כמה כאב יכול הלב להכיל?!

ענתי44

New member
../images/Emo16.gif../images/Emo14.gif כמה כאב יכול הלב להכיל?!

מוקדם בבוקר התבשרתי כי אדם יקר לי איננו עוד. הוא אמא של אחת החברות הטובות ביותר שהיו לי, ושהקשר התרופף אחרי מחלתה של אמי. והתחדש לאחרונה.שתי המשפחות, שלו ושלי, כמשפחה אחת היו.אשתו חברה של אמא, בתו חברתי הטובה, ונכדתוגדלה כאחות של אחייני.והיא עבורי כאחיינית לכל דבר. אהבתי אותו כאדם, מהזן הנכחד של אנשי אמת שהקימו את המדינה.אהבתי אותו כדמות אבא חם ואוהב, והוא אחרי מות אבי היה לי לאב רוחני. אני מרגישה שהלב שלי מרוסק לשברים.חשה כל כך הרבה כאב.רק ביום שישי האחרון היה השלושים של דודה יעל,רק השבוע, ניחמתי את אחייני שאיבד חבר בתאונת אימונים בצבא ( וחבר שני אחרי שחבר ילדות נהרג לפני מס שנים בתאונת דרכים) והלב שלי נקרע ממה שעובר על אחייני, ועכשיו בשורת האיוב הזו...אתמול ביקרתי אותו בבית חולים.והוא נראה מאושש ורב עם הרופאים, וראינו בכך סימן טוב. ובלילה הוא עצם בפעם האחרונה את עיניו, שרק יושר נשקף מהם תמיד.ואיננו עוד. אני יודעת, במחשבה קרה שעליי להיות חזקה בשביל המשפחה.אבל מניין מאיפה אמצא את הכוח שאני בעצמי מרגישה עצב כה רב?????????..
 
ענתי, תהיי חזקה , כמו שאת תמיד

לענתי היקרה, את שמעודדת את כולם בפורום הזה בשפה ציורית , חמה ואוהבת כל כך, שלי אין מה להוסיף , אחרי שאני קוראת את תשובותייך הנפלאות. אני משתתפת בכאב הרב שהצטבר אצלך בעקבות המקרים שתארת, אך על כולנו להבין שאין לנו אפשרות לקבוע את מהלך החיים והמוות של יקירינו. האדם האהוב שנפטר , היה אדם טוב וישר , כפי שתארת. אם הוא הלך לעולמו ללא כאבים וללא צורך בטיפול סיעודי מתמשך, אז ניתן אולי להתנחם בכך. את תזכרי אותו כדמות אהובה ותנצרי אותו בליבך וכפי שאת תמיד נותנת לאחרים תקווה, חשבי עליו הרבה והוא יישאר חי לעד במחשבותייך וזה יתן לך עידוד ותמיכה. אני מעריצה אותך על האהבה והטיפול שלא ניתן לתאר אותו , אותם את מעניקה לאמא שלך. היא זכתה בגדול ובטוח ראוייה לכך. המשיכי בדרכך והקב"ה יעזור לך ולאמא.
 

ענתי44

New member
כמה שאלות ואפס תשובות

כבר יודעת על בשרי שאין טעם להרים ראש לאל שבמרומים ולשאול, לזעוק למה?????? כי אין תשובה. מיהרתי היום למרכז היום לשלם. נכנסתי ואמא היתה שקועה כולה בעולמה. היא שקדה על ציור.לחנוכה, והתאמצה מאוד שכד השמן שלה יהיה בצבע זוהר ושהיד לא תצא מקווי הציור.כשהבחינה בי, שמחה וחיבקה אותי. כל כך טוב לה שם.ואני לבשתי את מסכת החיוך,לכסות על עיניי הנפוחות מבכי וחיבקתי אותה חזק. אמא א' היתה לבטח מתייצבת בביתם. את זה היתה מחבקת, לזו היתה אומרת את הדבר הנכון.במהימנות רמטקלית, היתה מתארגנת על הכנת הבית, עריכת הקניות וכל מה שנחוץ לקראת האבל.זו היתה גדולתה, ברגעי כאב או שמחה היא היתה בשיאה, כמו נמלה חרוצה, מכינה טורחת, וכמו אמא נמרה מגינה על הסובל.לאמא ב' אני בכלל לא מתכוונת אפילו לספר על מותו של אדם שכה אהבה. ואני?????????.. מאיפה אמצא את הכוח,לטפל בעצמי, ולבטח באמא. אני חשה שאני רוצה לזחול לרחם.להתחבא שם מכל הכאב הזה.לא תשעה חודשים... יום. ומה אני אומר ליקרים שלי באבלם?????? שלא תדעו עוד צער?????. שהזמן יעשה את שלו וירפא????????. הרי אני יודעת שאלו סתם דיבורים ללא משמעות. וכאילו להכאיב עוד יותר, בדרך חזרה הביתה פגשתי אדם שהוא ואישתו חברים טובים של שכנים שלנו, הוא היה איש שמאוד הערכתי .שאלתי לשלומו והוא ענה שבסדר, אבל תוך דקות הבנתי שממש לא! בליבי "בירכתי" אותו על הצטרפותו למשפחת האלצהיימר. ההלוויה מחר בשעה 12:00 אמא תהייה במרכז יום. בערב החתונה של הבת של המטפלת שלה ואני לא יודעת אם ללכת לחתונה או לא.הכל מתערבב בתוכי ואני עסוקה רק בלחייך לאמא שלי, תודה על המילים החמות שלך, אני אשאב את הכוח מהחיבוקים של אמא ב'.
 

