מרגיז
חוץ מהעובדה שהפיגוע ממש מעציב, יותר מרגיזה העובדה שאנשים כאן אדישים, חזרתי הבייתה מהפסיכומטרי, היי אמא היי אבא, עוד ערב בחיק המשפחה, ואף אחד לא יידע אותי על הפיגוע. אנחנו חיים בתוך שיגרת פיגועים, האם זו האוטופיה של חוזה המדינה? מציאות שחורה, ואין פיתרון. אולי אנחנו צריכים להסתכל בתוך עצמנו לפני שאנחנו מבקרים אותם. אין כל ספק שערפאת לא רצוי כמנהיג העם הפלסטינאי, אבל בשיחה שהייתה לי עם חייל בשטחים הוא תיאר: "הם חיים בזבל, המצב ממש ממש חרא שמה, ועזוב את הדיכוי שלנו (היחידה שלו). תחשוב מזה, מוצאים אותך מהבית ופשוט הורסים לך אותו בשביל מטרות צבאיות". ועל זה נאמר "מרוב עין תחת עין העולם נהיה עיוור" שוב, אני לא מצדיק הרג, הפיתרון הוא ככל הנראה החלפת המנהיגות בידי מי שישמע לצרכי העם הפלסטנאי, אולי מדינה קומניסטית רק כך יהיה ניתן לשתק גורמים עויינים, אבל המנטליות הערבית לא תרשה זו כאשר דור שלם מחונך על כמה שהישראלים רעים ולהתפוצץ זה כבוד.