שבת שלום לכולם פה

[אירילה]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם פה ../images/Emo48.gif

צפיתי מהצד השבוע על הודעותכם בפורום והתרשמתי עמוקות מהתחושות כלפי ההורים ,לעת עתה אני שואב מכם את המידע לעתיד לבוא ורושם לי הערות במחברת. היות ונולדתי למשפחה ייקית ,אחד הדברים הטובים שלמדתי מהורי הוא כיבוד ההורים ולא רק מתוך אחת ממצוות התורה אלא מתורת החיים. וכשאני קורא את הטיפול המסור של ענת באמא ואת העובר על רותי עם אימה החולה והאמא המשותקת אני אומר תודה לאלוהים שערך ההורים נשמר. הלא לכך נולדנו וחונכנו וגם אנחנו עלולים למצוא יום אחד את עצמנו תלויים בילדינו וכך איך שנזרע כך נקצור. שיהיה לכם סוף שבוע הכי טוב שיכול שבת שלום לכולם גרשון

 

[ענתי44]

ומהו כיבוד הורים מתורת החיים?

שלום גרשון. מאז קראתי את דבריך מאתמול אני לא מפסיקה לחשוב על משמעותם. ותוהה ביני לבין עצמי מה זה בדיוק כיבוד הורים מתורת החיים? האם זה אחד מהחוקים הלא כתובים שהחברה מציבה אותם בראש התורן של דגל הערכים החברתיים? כי מה שלפעמים, כשאני כל כך עייפה משינה לא שינה ומניקוי ישבן מלא קקי ובכלל מקיצוץ כנפיי, אני לא מרגישה כיבוד הורים אלא אסירה בכלא. ואני שואלת עצמי מי השופט שגזר עלי מאסר ולכמה זמן דן אותי? ועל מה ? כי אני רואה שהבחור שנהג בגילופין ועלה על מדרכה וחצר של בית והרג שני תינוקות כבני שנה שנולדו לאחר שנות טיפולי פוריות קיבל חצי שנה עבודות שירות, וההוא שאנס בת 8 קעבל רק שנת מאסר שקוצצה בגין התנהגות טובה ויכול עכשיו לחפש בשר טרי חדש ואני דומה שעשיתי משהו באמת רע כי לי אף אחד לא קוצב עונשי ולא משחרר. ואז אני בושה בעצמי על מחשבותי הרעות ויודעת שהאסירה האמיתית היא אמא שלי. אסירה בביתה אסירה בגופה אסירת עולם למוחה שבגד בה. מושפלת עד אפר כי היא תלויה בביתה ובזולת. כי אני וסבלי כאין וכאפס לעומת סיבלה. ואובדני פחות מאובדנה והמחיר שאני משלמת קטן כחגבים לנוכח המחיר שהיא משלמת. והנורא מכל אני עוד זוכה לתגמול חשוב- הערכה חברתית. ממש קואליציה מקיר לקיר. ויודעת שאם אחליט להפסיק לא יהיה מי שיגנה כולם יבינו ויגידו שאני את שלי עשיתי. ואמא? האם היא יכולה לחזור לחייה הקודמים? טוב אז ברור לי שהטיפול באמא לא בגלל מצוות כיבוד הורים בתנך. וגם שהשופט הוא אני. אני הכנסתי עצמי לכלא הזה. במודע מבחירה. כי שם הכלא הזה הוא אהבה. אהבה לאמא . אהבה טהורה שבגינה אני מוותרת על חלק מהדברים הטבעיים שמגיעים לי מתוך היותי אדם. הפילוסופים מכנים אותם זכויות טבעיות. למשל הזכות ללכת לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה.זכות המעוגנת, למשל, בחוקה האמריקאית. זכות שאני ויתרתי עליה מרצוני למען מטרה טובה ונעלה יותר. ולכן אני אסירה בבית עובדת קשה 24 שעות, 7 ימים בשבוע 365 ימים בשנה. בלי מנוחה ובלי פטורים או גימלים. אז מה אם אני עייפה או מדממת מאוד בגלל מחזור חודשי אני חייבת לקום מהמיטה ולטפל באמא. אז מה אם " החופש קורא לי מכל הדרכים", כפי שפוליקר שר.אני כאן ואני כאן מאהבה. אבל לא בגלל שהחברה קבעה אלא כי אני בחרתי. ולא שאני לא מוחמאת מכל גלי האהדה החברתית, למרות שלפעמים היא מביכה אותי, אבל לא היא המניע אותי. אני כאן אבל עדיין לא מצליחה להבין מהי אותה תורת החיים אליה התכוונת.אני כאן מאהבה. פשוטה וזכה. אני כאן כי זה המראות השתייה שלי בילדותי. הטיפול בבני משפחה מבוגרים וחולים. זה מה שינקתי משד אמי, את האהבה לאדם באשר הוא אדם, את המסירות, את ההתמדה ואת הראייה תמיד את הפן הטוב של כל דבר.- האם גם אלו חלק מחוקי תורת החיים?

 

[ruthribak]

הסבל

ענתי, אפשר לומר הרבה דברים בתגובה למונולוג הארוך והסוער שלך, אבל כרגע הייתי רוצה לשאול רק דבר אחד קטן - האם את באמת בטוחה שאימך כל כך סובלת, כל כך מודעת למצבה? מה את רואה שמעיד על הסבל הנורא שעליו את מדברת? האם לא מגיע שלב של מעין "גן עדן של שוטים"?

