ציףציף1000
New member
../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם!
המלצות לסוף שבוע: אני פותחת בזאת מדור שבועי חדש, בו אתם מוזמנים להציג בפני חברי הפורום האחרים המלצותיכם לספר/אלבום/סרט/תכנית טלוויזיה או רדיו - או כל הפקה אחרת מתחום התרבות והאמנות, שאתם חושבים שיעניינו את חברי הפורום האחרים. המלצתי-שלי לסוף שבוע זה היא תכנית שתשודר ב-Radio 2 של הבי.בי.סי, מחר (שבת) ה-22 במאי, בשעה 11 בלילה, כאן. (ניתן יהיה לשמוע אותה גם לאורך כל השבוע הבא): בראד פיט (כן,בראד פיט) יגיש תכנית בת שעה על ניק דרייק, האיש ופועלו. להלן תרגום מקוצר וחופשי של חלק מהתקציר באתר הבי.בי.סי, על התכנית: "ההסטוריה של המוסיקה מלאה בגיבורים שנפלו לאחר שהגיעו לשיאים מזהירים, מג'ימי הנדריקס עד קורט קוביין. אך מותו של ניק דרייק, בשנת 1975, עבר ללא תשומת לב מיוחדת. במהלך הקריירה המוסיקלית שלו הוא הוציא רק 3 אלבומים, ואף אחד מהם לא הצליח מסחרית. הוא הופיע בפני קהל רק בקומץ הזדמנויות. מותו, ממנת-יתר של כדורים נגד דיכאון, בגיל 26, לא היתה בדיוק החומר ממנו עשויות אגדות רוק. אולם, מאז מותו גדל בהדרגה העניין ביצירתו, שנה לאחר שנה, עד שכיום מורשתו היא אחת מהמשפיעות ביותר, בקרב קהל מצומצם אך מסור. הוא מצוטט לעיתים קרובות, כמקור השראה, על-ידי אמנים כגון REM, בל וסבסטיאן, ריאן אדאמס ופול וולר. אלבומיו נחשבים לקלאסיים, וחברת התקליטים Island עומדת עתה להוציא אלבום אוסף חדש, הכולל גם שיר אחד שלו שטרם ראה אור. תכניות דוקומנטריות עליו הופקו ברדיו ובטלוויזיה, הוא היה נשוא ביוגרפיה מומלצת ואלבומי-מחווה רבים. בלב כל הסיפור, נשארה דמותו המעורפלת של דרייק עצמו. בן להורים מהמעמד הבינוני העליון, שהתחנך בפנימיה יוקרתית (מרלבורו) ובאוניברסיטת קיימבריג', ממנה פרש על מנת להתמסר לקריירה במוסיקה, תחת ניצוחו של המפיק ג'ו בויד. [הערה: בויד היה גם המפיק הראשון של הפלויד, והפיק את הסינגל הראשון שלהם, "ארנולד ליין" על סמך הערכתו לכתיבתו של סיד בארט. הוא היה גם המפיק של סנדי דני, כמדומני. ותראו מה קרה לכולם.. - ציף]. אף כי אלבומיו של דרייק זכו לשבחי הביקורת, הם לא הצליחו מסחרית. הוא לא הושמע בתכניות הרדיו, אשר לא ידעו בדיוק כיצד לקבל את סגנונו, שכלל הרהורים פילוסופיים על משמעות החיים, נגינת גיטרה [אקוסטית] מורכבת, ועיבודים תזמורתיים עשירים וסוחפים. אכזבתו מהכשלון המסחרי של אלבומיו תרמה, אולי, לדכאון שהציף אותו בשנותיו האחרונות." התכנית שתשודר מחר מנסה לחקור את חייו של דרייק, באמצעות ראיונות עם האנשים שהכירו אותו, ביניהם ג'ו בויד, רוברט קירבי [שהיה המעבד המוסיקלי של אלבומיו - ציף], משפחתו וחבריו. "ומעבר לכל, נשארת המוסיקה של דרייק במרכז, מהזרימה המיסטית של River Man [שיר מדהים - ציפציף], עד היללה המיוסרת של Black Eyed Dog [ראו את החתימה שלי - ציף], מ- Cello Song השמיימי, עד Northern Sky הענוג, אותו הכתיר ה-NME פעם כ"שיר האהבה הגדול ביותר ב-25 השנים האחרונות". "... אם אינכם מכירים את המוסיקה של דרייק, התכוננו להתאהבות קשה. אם אתם מכירים את יצירתו, התכנית הדוקומנטרית הזו תציג בפניכם מבט מרתק אל מאחורי המוסיקה של יוצר חידתי זה." אתם יכולים לשרשר כאן את המלצותיכם, וכן מי שמאזינים לתוכנית, יכולים להגיב עליה כאן.