bubu3

New member
../images/Emo24.gifלענתי החמודה

הרבה שאלות יש לך, אין לי תשובות עליהם... קבלי חיבוק ממני
 

ענתי44

New member
אני חושבת שאמא מרגישה שקרה משהו

היא משדרת אי שקט יותר מהרגיל. לא שלטה על הסוגרים, ומסרבת לתת לי להחליף לה ולנקותה. אמא שלי אישה חכמה, ולמרות שאני מנסה לשחק אותה היא חשה שקורה משהו לא טוב.לדעתי היא יודעת.אחותי אומרת שזה לא המקרה כמו עם דודה יעל, ושכאן מישהו לבטח יגיד משהו, או שהיא תרגיש על משפחתו של האדם שנפטר. אני חוששת לספר לה, ואמרתי לאחותי שאולי נספר לה ביחד, היא ואני, אבל מצוקתה של אמא ואי השקט מחריפה האם לספר לה??????. האם הליחשושים מאחורי הגב ועיקבות הבכי מפחידים אותה יותר???????. אלוהים אדירים! מה עובר בראש שלה???.. ממה היא חוששת????????????
 

קורנית

New member
ואם תאמרי לה

שאת עצובה בגלל משהו אחר, שלא יעציב אותה? כך תגני עליה, וגם תוכלי להיות עצובה בלי להדאיג אותה.
 

ענתי44

New member
זהו שהיא שמעה כבר אותי מדברת על זה

היא לא שואלת כלום, רק מכונסת בתוך עצמה. לא רוצה כלום.רק מקבלת חיבוקים שלי ברצון. לא שום דבר אחר שאני מנסה להציע לה. למרות הריח החריף היא מסרבת להניח לי לקחתה לחדר או לשירותים כדי להחליף את בגדיה. מסרבת ללבוש סוודר, ולמי שבא מבחוץ ולא מודע למצב יחשוב שהיא פשוט שקועה בטלויזיה. אני מניחה לה לעת עתה כדי לא להקצין את תגובתה. רק מחבקת אותה יותר מהרגיל. עוד מעט כשתאכל ארוחת ערב ותיטול כדורים, העייפות תגבר ואז אוכל לנקות אותה. ואם יש נקודת אור באלצהיימר, הרי עד הבוקר היא לא תזכור כלום, וכהרגלה בקודש, תקבל פניי בחיוך.
 

ענתי44

New member
אחרי הלוויה סיפרנו לאמא../images/Emo16.gif

האחיין המתוק שלי, היה בעד לספר לה לפני ולקחת אותה להלוויה. אמא אתמול הבינה שמשהו רע קורה.ומאחר שאין לי שליטה על הפה של שכנים, הבנו, אחותי אחי ואני שאין מנוס וצריך לספר לה. אחרי ההלוויה כשחזרנו, סיפרתי לה. בקול רגוע ככל האפשר.בהתחלה היא שתקה ולא ידעה איך להגיב על זה. אחר כך כשלקחתי אותה לשירותים היא נאנחה קלות, אז שאלתי אותה אם כואב לה משהו. אמא השיבה בשלילה ואמרה שעצוב לה. לפני שאחותי ואני הלכנו לשבעה, שאלתי אותה מה למסור לחברתה שהתאלמנה. היא אמרה "תנחומים" היא הביעה רצון לבוא לנחם, ונקח אותה כשבגברים שלנו יבואו כדי שאפשר יהיה להעלותה מדרגות. כשהגענו לשבעה חייגתי הביתה ואמא דיברה עם המשפחה. בצלילות . כאילו אמא א' הגיחה החוצה לשעה קלה.
 

