ROTEM30035

New member
../images/Emo16.gif

זה לא נגמר, אולי זו רק ההתחלה אבל כבר עכשיו אפשר רק לבהות בצילומים שם על המסך ולא להאמין אני כותבת את השורות האלה ומרגישה אובר-דרמטית כאן בתל-אביב, סביבי המון תל-אביבים כולם עוצרים מול המסך הגדול לשנייה ולא מבינים לא עושה עליהם רושם אולי כמה מילים זה נורא זה לא יאומן יונית עזבה את האולפן ושיערה מתנפנף לו ברוח על רקע הלהבות 30 אלף דונם של חורש טבעי של זכרונות, של נוף, של תרבות קיבוץ שלם שנמחק מחזור שלם של צוערים בית אורן, עין הוד, עין חוד, ניר עציון, עוסאפיה, דלית אל כרמל מקומות שהם הפאקינג בית הסביבה הטבעית לוקחים לשם את הרכב כשצריכים קצת אוויר שותים שם בירה אמיתית בוהים בחלל חווים אמנות ומוזיקה ועוד כל-כך הרבה כמו שאמרה הרונה שאי אפשר לדחוס לתוך משפט אז רק באמוטיקון סימבולי ואופייני כי אני לא יודעת מה חוץ מזה נר בודד
 
מדוייק

אתמול היינו אמורים לנסוע לחיפה לבקר את המשפחות. כביש 2 נסגר ונפתח לחילופין והחלטנו שנדחה את הנסיעה להיום. האמא מדווחת שמסריח מהשריפה, אותו ריח שאני זוכרת מהשריפות של 2007, 1998 ועוד... טלפונים לאנשי רשות הטבע וגנים, לברר מה עם החי בר, לברר אם צריך עזרה עם חיות שם. בנתיים החי בר בסדר וגם החיות בסדר, בניגוד לפירסומים בתקשורת. דורבן אחד נמצא פצוע וכבר הועבר לטיפול רפואי. אולי מאוחר יותר אני אצטרך להסיע בעלי חיים שנפגעו אל בית החולים. בלאגן, ועוד לא הזכרתי את הנפגעים האנושיים בנפש
. מקווה שיצליחו להשתלט על השריפה הזו בזמן הקרוב.
 
חלק בורחות, חלק לא מצליחות לברוח

חלק מבעלי החיים בעלי המחילות ניצלים כי במחילה יש תנאים יחסית יציבים. רבים רבים נפגעים ואת רובם אי אפשר להציל
בעיקר כי לא מגיעים אליהם בזמן.
 

גוזלה

New member
תודה על העדכון מהמישור הזה...

מנחם לדעת שלפחות לחיות החי-בר שלום.
 
זו הקבלת פנים שקיבלתי לסופ"ש

הראוטו מתקרב לצומת אלונים, והשמים אדומים מקסימים אחרי שאני עולה לאוטו של אבא אני שומעת למה השמים אדומים, ואז הכול הופך לנוראי
 
אתן יודעות, בד"כ כשיש אסונות לאומיים כאלה

אני מוצאת איזה דרך להתעלם מהם וללהקטין אותם ולהמשיך בחיים שלי. ימי זכרון, משטים, מבצעים, מלחמות וכדומה, יש פה כל-כך הרבה מאלו והדרך היחידה זה לצחוק להם בפרצוף כי הדבר שזה הכי מזכיר לי זה את השיר "ריבים קטנים" של יהונתן גפן. אבל עכשיו, השריפה הזאת, זה כבר מעבר, זה בכלל לא קשור לאנשים הקטנים שאנחנו. והאמת, הכי עצוב לי על החורש.
 
גם אני נוטה לעשות זאת

אבל זה קשה שכול היום זה בטלווזיה. ששומעים כול היום מסוקים ושבכול שעה בערך משהו מתקשר לשאול מה קורה.
 
למעלה