חג שמח ..+ סיפור עם הרבה כבוד.
ראשית , אומנם קצת באיחור ..הרשו לי לאחל לכם ולכל עם ישראל חג שמח מי ייתן ונדע קצת שקט ולו לעשור בודד אחד.... ושאולי דור אחד , אחד ויחיד יידע לגדול במדינתו ללא פחד על קיומו. בתקווה שכל חיילינו יחזרו בשלום,ושאכן ניג את מטרתונו. הרגשתי צורך לחבור שוב אליכם בכדי לספר לכם על מקרה שקרה לי. ביום הזיכרון מתקיים בעירי טקס שנתי לזכר כל החיילים שנפלו במלחמות ישראל וגרו כאן. הטקס מושך אליו כמידי שנה יותר ויותר אנשים,מאות ילדים ,בני נוער ועד למבוגר שבאדם מגיעיםף,עד כי נדמה לי שיגיע היום שכל הרחוב מסביב לאנדרטה ייסגר כולו (כיום רק מחציתו).. כמו כל שאר האנשים הגיע גם בחור צעיר ישוב על כסא גלגלים זה שנים רבות , המוכר לי מסביבת ביתי,אט אט הוא קרב לו ככל הניתן לקרבת הבמה כאשר מחסומי מתכת מונעים את המעבר. ולכשנסתיים הטקס והקהל נתבקש לקום הוא תמך עצמו על הברזלים וחציו עומד חציו נוטה לשבת שר את התקווה. ראיתי בכך כמעשה בעל אצילות נפש, כמעשה פטריוטי ומלא בכבוד. באנשים כאלו הנותנים כבוד למדינתנו עלינו להיזכר בכל פעם שצצות להן אימרות שונות המשמיצות את ערכינו ואי שמרתינו עליהם. כאשר אנו מכבדים את המקום ממנו באנו ,למרות כל הקשיים, למרות כל הבירוקרטיות ומחדלי היום יום ,אז אנו יודעים לעמוד איתנים כניצב מולינו אויב בשער. הדברים הקטנים הללו ,הסמליות שלכאורה נראית לעיתים חסרת משמעות היא הנוטעת בנו את האמונה התקווה והאחדות-ישר כוח בברכת חג שמח ושבת שלום שלכם שירי