פייה 3

New member
שולחת לך חיבוק

ענתי יקרה, מרגישה את כאבך, לאבד מישהו כה משמעותי כשהאובדנים נמצאים בכל פינה. טוב שיש לך את אחותך ואחיינך, מקווה שאת מצליחה להיעזר בהם. כן, וגם הכתיבה כאן בודאי מקלה עלייך. שמחתי לשמוע לבסוף שספרתם לאמא - האלצהיימר מפתח ומחדד תחושות - לא ייאמן. היא בודאי הייתה ממשיכה להרגיש משהו. כך גם את לא נמצאת במתח מיותר - אין לך צורך בכזה כרגע. את מכירה את ספר החיים והמתים הטיבטי של סוגיאל רינפונצ'ה? מומלץ. אפשר לקבל ממנו הרבה כוחות והשלמה. אני מאחלת לך שתתחזקי ותחזרי לכוחותייך, לאופטימיות ולמסירות שלך.
 

ענתי44

New member
פייה 3 תודה יקירה../images/Emo24.gif

כן טוב שסיפרנו לאמא, וטוב שהיא עודדה את המשפחה. הם כל כך התרגשו מדברי הנחמה שלה. והשבוע כשגיסי יבוא לנחם ניקח אותה לשם. תודה על הספר. אני אחפש אותו ואקרא. אם כי ליד מיטתי יש עכשיו ערימת ספרים שמחכה לי ואני, תולעת ספרים ידועה, לא עומדת בקצב. איך את מחזיקה מעמד??????? ספרי לי, הכל בסדר אצלכם???
 

noosh1

New member
לצערנו - רק במצבים האלו אנחנו מגלים

כמה סיבולת יש לנו... שולחת
..
 

zs1957

New member
תגובה לענתי 44

ענתי את חזקה מאד ויש לך הרבה כוח ואתיודעת לחלק אותו. אז תפסיקי לבכות ותמשיכי לזרום. החיים יפים ומענינים מקווה שנתראה סוף סוףמפגש עם חברי הפורום זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
../images/Emo42.gif../images/Emo188.gifבוקר טוב

בבוקר מוקדם ירדו גשמי זלעפות, קמתי רועדת ממיטתי והחלפתי לאמא ולקחתי אותה לשירותים. אמא, לשמחתי הסכימה לחזור מתחת לשמיכה ולישון. וגם אני חזרתי למיטה, שכבתי והקשבתי לקולות הרעמים והברקים ובכיתי. בכיתי על איש שאהבתי, ועל אבא שלי שחסר לי,ובכיתי על אמא. זוכרת זהבה שדיברנו פה על הסוף???????. אז פתאום כאילו מותו של מאיר, העיר מתרדמתה את מפלצת הפחד.בכיתי, כי אני יודעת שאצל אמא , אם לא יקרה לה כלום מבחינה רפואית, קודם תמות הנשמה האצילית שלה, וישאר רק גוף.ואני כל כך לא רוצה שהיום הזה יגיע כי למרות מצבה עוד יש לה כל כך הרבה דברים לעשות בעולם הזה, לראות את הנכדים שלה גדלים, מתחתנים ולראות נינים, גם אם היא לא תזהה אותם, היא תשמח כי תדע שזה שלה.לשמוח כל יום על דברים קטנים, כמו הצלחתה לצבוע ציור לחנוכה בלי לעבור על הקווים.להקשיב למוסיקה ולצחוק מאודטה.בכיתי עד שנרדמתי שוב, וכשהתעוררתי, שמש חורפית מאירה אך אינה מחממת פיזרה את ענני הגשם, וייבשה גם את מעיין הגשם הפרטי שלי, על המיטה בחדר ממול חיכתה לי אמא רעבה וצמאה שחייכה אלי באושר והושיטה ידיה לתת לי חיבוק, וזה מקור כוחי.
 

zs1957

New member
ערב טוב

ענתי את גיבורה. אני מעריצה ומעריכה אותך על טוה לבך ועל הסעד והמחלה שלך ועל הטיפול המסור באמ שלך. חזקי ואמצי! מותר לבכות וזה בסדר. את מנקה את הרעלים מגופך ומכניסה אנרגיות חדשות לגופך. זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 
למעלה