המלצות לסוף שבוע: אני פותחת בזאת מדור שבועי חדש, בו אתם מוזמנים להציג בפני חברי הפורום האחרים המלצותיכם לספר/אלבום/סרט/תכנית טלוויזיה או רדיו - או כל הפקה אחרת מתחום התרבות והאמנות, שאתם חושבים שיעניינו את חברי הפורום האחרים. המלצתי-שלי לסוף שבוע זה היא תכנית שתשודר ב-Radio 2 של הבי.בי.סי, מחר (שבת) ה-22 במאי, בשעה 11 בלילה, כאן. (ניתן יהיה לשמוע אותה גם לאורך כל השבוע הבא): בראד פיט (כן,בראד פיט) יגיש תכנית בת שעה על ניק דרייק, האיש ופועלו. להלן תרגום מקוצר וחופשי של חלק מהתקציר באתר הבי.בי.סי, על התכנית: "ההסטוריה של המוסיקה מלאה בגיבורים שנפלו לאחר שהגיעו לשיאים מזהירים, מג'ימי הנדריקס עד קורט קוביין. אך מותו של ניק דרייק, בשנת 1975, עבר ללא תשומת לב מיוחדת. במהלך הקריירה המוסיקלית שלו הוא הוציא רק 3 אלבומים, ואף אחד מהם לא הצליח מסחרית. הוא הופיע בפני קהל רק בקומץ הזדמנויות. מותו, ממנת-יתר של כדורים נגד דיכאון, בגיל 26, לא היתה בדיוק החומר ממנו עשויות אגדות רוק. אולם, מאז מותו גדל בהדרגה העניין ביצירתו, שנה לאחר שנה, עד שכיום מורשתו היא אחת מהמשפיעות ביותר, בקרב קהל מצומצם אך מסור. הוא מצוטט לעיתים קרובות, כמקור השראה, על-ידי אמנים כגון REM, בל וסבסטיאן, ריאן אדאמס ופול וולר. אלבומיו נחשבים לקלאסיים, וחברת התקליטים Island עומדת עתה להוציא אלבום אוסף חדש, הכולל גם שיר אחד שלו שטרם ראה אור. תכניות דוקומנטריות עליו הופקו ברדיו ובטלוויזיה, הוא היה נשוא ביוגרפיה מומלצת ואלבומי-מחווה רבים. בלב כל הסיפור, נשארה דמותו המעורפלת של דרייק עצמו. בן להורים מהמעמד הבינוני העליון, שהתחנך בפנימיה יוקרתית (מרלבורו) ובאוניברסיטת קיימבריג', ממנה פרש על מנת להתמסר לקריירה במוסיקה, תחת ניצוחו של המפיק ג'ו בויד. [הערה: בויד היה גם המפיק הראשון של הפלויד, והפיק את הסינגל הראשון שלהם, "ארנולד ליין" על סמך הערכתו לכתיבתו של סיד בארט. הוא היה גם המפיק של סנדי דני, כמדומני. ותראו מה קרה לכולם.. - ציף]. אף כי אלבומיו של דרייק זכו לשבחי הביקורת, הם לא הצליחו מסחרית. הוא לא הושמע בתכניות הרדיו, אשר לא ידעו בדיוק כיצד לקבל את סגנונו, שכלל הרהורים פילוסופיים על משמעות החיים, נגינת גיטרה [אקוסטית] מורכבת, ועיבודים תזמורתיים עשירים וסוחפים. אכזבתו מהכשלון המסחרי של אלבומיו תרמה, אולי, לדכאון שהציף אותו בשנותיו האחרונות." התכנית שתשודר מחר מנסה לחקור את חייו של דרייק, באמצעות ראיונות עם האנשים שהכירו אותו, ביניהם ג'ו בויד, רוברט קירבי [שהיה המעבד המוסיקלי של אלבומיו - ציף], משפחתו וחבריו. "ומעבר לכל, נשארת המוסיקה של דרייק במרכז, מהזרימה המיסטית של River Man [שיר מדהים - ציפציף], עד היללה המיוסרת של Black Eyed Dog [ראו את החתימה שלי - ציף], מ- Cello Song השמיימי, עד Northern Sky הענוג, אותו הכתיר ה-NME פעם כ"שיר האהבה הגדול ביותר ב-25 השנים האחרונות". "... אם אינכם מכירים את המוסיקה של דרייק, התכוננו להתאהבות קשה. אם אתם מכירים את יצירתו, התכנית הדוקומנטרית הזו תציג בפניכם מבט מרתק אל מאחורי המוסיקה של יוצר חידתי זה." אתם יכולים לשרשר כאן את המלצותיכם, וכן מי שמאזינים לתוכנית, יכולים להגיב עליה כאן.