 

[ענתי44]

היא בהחלט לא בגן עדן!

אני מכירה את אמא שלי מצויין אנחנו מצליחות לתקשר בלי מילים. תמיד הצלחנו. גם עכשיו. אני יודעת שזה מציק לה מההבעה הפגועה שלה שאני צועקת עליה. מהנסיונות הנואשים ומעוררי החמלה שלה ללכת ולחזור למצבה ומכך שהיא אומרת לכולם שהיא הולכת מבשלת יוצאת לקניות ועושה הכל" כמו שאישה טובה צריכה לעשות" זה התשובה שלה לרופר פסכיאטרית- גריאטרית. הרופאה שאלה אותי אם היא צינית לנוכח תשובתה אבל אני חושבת שזה בגלל שכך היא מתמודדת על הסבל הזה שלה. קראתי על השלב של " גן עדן שח שוטים" אמא לא שם. זה בטוח.

 

[אירילה]

תורת החיים וכיבוד הורים

ענתי ורותי שלום ,איך נפל לי מוצ"ש זה מהשמים על מנת להמחיש לנו עד כמה כיבוד הורים חשוב. אימי בת 89 בקרוב ,גרה לבדה ויש לה עוזרת פיליפינית ,כאשר כל מוצ"ש יוצאת לחופשה עד ראשון בערב ,אני מידי מוצ"ש מגיע אליה לביקור ,מגיש לה ארוחת ערב ,משכיב אותה לישון והולך הביתה. והנה היום בעודנו מדברים בסלון ,חשה ברע ,כאבי בטן, לא הצליחה להתאפק והצואה סליחה על הביטוי ברחה לאורך הסלון עד השרותים. אז ניקיתי את השרותים וקילחתי אותה ,אני מודה שזו הפעם הראשונה שזה קורה לי ,אבל תחושת הגועל מהריח ומהמראה התגמדו אצלי בעודי חושב עד כמה אני אוהב את אמא וגם עם כל התלונות שלה ,המאופיינות בוודאי אצל בני גילה ,אני מקבל הכל באהבה ולא בגלל שצריך לנקות,אלא משו םשאני מסתכל על עצמי וחושב לי האם גם אני אזכה ליחס כזה מילדותיי כשאזדקן,מילות השיר "אל תשליכני לעת זיקנה" ,כל כך קשות ,כי יש גם כאלה ש"מתפטרים" מההורים גם כשעדיין ההורים מתפקדים ,אחת כמה וכמה שמדובר בחולי אלצהיימר ,פתאום ההורה הופך לנטל על הילדים ,זה לא נוח לבני המשפחה ,אז לא כולם כמוך ענתי וממש זורקים את ההורים לקיבינימט (אני מקצין בכוונה). וכיבוד הורה חולה אלצהיימר כל כך חשוב במעלה ,משום שההורה לא עושה זאת בכוונה ,הוא חולה ,לא מודע ורגעי הזיכוך אצלו מעטים בלבד ואילו אנחנו חייבים להעניק לו את מלוא הכבוד המגיע לו ,גם כשהוא מרגיז ,מציק,צועק,עושה צרכים במכנסיו ,אנחנו מצווים לשמור על צלם האנוש לו ושלנו ,ולא צריך לחפש את המצוות הכתובות בתורה בכדי לדעת שכך עולם חייב לנהוג. יום אחד אנחנו עלולים להיות במצב בדיוק שההורים נמצאים ומכאן תורת החיים עושה את שלה. שיהיה לנו שבוע טוב גרשון

 

[ענתי44]

אשרי אמך, חמך ואנחנו שזכינו בך../images/Emo140.gif

כולנו, החברים בפורום, אימך וחמך זכינו הרבה בזכותך.הבנות שלך רואות ושומעות. אין ספק שירעיפו עליך בבוא היום מהאהבה הרבה שאתה הרעפת עליהן. נותר לי לברך אותך שלא תזדקק לכך. כן אני חזיתי לא אחת במשפחות הנוטשות את יקיריהן החולה. לפני כשנתיים כשלא העליתי בדעתי שאמא לוקה באלצהיימר הייתי מאושפזת בבית חולים. בראש השנה. לפתע נכנסה למיטה שלי זקנה זרה. אני זוכרת את עיניה היפות. צלולות כבדולח. כשקראתי לאחות והיא החזירה אותה למקומה, האחות סיפרה לי משהו שזיעזע אותי עמוקות. האישה בריאה פיזית כמו שור רק סובלת מאלצהיימר. בני משפחתה נטשו אותה ערב ראש השנה בחדר מיון. אישפזו אותה במחלקה שלי של ניתוחים כדי שחלילה לא תידבק במשהו במחלקה פנימית.

 

[zs1957]

תורת החיים וכיבוד ההורים

שלום גרשון! אתה כאילו מדבר מתוך הלבבות שלי ושל אחותי.אני כל כך מזדהה עם כל מה שכתבת.יש לנו אמא שהיא חולה במחלה כבר 16 שנים.אנחנו מטפלות ודואגות לה במסירות רבה. היא לא מכירה אותנו. היא לא מדברת כל התקשורת אתה היא באמצעות מגע וליטוף. למרות מצבה הקשה ביותר היא מחזירה לנו אהבה מנשקת ומחבקת. וזו הנחמה שלנו. זה לא קל אבל למדנו להתמודד עם הקושיוזה רק מחזק ומכשל אותנו. זהבה שחם אפוטרופסית,חברה בעמותת אלצהיימר- סניף כפר -סבא