noosh

New member
../images/Emo160.gif

פתאום לרגע, אני הרגשתי את נְיוּ יוֹרְק - היא התכווצה בתוכי ומתחה זכרונות בריח קִינָּמוֹן וגשם. מכוניות חולפות ואף אחת לא עוצרת ליותר מדקה, מקיאות מאכלות נוסעים ואני מוצאת את עצמי בבלאגן ומוצאת את הדרך שלי פנימה אבל לא מגיעה הביתה. יכולתי להרגיש את הגעגוע עוד כשהייתי שם. היא כִּרְסֵמָה בי חלקים ונתתי לה כי זה דגדג, זה לא כאב, ועכשיו כשאני מרגישה אותה מִתְכַּוֵּצֵת, אנשים באים והולכים ואני רוצה לבוא וללכת אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה להיות איתה ולחיות בחוסר ההגדרה הזה שלא ייתן לי להנטע ולא יאפשר לי להקשר ואולי יגרום להם להתגעגע.
 

רעוּת

New member
ט' בכותרת

כבר חשבתי שאת טסה לאנשהו ונוטשת אותי שוב
. געגוע זה נקבה..? (כי זה לא תורם לפמיניסטיות שבי
). וחוצמזה, לא יודעת, זה יפה. תמשיכי עם זה.
 

noosh

New member
ה"היא" שם זו ניו יורק, לא הגעגוע

געגוע הוא עדיין זכר, עד כמה שאני זוכרת. את יודעת, זה ממש דפוק, זה חייב להיות זכר
. תודה.
 

Leather

New member
עזבי אותך ניו יורק.

קר שם ובודד שם, יש שם גם כושים (ואת יודעת כמוני ששום דבר טוב לא מתחיל במקום שיש בו כושים). גם הגבינה שם תעשייתית כזו, אומנם יש שם ממתקים שאת אוהבת אבל אני מוכנה להזמין לך אותם לארץ כל שבוע, באמא'שלי. (וגעגוע אפשרי גם בארץ. הוא אפשרי בכל מקום)
 

noosh

New member
ודווקא ניו יורק היא מהערים

שגם כשאת לבד בה תגרום לך להרגיש נוח. זה מוזר ומפתיע ואצלי בכלל לא נתפס, אבל זה קרה אפילו לי. וכן, האוכל שם גרוע
. אבל יש להם קולדסטון! וגלידת ריזס. (געגוע אכן אפשרי בכל מקום. וגם תמיד.)
 

Remedy Lane 9

New member
../images/Emo38.gif

((תמיד היה לי קשה להגיב לדברים שלך ותמיד הרגשתי עם זה לא בסדר, משום מה
). אני תמיד תוהה למה יש בך הרצון הזה לגרום לאנשים להתגעגע. כאילו יש בך פחד תמידי שאין לך מקום, שאת לא חשובה מספיק. ואה, אני יכולה להבין את התחושות האלו מעולה, פשוט, פשוט, מלקרוא אותך עושה שאת כן נכנסת לאנשים ללב ומוצאת את המקומות שכשאת לא בהם, שאת חסרה. אז רק להגיד את זה. ושההודעה הקודמת שלך יפה מדי כדי שאוסיף לה תגובה משלי.
 

noosh

New member
../images/Emo23.gif

תפסיקי להרגיש שאת לא אמורה להגיב או משהו. אני אוהבת את התגובות שלך כלכך, והן גם תמיד קוראות נכון פנימה.
שוב.
 
למעלה