האמת היא, שאני לא בטוחה אם להיות שם
חיסן אותי. כלומר, יש מצב, אבל אני לא מרגישה שעם זה יצאתי משם ממש. החוויה הייתה כל כך עוצמתית, שזה משהו שאי אפשר לתאר.. ועכשיו כל פעם כשאני שומעת את השם "אושוויץ", "בירקנאו", "מיידנק", "טרבלינקה" ו-"וורשה" - יש לי זיכרונות משם אז אני מסוגלת לדמיין את המקום, את המשרפות, את הביתנים, את הנעליים, התיקים, הבובות, השיער... אבל השנה זה בהחלט אחרת מבחינתי.