהם ומצליחים להוציא צלילים מיוחדים.

 

[The Walrus]

זה נכון

אני לדוגמה, בחיים לא הייתי מאמין שהצליל בהתחלה של lucky הוא גיטרה עד שראיתי את השיר בהופעה. למי שלא ראה: http://www.youtube.com/watch?v=vyaJEWGZTW0 לא הצליל הראשון בוידאו אלא הקטע בתחילת השיר, שהוא פורט ליד ההדסטוק. אגב אני בכלל לא בטוח אם זה גרינווד או השני (אד או בריאן?).

 

[holo]

מגניב

הנה משהו שלא ידעתי.. וזה אד או בריאן אם אני לא טועה. ג'וני גרינווד מנגד על הליד.

 

[RoieL]

הם ממחזרים בטירוף

קח למשל את הסיום של קארמה פוליס. האפקט הזה נמצא אצלם כמעט בכל שיר, ולא מתוך הרעיון של מוטיב חוזר.

 

[The Walrus]

לא נכון

קצת קשה להבדיל בין רעשים מוזרים כאלה, אבל הרעש הספציפי הזה (שנוצר בעזרת מכונת tape echo, למיטב זכרוני) מופיע רק בשיר הזה. כל האלבום שלהם מגוון וכולל הרבה סגנונות - קח לדוגמה את הניגוד בין airbag עמוס הדיסטורשנים וthe tourist האיטי והעדין. וclimbing up the walls שהוא סרט אימה שלם שנכנס לתוך שיר של 5 דקות!

 

[FunkyMonk]

שמעת אותם בכלל?

לך שמע את האלבומי םהבאים בסדר הזה: דה בנדס אמנז'ייאק אוקיי קומפיוטר הייל טו דה ת'יף קיד איי פאבלו האני ותגיד לי, איפה בדיוק הם ממחזרים. יותר מזה - תגיד אם יש בכלל שני אלבומים שנשמעים אותו דבר (חוץ מאמנז'ייאק וקיד איי שהם בעצם שירים שנכתבו ביחד).

 

[FunkyMonk]

משורשר ל roiel כמובן

 

[RoieL]

שמעתי את דה בנדס, קידאיי וOK

ואני דווקא מוצא הרבה דמיון.

 

[FunkyMonk]

אה?

דה בנדס זה אלבום רוק פשוט למדי, מאד פשטני, בלי יותר מידי שטויות, ולא יותר מידי מוזר לזמנו. אוקיי קומפיוטר היה פריצת הדרך של שנות תשעים, הכניס עדין של אלקטרוניקה ואפקטים ממוחשבים לרוק, שינה את חוקי המשחק ויצר מוסיקה שונה לחלוטין, הבסיס להרבה מאד להקות שקמו אחריו, או אפילו לפניו. קיד איי זו יצירה מוזרה למדי שאפילו אוהבי רדיוהד מתקשים לעכל. אלבום מאד אפלולי ומאד אישי. אלבום קונספט שלא נשמע כמו שום דבר לפניו, לא רק דברים של רדיוהד, אלא כמו שום דבר אחר בכלל. אלבום מאד מוזר, מאד אלקטרוני, הרבה פחות גיטרות מהאלבומים הקודמים, הרבה אקוסטיות, אפילו בסים אקוסטיות. קלידים מאד מינימליסטים. יש דמיון בין אוקיי קומפיוטר לדה בנדס. האלבום הוא התפתחות טבעית של דה בנדס. הם לקחו את דה בנדס ויצרו ממנו משהו חדש, שיכללו את הסגנון - ויצרו משהו מדהים שלא היה כמוהו מעולם. אוקיי קומפיוטר נחשב בעייני רבים "הדארק סייד של שנות התשעים". קיד איי הוא מוצר שונה לחלוטין. שלא נדבר על זה שת'ום שינה פה לחלוטין את סגנון השירה שלו. זה הסתמן בOKC, אבל פה הוא כבר נשמע ממש שונה. כבר ציינתי מה מיוחד בקיד איי, אין צורל לחזור. רדיוהד זו הלהקה האחרונה שממחזרת. כל אלבום שלה שונה לחלוטין מהקודם. אני מצפה בקוצר רוח לאלבום הבא.

 

[The Walrus]

דה בנדס אולי פשטני

אבל fake plastic trees זה אחד השירים היותר יפים שלהם. וגם street spirit (fade out)...

 

[FunkyMonk]

לא אמרתי שהוא לא טוב...

אלבום מעולה לטעמי!

 

[RoieL]

לא, אני מדבר על מחזור "תוך אלבומי"

 

[FunkyMonk]

אההההההה =)

 

[The Walrus]

ושוב

אם תשמיע לשני אנשים את the tourist, airbag וclimbing up the walls קשה להאמין שהם יחשבו שזה אותה להקה (מלבד הקול של הסולן, אבל הוא לא יכול להחליף את הקול שלו כל שיר, נכון?)