../images/Emo160.gif
פתאום לרגע, אני הרגשתי את נְיוּ יוֹרְק - היא התכווצה בתוכי ומתחה זכרונות בריח קִינָּמוֹן וגשם. מכוניות חולפות ואף אחת לא עוצרת ליותר מדקה, מקיאות מאכלות נוסעים ואני מוצאת את עצמי בבלאגן ומוצאת את הדרך שלי פנימה אבל לא מגיעה הביתה. יכולתי להרגיש את הגעגוע עוד כשהייתי שם. היא כִּרְסֵמָה בי חלקים ונתתי לה כי זה דגדג, זה לא כאב, ועכשיו כשאני מרגישה אותה מִתְכַּוֵּצֵת, אנשים באים והולכים ואני רוצה לבוא וללכת אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה להיות איתה ולחיות בחוסר ההגדרה הזה שלא ייתן לי להנטע ולא יאפשר לי להקשר ואולי יגרום להם להתגעגע.
פתאום לרגע, אני הרגשתי את נְיוּ יוֹרְק - היא התכווצה בתוכי ומתחה זכרונות בריח קִינָּמוֹן וגשם. מכוניות חולפות ואף אחת לא עוצרת ליותר מדקה, מקיאות מאכלות נוסעים ואני מוצאת את עצמי בבלאגן ומוצאת את הדרך שלי פנימה אבל לא מגיעה הביתה. יכולתי להרגיש את הגעגוע עוד כשהייתי שם. היא כִּרְסֵמָה בי חלקים ונתתי לה כי זה דגדג, זה לא כאב, ועכשיו כשאני מרגישה אותה מִתְכַּוֵּצֵת, אנשים באים והולכים ואני רוצה לבוא וללכת אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה להיות איתה ולחיות בחוסר ההגדרה הזה שלא ייתן לי להנטע ולא יאפשר לי להקשר ואולי יגרום להם להתגעגע.
נועה, לעיונך!